אילן עצמי 

"מנקלה שלי" הוא מטבע לשון מהסוג שנטבעים בין בני זוג. נטע פלוצקי ופבלו זלצמן הם זוג בחיים ועל הבמה, שבחרו לשתף את הקהל באינטימיות הייחודית להם. מנקלה, בפולנית משמעו 'אימאל'ה'. אביה של פלוצקי, שעלה משם ארצה, המשיך והתמיד לקרוא כך לאשתו, לבתו נטע, ולילדיו האחרים. את ה"שלי" הוסיף זלצמן, דרום אמריקאי במוצאו, והשיבוש שיצר "מנקלה שלי" נועד בחיים לשתי מטרות - לעתים להצחיק את זוגתו, ולעתים לעצבן אותה.
 
ההצגה החדשה מבית מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי, מועלת במסגרת פסטיבל רב-תחומי חוצה גבולות ושמו "מה שלומי על הגבול", שעולה השנה זו הפעם הראשונה בשיתוף עם המועצה המקומית ומתנ"ס שלומי. נושא הפסטיבל, גבול, כמו גם נושא ההצגה, משפחתיות, הם תוצר של פעילות מתמשכת של בני הזוג וקבוצת התיאטרון שהם יוצרים במסגרתה.
 
במרכז שלומי, אחד המפתחות לפעילות הוא שלכל אחד יש הזדמנות לעבוד על חומריו האישיים - יוצרים, תלמידים והקהל עצמו. העיסוק באישי עולה גם בהצגה חדשה נוספת של יוצרי המרכז שתעלה בבכורה בפסטיבל "לה פטיט", שמבוססת על חייו של אלן ג'וזינסקי, היוצר גם הוא במסגרת הקבוצה.
 
כמאמר התכנייה - היצירה על הגבול מציעה פלטפורמה לבדוק את גבולות האמנות בכל אספקט אפשרי: גבולות, גדרות, התחלות וסיומים, קצה גבול היכולות, הצורך להגדרת הגבולות, הצורך לחצותם או לא, גבולות פנימיים וגבולות חיצוניים, גבולות הכאן והעכשווי. לאור העובדה ששלומי היא עיירת גבול רחוקה מהמרכז התרבותי בארץ, התפתחה שפה אמנותית ייחודית של שינוי דפוסי חשיבה ולעיסוק במושג של "החיים על הגבול" באמצעים יצירתיים.
 
ב"מנקלה שלי" יוצג פסיפס אירועים מחייה של פלוצקי, המרכיבים מסע של אמנית המקדישה את חייה לחיפוש אחר אושר ואהבה. "היצירה משקפת את החיים של נטע כאדם, אמנית, ישות שחיה על האדמה", משתף זלצמן שביים ואף משתתף בהצגה כשהוא מגלם בין השאר את דמותו של מנחם פלוצקי, אביה של זוגתו.
 
האב מוצג בהצגה כגורם מדרבן אשר דוחף את בתו להגיע רחוק, דוחף וכמעט ואינו נותן לה מנוח. "בתוך זה יש את הישות הגברית - ישות האב, הבעל, האמן ובמאי ההצגה", אומר זלצמן, "ובתוך ההצגה יש את המרחב להגיד את הדברים כזוג שצומח יחד". בהצגה בני הזוג עוסקים בנושאים משפחתיים כפרידות ומפגשים, זאת כאשר פלוצקי, מביאה לבמה את יכולותיה הפיזיות ואת הידע שצברה ביותר משישים שנותיה, באלמנטים בימתיים כריקוד בוטו, ריקודי ילדות ועבודה פיזית, אותה היא עושה על מנת לחזק את עצמה.
 
בהתאם לשפת התיאטרון שפיתחו בני הזוג יחד עם חברי הקבוצה בשלומי, הקהל מוזמן להיות מעורב במופע יותר מהמקובל בתיאטרונים אחרים. "היחס לקהל הוא בלתי אמצעי", אומר זלצמן, "אפשר לחוות את האמנות והאמנים. אנחנו לא מסתירים את החלק הפרטי שנמצא שם".
 
