חברות אמת ושיריה של לאה נאור

רותי ונועה, בנות כיתה א', מוצאות מגרש נטוש ובו חפצים ישנים, רהיטים שבורים וקופסאות גדולות, המרוחק מהשכונה שבה הן גרות. גם ירון מוצא את המגרש, שהופך לזירת מלחמה הנחלקת לשני חלקים תוך כדי עימות טריטוריאלי בין הילדים. בהמשך יגיע למגרש חנן ענן, טיפוס הזוי מעט שמנסה לפייס ביניהם בחוסר הצלחה, עד הסוף המצופה בו מתחברים הילדים לאחר שפגעו זה בזה, ומבינים את כוחה של חברות אמת.

פרפרים צבעוניים גדולים שמוצאות הבנות באחת הקופסאות במגרש מובילים אותנו לשיר "פרפר נחמד", חברו החרדון של ירון יתן את האות לשיר "אדון חרדון המפוזר", סיפור מסגרת הבנוי כולו כך שיאפשר גלישה נוחה לשיריה של לאה נאור, כותבת נפלאה האחראית, בין היתר, על מילות השירים "איזה חג לי", "אדון חרדון המפוזר", "רכבת ההפתעות", "בואו נעשה שלום קטן" וכמובן "מקהלה עליזה" ו"פרפר נחמד" שהוזכרו למעלה, שישה מתוך שבעת שירי המופע שאורכו כשעה.

בדומה ל"חגיגת השירים של דתיה" המבוסס כולו על שיריה של דתיה בן דור, ו"דלת הקסמים" המוקדש לשיריה של נורית הירש, כוחו המרכזי והאמיתי של מופע מסוג זה טמון בעוצמתם של השירים שגידלו כבר דורות רבים ונבחנו פעם אחר פעם.

זוהי גם נקודת תורפה ב"מקהלה עליזה" שמסתפק ברשימה כל כך קצרה מכותבת פורייה כל כך שחתומה גם על יצירות כמו "בואי אמא", "זרעים של מסטיק", "קישקשתא", "קרוסלה", "שלוש ארבע חמש וחצי", "הבית של פיסטוק", "גברת פלפלת", "הסביבון שלי" ורבים רבים נוספים, ושמילות שיריה, גם למבוגרים, זכו ללחנים של מיטב מלחיני ישראל מכל הזמנים, ביניהם יוני רכטר, נחום היימן, משה וילנסקי ומתי כספי, החלטה מוזרה בהתחשב בעובדה שנאור היא אחת מיוצרי ההצגה.

רשימת שירים נדיבה יותר יכולה הייתה רק לתמוך בארבעת השחקנים שעושים יופי של עבודה ומגלים התלהבות אותנטית, ולהוסיף כוח למופע הזה שגם כך גורם לילדים לגלות מעורבות גדולה, ולזרוק תשובות והערות לבמה. העיבודים המוזיקליים שומרים את השירים במקום בטוח במיינסטרים, מוותרים על חיפוש זהות מוזיקלית מובהקת ומעניינת אבל עושים את העבודה, הבימוי קצבי ושמח וקהל היעד, ללא ספק, יצא מן האולם מסופק.

על פי הכיתוב בתוכנייה מיועדת ההצגה לגילאי 8-5 אבל היא עשויה, ללא ספק, להתאים גם לבני השלוש והארבע.

מיד בתום ההצגה ביקשה הקטנה לבדוק מה יש בתערוכת הילדים במוזיאון, יתרון מדהים ממנו נהנים כשצופים בהצגות במוזיאון תל אביב, ודרשה לחזור שנית לתערוכה "יש מצע!", שההיצע הכל כך מגוון וגדול שלה אפשר לנו לגעת ולהתנסות בדברים שאליהם לא הגענו בכלל בביקורינו הקודם באותה תערוכה. מברשות אור, פנסי קסם, צגי מחשב, קירות המדמים את מערות האדם הקדמון ולצדם קירות גרפיטי, כל המצעים השונים והמברשות האפשריות לציור ולביטוי עצמי, תענוג של גירויים שגרם לילדה שרגילה להקדיש 45 דקות לאכילת כריך, לבלוע אותו בארבע וחצי דקות כדי להספיק ולהיכנס שוב לתערוכה בה העברנו למעלה משעה נוספת.

בימוי: רענן פררה ומשה בן שושן. יוצרים: לאה נאור, שי אלון. מאת:  רענן פררה ומשה בן שושן. משתתפים: אורן כהן, עדי קוזלובסקי, נירית אהרוני/ הילה רביב, שרון צור. תאורה:  חיים בארי. תלבושות: אה שץ. תפאורה:  יובל כהן.
 
"מקהלה עליזה", תיאטרון מופע, מוזיאון תל אביב, 23 ביולי 2011.