תנועה יפהפייה והומור

מופע המחול של להקת קמע "בת הים הקטנה" הוא חלק מקו מבורך המחבר בין להקות המחול הטובות בארץ לבין אגדות הילדים הנודעות, ומאפשר להפוך את המחול למנה מובנת מאליה בתפריט התרבותי המשפחתי.

"בת הים הקטנה" של "קמע" נפתח בתמונה בימתית ראשונה יפהפייה במעמקי הים. חמש נימפות רוקדות לצלילי מוזיקה חלומית, גלים  על גבי מסך גדול מאחוריהן מלווים את המחול ויוצרים תנועה בלתי פוסקת על הבמה, והשילוב של עיצוב הבמה וצבעיה, המוזיקה, התאורה והתנועה, נשזרים לכדי אסתטיקה של סרטי אגדות ילדים קלאסיים.

הפרשנות של "קמע" לסיפור נותנת מקום גדול יותר גם לדמויות משניות בעלילה, כמו אחיותיה של אריאל, או הנסיכה האלמונית שאותה אמור היה הנסיך לשאת בטרם זכתה שוב אריאל בקולה. המופע מלא בהומור הבא לידי ביטוי במיוחד בסצנה בה שומרות האחיות "בסוד" את ההתאהבות של אריאל בנסיך, ומגלות אותו לכל באי הים.

"היא רוקדת מדהים", ציינה הקטנה בסיפוק כשאריאל התנסתה ברגליה החדשות, ואכן, הצד התנועתי של המופע יפהפה. הבחירות המוזיקליות ממלאות גם הן את הלב בסיפוק (אם כי רצוי היה להחליש במעט את הווליום החזק מידי לאורך כל המופע), משלימות את התמונה התלבושות הנהדרות שעיצבו דניאלה שפירא ונדין חליבה, והשילוב בין כל האלמנטים יוצר תחושה של סרט שבו אנחנו צופים.

"לפעמים ריקוד הוא יותר מריקוד, לפעמים ריקוד מספר סיפור", אומר הקריין כשאריאל מנסה להמחיש בתנועה את הסיפור שהוביל אותה לאלם, "אבל לא תמיד מבין הצופה את הסיפור", ממשיך הקריין, ונדמה שפה בדיוק טמון החשש שגרם ל"קמע" להפר מעט את האיזון העדין שנוצר בין מילה לתנועה במחולי האגדות שנעזרים, כמעט תמיד, בקריין המוקלט המקדם את העלילה.

                                      "בת הים הקטנה" (להקת קמע)

נדמה שהמפגש הזה בין השניים, מילה ותנועה, מעט עמוס מדי בהפקה הנוכחית של "קמע", ועושה צעד אחד יותר מדי לכיוון המילולי, עם קצת יותר מדי מבטאים, חיקויים ורעש טונאלי, מה שהופך את התנועה משנית, לעתים, למילה ומנטרל במשהו את הצד המופשט שיש במחול, זה שדורש מהצופה להפעיל את הדמיון בצורה פעילה יותר. את הסערה האוחזת בבאי הים למשמע התאהבותה של אריאל בנסיך, למשל, ואת ההומור באותה סצנה, אפשר היה להעביר יותר בתנועה ובהרבה פחות במלל, כפי שבחר לעשות הכוריאוגרף אור אבוהב.

כך או כך מצליח המחול של "קמע" לרתק אולם שלם על ילדי שתי הקייטנות הממלאות אותו, ומוחאים כפיים בסערה בסיומו. בהחלט לא דבר של מה בכך.

כוריאוגרפיה: אור אבוהב. מילים: טל בן בינה. מוזיקה: קולאז'. קריינות: אלי גורנשטיין. ניהול אמנותי: דניאלה שפירא ותמיר גינץ.

"בת הים הקטנה", להקת המחול קמע, 7 ביולי, מוזיאון תל-אביב לאמנות.