בעקבות מזוודה ריקה

תפאורה של בית יפני מקדמת את פנינו על הבמה, מסך וידאו גדול במרכזה, צלילי כינור משתלבים בצלילים דיגיטליים מבית היוצר של יובל מסנר, ומובילים אותנו לסיפורה של חנה בריידי בת ה-8, המתרחש בין צ'כוסלובקיה לטרזיינשטט ועד אושוויץ במחצית הראשונה של שנות הארבעים.

את "המזוודה של חנה" ראיתי לצדם של שני מחזורים של כיתות ז' ו-ח' ששתקו והקשיבו, לא בגלל האימה, אלא בזכות האנושיות והחיים של הסיפור האמיתי והמדהים הזה שמצליח להביא מבט לא מוכר לסיפור המטלטל אך גם הידוע מכולם של השואה. זהו מבטם של פומיקו אישיוקה, מורה צעירה המנהלת את מרכז השואה בטוקיו, יפן, ושני תלמידיה, המתחקים בעקבות מזוודה ריקה הנושאת את שמה של בריידי, שהגיעה למרכז היפני בשנת 2000 מהמוזיאון באושוויץ.

כך נפרש בפנינו לאורך כשעה סיפורה של משפחה אחת, המעביר באופן האישי ביותר, צעד אחר צעד, מגבלה אחר מגבלה, איסור אחר איסור, את הסיפור הבלתי ניתן להכלה של השואה, בטיפולו הקפדני והמדויק של "תיאטרון הנפש", שהופך אותו לעוצמתי ברמה כמעט בלתי נספגת.

לא קל להתמודד עם נושא השואה בלי לגלוש לעוצמות גבוהות מדי מחד, ולאבד כך את הצופה המקבל בדיוק את אותה מנה ממנה הוא ניזון פעם אחר פעם עד שהיא עוברת לו בגרון בקלות יתר, או ללכת, מאידך, למקומות האמנותיים שעלולים להגחיך את הסיפור הזה ולנתק את חבל הטבור הרגשי שלו ממך, מה שרק מעצים את ההערכה למתרחש על הבמה.

במשיחות מכחול עדינות אך מדויקות עד כאב, בוחר הווארד ריפ, במאי ההצגה ומי שייסד את "תיאטרון הנפש" לפני למעלה משלושים שנה בקנדה, לספר לנו את סיפורה של בריידי באמצעות פיצוח בימתי מעורר כבוד.
פיסות של מציאות ניבטות אלינו ממסך הווידאו, ציורים אמיתיים שציירה בריידי בגטו, לצד צילומים משפחתיים אותנטיים, אפיונים מינימליסטיים המעבירים אותנו בין הזמנים בצורה אמינה ואמנותית ומפרידים בין רוחות הרפאים וצללי העבר לדמויות ההווה, ומשחק במינון מדויק – מילת המפתח המלווה את העשייה הבימתית ב"המזוודה של חנה" – של צוות השחקנים המרשים של התיאטרון.

למעלה משלושים שנה, כאמור, קיים "תיאטרון הנפש". חמש שנים לאחר הקמתו עלה ריפ, מייסדו, לארץ,. רפרטואר התיאטרון כולל 14 הצגות בעברית ועוד כחמש באנגלית, והן מקדמות את הנושאים החשובים למייסדו, מחיזוק הערכים היהודיים, דרך ציונות ועד קבלת האחר. לפחות על פי "המזוודה של חנה" התיאטרון מציג רמה גבוהה העוברת בכל הפרמטרים הבימתיים מבחירת הסיפור, ועד הצוות העוסק במלאכה.
 
הסיפור, שעמו יצאתי מהאולם דומעת כל כך, נשאר איתי למשך ימים מספר, כך שניתן לקבוע בביטחון שההצגה מתאימה לבני 13 ומעלה, ללא הגבלת רף גילאי עליון. 
 
מחזה: אמיל שר. מתרגמת ומעבדת: באטריס הל, במאי: הווארד ריפ. מוזיקאי יובל מסנר. משתתפים: טליה דור, מעין וינשטוק, צליל חן זקס, עמי ויינברג, יובל רוזמן, יונתן שוורץ, נדיה קוצ'ר