"עיקר העבודה שלי היה ביצירת חלל"
 
שעת צהריים, ליד חומת העיר העתיקה, אני חולף ליד הרכבת הקלה הירושלמית, באחת מנסיעות המבחן הריקות מאדם. כרגע חלפה הרכבת הקלה והשקטה לאורך החומה, כשהמסילה מונחת על המדשאה שמצפון לחומה. משם אני פונה שמאלה אל מגרש החניה שזוכה מדי פעם לאזכור, כמוקד להפגנות של החרדים. מכאן טיפוס במדרגות אל גבו של מוזיאון מגדל דוד. בהמשך מול דלת נעולה "אצל מי המפתח?" בסוף מגיעים שני בעלי מפתח, כיאה למקום: אחד יהודי ואחד ערבי (עיר אחת לשני עמים, לשני בעלי מפתחות).
 
מה עוד? "הקהל לא יבוא מכאן" מסבירה לי לינה, מתאמת ההפקה המורכבת, שהגיעה לכאן עם הצוות השוודי. "אבל אנחנו נטפס עכשיו כאן במדרגות". המסע הקצר נפתח במדרגות אבן הגובלות בנקודת מפגש עם תוואי ההולכים המקיפים את חומת ירושלים. משם מעבר למדרגות ברזל, כאלה שמהדהדות את צליל הצעדים בצליל שהולך ונעלם. מוזיקה. עוד צעד ועוד צעד, ואחריו יריעת ניילון גדולה המסתירה כניסה לחלל אפלולי גדול.
 
בפנים. חזרת תאורה. פנסים דולקים, פנסים כבויים. הצוות בחלקו ליד שולחן הפיקוד, אחרים נעים בחלל, מתאימים מוקדי תאורה לפי הדרישות. במרכז החדר במה ועליה מושבים לארבעה מוזיקאים, עמוד תווים ממוחשב (הנגן  מדפדף בלחיצה על דוושה והדף הבא מוצג על צג המחשב שמולו). החדר מלבני, קירותיו כחולים כהים, הצוות עוסק בהתקנת עוד ועוד פנסים. באחת הפינות, אישה מחלקת הנחיות. הבמאית.  לאורך הקירות והתקרה מונחים ותלויים פסלי הזכוכית של אן וולסטרום "יש כאן כמאה פסלי זכוכית", אומרת הבמאית השוודית, פּיָא פוֹרגסגרֶן. כל האירוע הזה לכבודן של רכבות אחרות, רכבות שאינן שקטות. "הרכבות האחרות" של סטיב רייך.
 
"עכשיו זה כבר מתחיל להיראות כמו שדמיינתי", אומרת פורגסגרן, באפלולית ה"קישלה", בית הכלא הטורקי הישן, בגבו של מגדל דויד בירושלים. "קיבלתי חלל ריק, שמעולם לא השתמשו בו להצגות, או לכל מופע אחר, ועיקר העבודה שלי היה ביצירת חלל".
 
את בוודאי מכירה את המשפט ביידיש "קשה להיות יהודי ועוד יותר קשה להיות יהודייה"?
 
"נכון" היא אומרת תוך צחוק. המקום נראה מרתק. חלל כהה, כאמור, מוצף בעבודות של אן וולסטרום, תלמידתו של צי'הולי. "אני חשה שהיא כבר יצאה לדרך עצמאית משלה",   מגיבה פורסגרן, להערה שלי על הדמיון בין יצירות התלמידָה והמורה. 
 

רביעיית "פלאש קוורטט" ועבודותיה של אן וולסטרום, צילום: יח"צ

יהודי ברכבות
 
מסוף השבוע הקרוב תעלה הפקתה של פורסגרן ל"רכבות אחרות" (המארגנים מתעקשים על השם המקורי באנגלית "different trains") של סטיב רייך, המלחין האמריקני (יהודי, שומר מסורת). רייך, מלחין עתיר פרסים והישגים מוכר היטב בארץ.  לפני כארבע שנים, נערכה לו כאן חגיגת יום הולדת 70 בהשתתפותו, חגיגה שכללה סדרה של קונצרטים, כיתות אמן ומפגשים עם יוצרים ומוזיקאים צעירים.
 
בין יצירותיו הרבות ראוי להזכיר  את האופרה "המערה" המשווה בין האמונה באברהם בדתות היהודית, המוסלמית ובאמונת האמריקנים באברהם לינקולן, את "תהלים" שבוצעה בפילהרמונית ואת "דניאל" יצירה שחיבר לזכרו של דניאל פרל העתונאי שנרצח בעירק, המבוססת על טקסטים מספר דניאל ועל טקסטים של פרל, ועוד הברקות מוזיקליות שכבר היו לקלאסיקה של הדור האחרון,  וכמובן את "רכבות אחרות" שזכתה כאן לביצועים מרתקים. זכור בעיקר ביצועה המבויים המרגש של  הרביעייה הישראלית העכשווית ארבע כנריות היושבות זו אחר זו, כמו ברכבת, וכרקע לנגינתן סרט וידאו.
 
