היסטוריה ארוכה בישראל

"לא תאמין אלו טיסות גרועות היו לי בדרך לכאן. לימדתי בוירג'יניה כמה ימים, אחר כך חזרתי לניו יורק לעוד יומיים של עבודה ומשם למינכן, היה מזג אוויר נורא מעל לאוקיינוס. במינכן הייתי יומיים והגעתי לכאן. בהתחלה עוד אמרתי לצוות שאני רק אלמד וביתר הזמן אשלים שעות שינה חסרות. אבל אחרי יומיים פה הכל כבר נראה אחרת".

כך, בתוך שטף דיבור ובמרץ בלתי נדלה התיישבה לשיחה מיניון דאן, אחת המורות הבכירות וחברת הצוות המייסד של סדנת האופרה. "כן, ולא אכפת לך שאני אגמור להתאפר בשעה שאנחנו משוחחים..".  לוח הזמנים הזה הנסיעות ההתרוצצויות סביב העולם כדי ללמד צעירים את עבודת הזמרה הם ככל הנראה סך חייה. מיניון דאן, לקראת סוף שנות השבעים שלה, יכולה להסתכל בגאווה על העשורים רבים שבהם היא פועלת בתחום שהיא הכי אוהבת: היא חיה את האמנות.
 
למעלה מ-650 הופעות במשך 35 עונות בבית האופרה מטרופוליטן בניו יורק, שנים אחדות בבית אופרה בגרמניה, וככל הנראה מאות הופעות אורח בכל בתי האופרה הנודעים וגם קצת פחות נודעים בעולם. ומעבר לזה - הוראת הזמרה. "כשהייתי בניו יורק גם נבדקתי והרופא שלי אמר לי שאמשיך לעבוד בקצב הזה. בין שישה לשמונה שיעורים ביום". הוא צודק, אני תורם את חלקי הראשון בשיחה, כל זמן שאפשר...
 
למיניון דאן היסטוריה ארוכה מאוד בישראל. היא שרה כאן בבית האופרה הישן, ברח' אלנבי 1 על שפת הים של תל-אביב ( הבית כבר איננו, שם האופרה מונצח בבניין שהוקם על חורבותיו, מגדל האופרה). היא שרה שם לצדו של זמר צעיר אחר, פלסידו דומינגו, שהחל את דרכו כאן בתל אביב, בתחילת שנות השישים. שרה כאן את כרמן, את אמנריס, ועוד תפקידי מצו גדולים. אחר כך הופיעה כאן כמה פעמים עם מהטה בפילהרמונית הישראלית. 
 

מיניון דאן ותלמידה (צילום: אריאל בשור)


היא לא יודעת להגיד אלו מהתפקידים הגדולים היא הכי אוהבת "פעם זו כרמן, פעם דלילה, פעם אמנריס, כמה תפקידים באופרות של ריכרד שטראוס והרבה מאוד תפקידים באופרות של וגנר. אני חושבת שהכי נכון יהיה לומר שאני אוהבת את מה שאני עושה באותו זמן וזה לא מסתיים באופרות. אני מאוד אוהבת לידר (השיר האמנותי) ולא מזמן הופעתי בתכנית ונהניתי לשיר את 'ביי מיר ביסטו שיין' - להיט נצחי..." 
 
לסדנת האופרה גויסה מיניון דאן כמעט מאז שג'ואן דורנמן מנהלת אותה, לפני 25 שנים, ומאז היא עולה לרגל לישראל לפחות פעם אחת בשנה. "נכון מאוד, אפשר לקרוא לזה עלייה לרגל. במשך השנים הרבות הספקתי להכיר כמעט כל מקום כאן גם כשהמדינה הזאת הייתה הרבה יותר קטנה. במשך השנים גם הפכו ישראלים לא מעטים לחברים. היום לאחר שלושה ימים נראה לי שאתחיל לפגוש אותם בין השיעורים וההופעות". 
 
מה מושך אותך ללמד כל כך הרבה?
 
"זו תחושה מעולה, הניסיון שצברתי במשך השנים, הידיעה שאני שומעת כשרון ואני מזהה פוטנציאל להתפתחות. היכולת שלי להביא לכך שמישהו אחר, צעיר ממני בעזרתי, יימנע מטעויות בדרך, כמובן שתמיד יש טעויות, אבל במקום שאני יכולה להיות. זה פשוט נפלא וזה ממלא אותי סיפוק בכל פעם מחדש".
 
