אנשים שמחים, נחמדות אותנטית

אחרי שנים של כתבות שאני עושה על פסטיבל "סולם יעקב" הצליחו התיאורים המפתים שאני שומעת מפי המרואיינים לגרום אפילו לחיה אורבנית שכמותי לסור לחנות "המטייל" הקרובה לביתי, לבקש אוהל לארבעה אנשים ולוודא טוב טוב שאכן מפי יצא המשפט הזה ולא מפיה של מישהי אחרת לידי, וכך נארזו להן ארבע נפשות, שלוש מזוודות, שני שקי שינה ואינסוף שקיות על מכונית אחת שעושה את דרכה הארוכה למלון נוף גינוסר, שעל מדשאותיו ולחופו מתקיים הפסטיבל.

המקצוענות המאפיינת את הפסטיבל הזה מורגשת מהרגע הראשון שבו נושקים גלגלי המכונית לחניון. עוד לפני שהספקנו לשאול את עצמנו איך בדיוק נכניס את טונות הציוד שלנו למתחם האוהלים וכבר חונה לידינו טרנזיט ההסעות העובר פה כל חמש דקות ומעביר אותנו ואת הציוד למתחם עצמו, בלי לבקש, בלי לנדנד, ובתחושה שעל הכל כבר חשבו פה ב-35 השנים שבהן קיים הפסטיבל.

את פנינו מקדמת התמונה שמצטיירת כשמדמיינים פסטיבל: טונות אוהלים מאוכלסים באנשים שמחים שהאפיון הבולט שלהם הוא הנחמדות האותנטית שלהם, קהל של תינוקות בעגלה, טינייג'רס, הורים צעירים וסבים מבוגרים, ואיכשהו כולם עם גיטרות.

ספק אם האוהל שעוזרים לנו לבנות (אלק עוזרים, בונים לנו) השכנים הנחמדים שלנו למאהל, יודע להעריך את עובדת היותו האוהל הראשון בחיי הבוגרים, בהם הצלחתי להתחמק מכל מה שקשור לפסטיבלים, אוהלים ושינה בטבע, לאחר מספר ניסיונות נערות כושלים שמהם חזרתי תמיד חולה, במקרה הטוב. אני בסרט שאני לא מכירה, אבל אין ספק שאני במקום הטוב ביותר שיכולתי לבקש לעצמי כדי להכיר אותו.

עוד לפני בניית האוהל אני בודקת את השירותים המגלמים מבחינתי את חרדת הטבע הגדולה שלי, ואלה נתגלו כשירותים ניידים עשויים עץ, מקושטים להפליא, נקיים ומאובזרים. נשימת ההקלה הראשונה שלי נרשמת.

אלפיים איש לאחר מכן כמות האנשים הופכת את התור בשירותים בלתי נמנע אבל איכשהו, עם הים מאחורינו והמוזיקה מלפנינו, גם מי שלא גדל על פולק אנגלו סקסי מרגיש את השקט פועם בעורקים. 
 

"פסטיבל סולם יעקב" (תמונת יח"צ)

אני עדיין מתפעלת מהוודסטוקיות הזאת סביבנו. אשכרה בכל מקום יושבים פה אנשים עם גיטרות ושרים, בכל מקום התרחשות מוזיקלית פרטית ומזמינה, מג'ם סשן סוער של אמריקאים מבוגרים בלובי המלון ועד חבר'ה צעירים שיושבים מחוץ ללובי עם קונטרבס, גיטרות, חליל צד ודרבוקות בסשן משל עצמם. הכי רחוק מהמסחרה הפסטיבלית, הכי כמו הדבר האמיתי.

"אתה כל הזמן מרגיש מטופל"

"נו וומן נו קריי" ליד המלון, והמקום הזה מוציא ממני דברים שלא ידעתי שיש בי, כשאני מרשה לעצמי לתת לציניות שלי שצצה בדיוק ברגעים כאלה, להיספג בחזרה לתוך העור. לצערי היא מתעוררת מעט בחזרה מול רמת המחירים המבאסת בדוכני האוכל והשתייה (30 ₪ פיצה, 7 ₪ כדורון שוקולד, 32 ₪ עראק, לפני טיפ) שמיישרת קו עם כל אותם פסטיבלים ממוסחרים שהפסטיבל הזה כל כך שונה מהם בכל התחומים האחרים.

אחרי טבילת חצות בכינרת עם קטינת הבית וחברתה מגיע ליל המבחן שלי בשנת אוהל. נרדמת בשלוש, מתעוררת כל חצי שעה מאז ועד שש בבוקר, ובשבע אני בדרך למקלחת, עומדת בתור עם חמישה אנשים לפניי. חמש מקלחות שהמים החמים לא נגמרים בהם לאורך כל ימי הפסטיבל ממתינות לנו, כך שתורנו מגיע מהר. גם זה אחד המאפיינים פה: למרות כמות האנשים הגדולה אין את חוויית הנדחפות המלחיצה. אתה מטופל. הכניסה לפסטיבל הזה לא זולה (בין 200 ל-400 ₪ למבוגר, תלוי במספר הימים), אבל  שווה כל שקל. אתה כל הזמן מרגיש מטופל.

מישהו שר לעצמו במקלחת, ואז אני שמה לב: כולם פה מפזמים להם, כל הזמן. כל האנשים הרגועים האלה, מאיפה הם באים?

ההופעות, אני חייבת להודות, משמשות יותר כחלק מחוויית הפסטיבל מבחינתנו, מאשר כמנה העיקרית, אבל גם השמיעה הצדדית הזו שלנו מספיקה כדי לאבחן שאף אחד לא חרטט פה עם המוזיקה, ואין ספק שמישהו שמע מראש כל להקה ואמן שמגיעים להופיע פה ויצר ליינאפ ששומר על קו מוזיקלי ברור וקוהרנטי.

את שבת בבוקר אנחנו פוגשים בחוף גינוסר שנראה כעת לקוח מאיזה סרט קיץ אמריקאי. החוויה הזו, מסתבר, יותר משהיא חוויה מוזיקלית היא חוויה של שינוי תרבותי מענג שאנחנו חווים. הכל פה לטובתנו. השמשיות שמפוזרות בנדיבות, אף אחד לא גובה ממך כלום על כלום, חסקה וסירות משייטות לידינו, אין רבע מנגל על החוף, ואם לא היינו מותקפים לרגע על ידי ספינת תיירים גדולה עם ביצוע של "אני חוזר הביתה" באיטלקית, לא היה לנו מושג שאנחנו בארץ. למותר לציין שהמאהל נעזב נקי להפליא, בשעה הנכונה, בדיוק כשנגמר הפסטיבל.

"פסטיבל סולם יעקב" (תמונת יח"צ)

שנייה לפני שאני חוזרת הביתה אני פוגשת את האדם הראשון שאני מכירה פה, הרוקחת המקסימה שנעלמה לי מבית המרקחת לפני כמה שנים. עכשיו אני מבינה לאן היא נעלמה. לא שזה ימנע ממני לחזור לכאן גם בשנה הבאה (הפעם לפורמט מלא בן שלושה ימים), אבל גם הפעם נגמרה הרפתקת הטבע שלי בליל הקאות, תוצאה של מכת שמש קלה. יש דברים שלא משתנים. 

פסטיבל סולם יעקב, 21-19 במאי 2011, מתחם התיירות של מלון נוף גנוסר.