על "רכבות אחרות" המהווה נקודת ציון בדרכו של רייך הוא עצמו מספר: "הרעיון ליצירה נולד כשנזכרתי בנסיעות הממושכות שלי ברכבות לפני שנים רבות. כשהייתי בן שנה הורי נפרדו, אבי המשיך לגור בניו יורק ואמי עברה ללוס אנג'לס.  בהסכם הגירושין שלהם דובר על כך שאני אשהה אצלו ואצלה. נסעתי פעמים לא מעטות מחוף לחוף כשאלי מתלווה המטפלת שלי, וירג'יניה.

"כשעלה הרעיון לחבר את היצירה, (להזמנתה של רביעיית 'קרונוס') החלטתי לשלב קולות אמיתיים בתוך היצירה. הרעיון ליצירה ולשמה נולד כשחשבתי על כך שבזמן שאני נסעתי בין ניו יורק ללוס אנג'לס בין השנים 1939 ו-1942, נסעו יהודים ברכבות שונות לגמרי באירופה. כיהודי יכולתי למצוא את עצמי ברכבות שונות. 
 
"לקראת חיבור היצירה הקלטתי את המטפלת וירג'יניה  שבזמן ההקלטה כבר הייתה בשנות השבעים שלה ואת הסבל ברכבת שהיה בן שמונים, לורנס דיוויס, שהעלה את סיפור חייו באותן שנים. במקביל הקלטתי קולות של רחלה, פול, רייצ'ל, יהודים, בני גילי בערך,  שניצלו מן השואה ודיברו על חוויותיהם בתופת של אירופה וקולות של רכבות באירופה ובארצות הברית.
 
"את היצירה חילקתי לשלושה חלקים: אמריקה – לפני המלחמה; אירופה – בזמן המלחמה; לאחר המלחמה. כל ביצוע חי של היצירה משתמש בהקלטות המקוריות ובמקביל להן, כמעין שכבה נוספת של צליל מצטרפים צלילי כלי הקשת של הרביעייה המנגנת את היצירה בביצוע חי באולם".

 רייך המשויך לזרם המינימליסטי (הוא עצמו אינו אוהב את התווית הזאת), זרם שמאופיין בכך שרצפי צלילים זהים או כמעט זהים מנוגנים יחד ומהם נרקמת או נארגת יצירה. השימוש בביטויים מעולם יצירת הבדים אינו מקרי, שכן ההשוואה של המוזיקה שלו לאריגת שטיח או לאריגת בד  - שבו יש תנועה מעודנת בין צליל אחד למשנהו - מתבקשת. 
 
את הרעיון העיקרי של היצירה הזאת העושה שימוש בקולות מוקלטים מראש, ניתן להגדיר לכאורה כמהפכני, אך במקביל הוא ממשיך במסורת של הצ'כי יאנאצ'ק וההונגרי ברטוק שני מלחינים חשובים שרשמו והקליטו קולות דיבור ושירה ומתוך המאגר הצליל החדש שנצבר בספריותיהם, יצרו מוזיקה חדשה.    

"פלאש קוורטט" (תמונת יח"צ)

פרטיטורה מוזיקלית וחזותית
 
פּיָא פוֹרגסגרֶן, בתו של אב שברח מגרמניה הנאצית לשוודיה (מדינה ששמרה על נייטרליות בשנות המלחמה), עומדת כיום בראש התיאטרון היהודי בשטוקהולם. "למדתי מוזיקה ותיאטרון" היא מספרת. אבל בשנות פעילות הראשונות עסקה בעיקר בתיאטרון, היא הייתה במאית במכון הדרמטי של שטוקהולם וביימה שם מחזה במסורת תיאטרון הנוֹ היפני, בהצלחה מרובה ובהמשך נמנתה עם צוות התיאטרון השוודי המלכותי בשטוקהולם, שם עבדה בין היתר עם אינגמר ברגמן. 

ב-11 שנות עבודתה בתיאטרון היא רשמה הצלחות במחזות ובעיבודים לטקסטים של מרגריט דיראס, אוקטביו פאז ופבלו פיקסו מאז שהיא עומדת בראש התיאטרון היהודי בשטוקהולם.
 
מי מגיע לתיאטרון היהודי בשטוקהולם?