לדברי פלוצקי השם נטע מייצג אותה נאמנה. "אדם נולד להורים שלו, נוחת לכדור הארץ שהוא גם עוטף אותו במותו. במהלך החיים אנחנו למדים לחיות, להתגלות, להופיע. הבדידות והשייכות עוטפים אותנו ומגדלים אותנו, כך שאנחנו הופכים למעין אילן עצמי".

 
תיאטרון של מהגרים
 
תיאטרון שלומי , שרוב חבריו הם אמנים מהגרים, עוסק לא אחת בנושא ההגירה ובשייכות, וגם כאן, זהו אחד הנושאים המרכזיים. כמי שהגיעה לארץ בגיל 13 פלוצקי מספרת שאחד הדברים שהכי עזרו לה בחייה הוא המשפט האלמותי 'כל העולם במה וכולנו שחקנים'. "תודה לויליאם שקספיר וללואיג'י פירנדלו שכתב את המחזה "שש נפשות מחפשות מחבר"", היא אומרת. "הם אלו שתומכים בי כיוצרת. אלו משפטים פשוטים. כמהגרת שהייתה צריכה ללמוד את החיים, עזרו לי להקרין את המתנה שלכל אחד יש בתוכו".
 
"אנחנו יוצאים מנקודת המוצא של מה קורה עכשיו בארץ ובעולם, ומה קורה לך עכשיו ולסביבה", מסביר זלצמן, "שנינו ממשיכים להיות המהגרים שהגיעו לכאן ומחפשים את הבית שלנו. אני מרגיש טוב בארץ וברור לי שלא נולדתי פה וזה בא לידי ביטוי בהצגה, הכל נמצא ברמזים, בחידה, אנחנו לא מאכילים בכפית. בעיקר עוברת חוויה מאוד לבבית. נטע יוצרת מגע מאוד אינטימי עם אנשים".
 
בני הזוג עובדים יחד משנת 1987, עת הכירו כשחקנים בפסטיבל ישראל בהצגה "מעשה בחייל". מאז הם חיים ויוצרים יחד, כשב- 11 השנים האחרונות הם עושים זאת בשלומי. "אנחנו יוצרים את הזוגיות שלנו גם בתיאטרון ובאמנות", מעיד זלצמן, "הדברים משתלבים ונפרדים. זה שאנחנו יוצרים יחד מאוד מחבר אותנו בחיים הפרטיים".
 
השניים ויתרו על חווית ההורות, כשבעקבות כך הם מדברים על מחויבות גדולה יותר להתפתחות אישית. "האמנות היא כלי להתפתחות. המשפחה היא מרכז החקירה שלנו, כמו חקירה אנתרופולוגית", אומר זלצמן. "כל מי שיוצר איתנו, הדברים מתחברים עוד יותר, אנחנו המשפחה וזה נותן מימד חדש לגילויים שאנחנו חווים. זה מימד שמאפשר להתבונן, לבנות מחדש ולהשתעשע איתו, זו סוג של טכניקה שאנחנו יכולים להשתמש בה גם בחיים הפרטיים שלנו. אנחנו הופכים את החיים לחומר גלם, לאמנות".
 
בני הזוג מלמדים ומפעילים את המרכז בשלומי, בו פועל בית ספר לאמנות הבמה בניהולו של קלאודיו (פנצ'ו) אדלברג ובמסגרתו הם יוצרים בקבוצה, שלדבריהם "מגבשת ומעשירה אותנו".
 
על אף המימד האישי הבולט בהצגה, חברי הקבוצה וביניהם המוזיקאי גוסטבו בוסטמנטה ודודי מעיין, יועץ אמנותי במרכז, נכנסו לעבודה כבר בשלב הראשון. "ההיכרות בינינו מאוד חשובה. אנחנו עושים סיעור מוחות, כמו שאנחנו בעצמנו מסתכלים על עצמנו מבחוץ", מעיד זלצמן.
 
"בזמן האחרון אני עוסקת בכל מיני התנסחויות על מנת להבין את עצמי ולחקור לעומק את החוויה של  כל מה שמתנהג ומתנגן, משמיע צליל, נושם ונושף. כל מה שנמצא בפשטות של החיים",  אומרת פלוצקי. במסגרת ההצגה, היא משלבת ממצאים של חקירה מתמשכת על האנתרופולוגיה של התיאטרון. "מזרח ומערב יכולים להתמזג יחד. אני מנסה להעביר את זה לקהל, ולדור הבא של השחקנים על ידי מפגש אנושי", היא אומרת בעקבות התנסותה ביצירה משני צידי הכדור.
 