הוראת זמרים היא אחד המקצועות שלא עברו מהפכה. עדיין יש כאן יחסי מורה תלמיד במישור האישי כמו לפני מאתיים שנה ויותר, יש תפקיד של שוליה
 
"כן ולא, בבסיס זה נכון ואני היום עדיין זוכרת מה אמרו לי המורים שלי בברלי ג'ונסון, בויאג'ן ואחרים. וחלק מן הדברים אכן עוברים במסורת מדור לדור. אבל הסביבה משתנה והיא משפיעה. חידושים טכניים נכנסים, תרבות הניידות, הבמאים החדשים. אי אפשר להתעלם מזה לחלוטין גם בחדר הסגור". 
  

האם יש כללי יסוד בדרך הקשה אל הצמרת? כלומר לאחר שכבר זוהה כשרון?
 
"הכללים כאן טובים לזמר כמו לשחקן, אתה חייב להישמע ואתה חייב להיות מובן. ישנו העניין האישי שלך במרוץ לפסגה. מאז שאני זוכרת את עצמי, לאחר שהבנתי שהעניין שלי הוא השירה,  היה לי עניין אחד ויחיד והוא להיות זמרת אופרה, ולשיר בבית האופרה מטרופוליטן בניו יורק. גדלתי בדרום (זה עדיין ניכר במבטא, למרות השנים הרבות בניו יורק) ושם, אז לפחות, ייעדו נערה כמוני להיות אשת שיחה מעניינת ואולי מי שיודעת לסדר פרחים. אבל אני ידעתי מה שרציתי".
 
מה את מחפשת כשאת מדברת על הגילוי של הכישרון בשלב מוקדם?

"את התשוקה, ה-passion. זה נכון לא רק באופרה. אם אני מגלה תשוקה בהופעה באולם הקונצרטים או במופע בברודווי או אצל זמרי פופ, אז הכל נראה אחרת. הכל מרגיש אחרת".

"לא כל תפקיד נחשק הוא תפקיד מתאים"
 
איך מתמודדים עם חומר חדש, חדש לך כאמן או חדש במובן של נכתב לא מזמן?
 
"הדרך שלי תמיד הייתה לבקר את עצמי, אני יודעת שאני המבקרת המחמירה ביותר של עצמי. ברגע שהכל נהיר לי ואני יודעת מה אני עושה ויש לי הערות. אני בטוחה וחסינה.
 
אני יכולה לספר לך שכבר בתחילת הדרך כשמנהל בית האופרה (המיתולוגי) בניו יורק, רודולף בינג בקש ממני לשיר את דורבלה ב'כך עושות כולן' של מוצרט, הייתי משוכנעת שזה לא תפקיד בשבילי. אבל הייתי זמרת בשנות העשרים שלה מול מנהל בית האופרה שנחשב למאור הגדול בעולם כולו. למדתי את התפקיד כמעט עד זוב דם, סבלתי אבל ידעתי אותו. ושרתי. חלפו כמה ימים והוא אמר לי, (זה כבר נאמר בחיקוי המבטא הגרמני הכבד של בינג) 'טוב את כנראה לא מתאימה למוצרט, יותר נכון שתשירי ביזה, ורדי'.

 
מיניון דאן ותלמיד (צילום: אריאל בשור)

"מכאן גם התובנות של לדעת להבחין בין תפקיד נחשק ותפקיד מתאים, אני זוכרת היטב שבאחת האופרות של וגנר, לא הצלחתי להתמודד עם שלושה עמודים בסוף המערכה השנייה. תפקיד נחשק אבל לא מתאים. את התובנות האלה יש להעביר לדור החדש".
 
מתי גילית את הרפרטואר הסימפוני האחר?
 
"זה כבר בא בהמשך, עם התפקיד ועם גוון הקול, המנעד הנמוך הפנה אותי לשיר האמנותי, לסימפוניות של מאהלר ועם החומרים האלה הופעתי הרבה מאוד.
 
"היה לי רגע מרגש עם זובין מהטה שחוגג כאן עכשיו את יום הולדתו ה-75. זה בדיוק הסיפור על תפקיד המנצח הטוב, התומך, שיודע לזהות מצוקות של זמרים. בסימפוניה השנייה של מאהלר זמרת המצו מתחילה לשיר בפרק האחרון לפני התזמורת. בדרך כלל הזמרות נכנסות לבמה בהפסקה הקצרה בפרק שלפני הפרק שקודם לפרק הזה. הסיבה היא טכנית, הזמרת שומעת את התזמורת, קולטת את הצלילים ואז היא שרה בגובה המדויק. באחד הקונצרטים, משום מה הוכנסתי לבמה בהפסקה הקצרה שאחריה הייתי צריכה להתחיל לשיר. מה עושים? אין לי הצליל הנכון באזניים. בשקט זובין פשוט שרק לי את הצליל והכל זרם".