"לשמחתי מגיע קהל מגוון, אנחנו מתמודדים בהצגות ובמופעים שלנו עם שאלות מרכזיות שמטרידות את החברה היום. בכלל זה פליטים שהגיעו לשוודיה בשנים האחרונות, ובהם גם פלסטינים, ערבים מוסלמים וערבים נוצרים ושוודים. בין המופעים יש גם כאלה המגיעים מישראל או נעשים בשיתוף אמנים ישראלים".
 
פורגסגרן רשמה הצלחות נוספות בין היתר בבימוי האופרה "זמן-צֵל" של צ'רלס ברנשטיין ובראיין פרניו. בישראל היא מבקרת לעתים מזומנות וההיכרויות כאן הביאו בין היתר ליצירות משותפות שלה עם האמנית לי ינור, עם אוהד נהרין ולהקת בת שבע, להפקה מתועדת של ביקור תזמורת הדיוואן (שבה מנגנים ישראלים, ערבים מארצות שונות וספרדים) של דניאל ברנבוים בשוודיה. כיום עומד על הפרק בימוי של "יסורי איוב" של חנוך לוין בתיאטרון שלה. 
 
נראה שרוב עיסוקייך היום הם במוזיקה?
 
"זה נכון. במוזיקה אני מוצאת מקום לביטוי רגשי  עז יותר ואני רואה במוזיקה כלי מאוד חשוב. את 'רכבות שונות' הצגנו בנוסח הזה עשרות פעמים בשטוקהולם לפני אולמות מלאים והצלחנו בשתי משימות. המשימה הראשונה הייתה להפוך את סטיב רייך למותג, הוא היה ל'וירוס' המתפשט בקרב המאזינים ובעיקר המאזינים הצעירים.

"ההישג השני שלנו הוא בכך שקהל צעיר, הרבה קהל צעיר מגיע לשמוע את היצירה. לסחוב היום קהל צעיר, אני מדברת על סטודנטים, לאולם הקונצרטים, זו מלאכה לא פשוטה. אם הם רוצים מוזיקה יש להם את כל האמצעים הטכנולוגיים להשגה. למה לצאת מן הבית? בביצוע הזה הם קבלו סיבה וכאמור הווירוס שנקרא 'סטיב רייך' מושך אותם. רייך בדרכו הקדים את הטראנס וגם את הראפ ולכן הצעירים נמשכים למוזיקה שלו". 

פּיָא פוֹרגסגרֶן,  (צילום: מירי שמיר)

מה משך אותך ל"רכבות שונות"?
 
היכולת לשלב את המוזיקה עם אירועים בחלל. למעשה יש בנוסח הזה חידוש לעומת הנוסח המקורי. אני שמעתי את היצירה בביצוע רביעיית 'קרונוס' וכבר אז התחלתי לחשוב על הדרך שבה אתמודד איתה. היום אני מציעה ליצירה נוסח חדש.

"ראשית, רייך כתב את היצירה לכינורות רגילים המוגברים, כאן חברי ה'פלש-קוורטט' מנגנים את היצירה בכינורות חשמליים. אבל זה לא השינוי היחיד. הם מנגנים גם על יצירות הזכוכית של אן וולסטרום. גם לטקסט של היצירה, הליברטו, יש תפקיד חשוב והוא מוקרן במהלך הביצוע. כלומר למעשה נוצרה כאן פרטיטורה חדשה שבה למימדים המוזיקלי, החזותי, יש הרבה שימוש בתאורה והפיסולי נוכחויות זהות". 
 
בתחילת השיחה, דיברת על הקשיים שהחלל הזה, "הקישלה",  מציב.  היום לקראת המופע הראשון, נראה שהסתדרת כאן?
 
"עבדנו קשה, חברי הרביעייה, אנשי התאורה והסאונד (אחד מהם הוא הבן שלי), היום אני יכולה לומר שהצלחנו, אותם כמאה ועשרים מאזינים שייכנסו לכאן בכל מופע – ליותר אין מקום – ירגישו שהם נמצאים בקתדרלה יהודית".
 
 
המופע יתקיים מדי ערב בין התאריכים 30 ביוני- 21 ביולי 2011 ב-20:00 (שני מופעים ראשונים יתקיימו ב-22:00) בחלל הקישלה במוזיאון מגדל דוד בירושלים. כרטיס:  200 ₪, 160 ₪לסטודנטים (בכמות מוגבלת). מוזיאון מגדל דוד 2884* בימות 6226*. הכניסה למופע כרוכה בהליכה בחפיר המצודה ועלייה במדרגות, מומלץ להצטייד בנעליים נוחות ובבגד חם. בשל מיקומו המיוחד של המופע בחלל הקישלה, המופע אינו נגיש לנכים.