כמי שלמדה ביפן את ריקוד הבוטו אצל המאסטר אונו קאזואו, היא משלבת בהצגה, כמו גם בחיים, הליכה שמחברת לאדמה לצד קופצניות של בלט קלסי. "זה טבעי אצלי. משנות ה-80 אני מתאמנת כל הזמן. עכשיו אני עושה את זה בהליכה ברכבת", היא משתפת ביומיום של מי שגרה בנהריה ומגיעה למרכז כדי ללמד בסטודיו ניסן נתיב. "יש לי המון מכרים ברכבת, ידידים, קהל". היא אומרת ומסבירה זאת באמצעות משפט חיים: "'אם בנאדם מוכן לפתוח את האוקיינוס של הלב יש הרבה דגים בים'. אימא של המורה היפני שלי אמרה לי את זה ויש משפט חשוב נוסף, 'את חייבת להיות שמחה'. גם כשכואב אפשר להיות מאושר. המשפטים האלה הם מנגנון לגדילה והתעוררות. תודה לאל יש עוד הרבה מה ללמוד".
 
על העבודה עם זלצמן היא אומרת: "מוסד הנישואים הוא יצירה. לא יצירת מופת, אבל יש חופש פעולה בתוך מסגרת, תוך כדי שוני בין גבר ואישה, והדומה בין גבר לאישה. אנחנו כל כך הרבה שנים יחד, הוא בן הזוג האידיאלי שלי – גם אוהב את מי שחיה לידו וגם לומד לאהוב את מה שיש. אנחנו גרעין קטן של שני אנשים. ויש את השותפים שלנו שנכנסים בדלת – חברים, תלמידים, שהם גם ילדים שלי, שמזכירים לי שחשוב לתת לאחר, מחוץ לאני ואני ואני. הזוגיות היא כלי חזק לזה".

נטע פלוצקי ופבלו זלצמן, "מנקלה שלי", צילום: יח"צ
 
ליצור עוד שבילים
 
הפסטיבל יכלול שתי הצגות של מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי, הצגת תיאטרון בובות לילדים ושורה של אירועים מיוחדים, הפתוחים לקהל ללא תשלום. חלק ממטרותיו הם היכרות של הקשר בין המרכז לבין הקהילה בשלומי.

בין האירועים ניתן למצוא את המיצג "השארתי תמונה שלי על הגבול", של הצלם שמחה שמשון, שיאפשר לקהל לקחת חלק בפעולה האמנותית שלו; נחום כהן, אמן עיוור, ייצור ביחד עם יוסי גיל ועם הקהל מיצב אבנים שיעסוק בגבולות ובהשקות שבין לב אדם לאבן; ד"ר איל בלן, בוגר בית הספר שחוקר הפרעות קשב, יציג עבודה משלו; נורית צדרבויים תציג מציוריה בתערוכה "האש מפצחת תמונות בדממה" ובסיום הפסטיבל תשרוף את העבודות שיוותרו.
אירועים נוספים שיוצגו בפסטיבל הם "שולחן ארוך", אקט תיאטרלי המשלב בין יוצרים לקהל המזוהה עם מרכז שלומי, וההצגה "ישנים", יצירה רב תחומית, זוכת הפרס לעבודה קבוצתית בפסטיבל הפרינג' 2007 של המרכז.
 
"יש רגעים שיכולים לפתוח ולהביא דרכים חדשות. הזדמנות נהדרת ליצור ויש עוד שבילים ללכת", מסכמת נטע פלוצקי וסוללת את הדרך לפסטיבלים הבאים.
 

ההצגה "מנקלה שלי" תעלה ביום רביעי, 6 ביולי 2011 ב-20:00 במרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי במסגרת הפסטיבל הרב-תחומי "מה שלומי על הגבול ( 7-6 ביולי 2011 ). כרטיס: 30 ש"ח. לפרטים נוספים בטל': 04-9875183/4.