"באולם אני מוקסמת כמו אחרונת המעריצות"

הרצון ללמד התחיל כשפרשת מן המטרופוליטן?
 
"לא, התחושה שאני רוצה ללמד ולהיות שם לצדם של הצעירים הייתה הרבה קודם. אני זוכרת שהיו לא מעט מקרים שגמרתי ללמד ואז בזינוק מהיר הגעתי מן הבית לבית האופרה, פעם כששרתי את אמנריס הגעתי ממש בדקה האחרונה..."
 
 האם יש עניין של ניסיון שקודם לקריירה על הבמה. חשוב לדעת לנגן בכלי, חשוב לדעת הרבה תיאוריה, או שהאינסטינקטים הבריאים הטבעיים למוזיקה הם החשובים?
 
"אין תשובה אחת לשאלה הזאת, אם מדובר על ניסיון, אני לנגן בכלי לא ידעתי, ואפילו לא קיבלו אותי למקהלה בניו יורק כשחיפשתי עבודה. לעומת זאת שרתי במועדוני בירה בניו יורק, עבדתי בעבודות שונות ושרתי בבית האופרה השני בעיר 'הסיטי אופרה'. כשהגעתי לבית האופרה ידעתי הרבה תפקידים. זה בית הספר הטוב ביותר".
 
היא עצמה יש לומר כאן לא הסתדרה עם רודולף בינג ובשלב מסוים חיפשה עבודה באירופה. היא עבדה באופרה של דיסלדורף בגרמניה במשך כעשור כשהיא מקפידה לשמור על קשר עם ניו יורק. אבל השהות באירופה הייתה עונת ההבשלה העיקרית. אחרי שהתחלפו המנהלים היא שבה לניו יורק ומאז, היא שם, רושמת שיאים של הצלחות, ביקורות מופלאות והרבה מאוד חברויות עם הזמרים הגדולים, פרגון הדדי עצום. את הפרגון היא לוקחת איתה גם היום לאולם כשהיא מקשיבה. "אין אפילו שביב של קנאה בהצלחות או במראה של הצעירים. אני מוקסמת כמו אחרונת המעריצות, כשאני באולם אני מחכה להתרגש".
 
כשהסדנה של ג'ואן דורנמן החלה כאן לפני עשרים וחמש שנים ועוד קודם לבואה של גו'אן שהיו כאן מורים אחרים,  היו בישראל מעט מאוד זמרים. ומי שהיו היו הרבה יותר מבוגרים מן הזמרים שבאים היום. היום יש כאן צעירים משנות העשרה והלאה

"ענין הגיל הוא משמעותי, אני משוכנעת שלא צריך לבלוע הכל מגיל צעיר. יש תפקידים שמתאימים לשנות העשרים ויש לשנות השלושים. אני חושבת שלא צריך להתחיל להופיע על במה מקצועית לפני שמלאו לך 24 ו-25 וגם אז בתפקידים קלים. תפקידים דרמטיים אפשר לשיר כשאתה בן 35 גלישה מהירה לתפקידים כבדים יותר יכולה להתגלות כמשגה ואפילו כמה שגורם נזק בעתיד.
 
"אני שרתי באופרה עד גיל 67. הדרמה, הבגרות, הבשלות, משחקות תפקיד. אני מעריכה את התופעה שבשנים האחרונות יש הרבה יתר זמרים שמתאימים חיצונית לתפקיד, ואז זה נהדר. אבל לפעמים אני יושבת בהפקה של במאי שמכופף את האופרה לצרכיו ואז גם אם הזמרים נראים טוב זה לא עוזר להפקה.
 
"צריך לזכור שבכל זאת הצליל, הקול, הוא הדבר הראשון. בשביל הקולות הקהל מגיע. בסדנה אתה מקבל את הבסיס, אתה יכול גם לגלות שאתה אולי לא במקצוע הנכון. זה גם גילוי לא פחות חשוב. אבל מצד שני, היום כשאני מגיעה למקומות שונים בעולם ופוגשת בוגרי סדנה ישראלים. חמדי כפיר גם היא תוצר של הסדנה, לא זמרת אבל דמות מפתח ב"מטרופוליטן" כמדריכת שפות.  והזמרים הישראלים שמוצאים בבתי אופרה באמריקה ובאירופה. זה בהחלט נפלא. 

  
כיתת האמן עם מיניון דאן תתקיים ביום חמישי, 14 ביולי 2011 ב-19:30 מרכז מוזיקה תל-אביב יפו כחלק מאירועי סדנת האופרה הבינלאומית (30-14  ביולי 2011). כרטיס: 50 ש"ח. להזמנת כרטיסים לאירועי הסדנה "הדרן": 5215200 – 03.