חלק ב` של "מיכה שטרית פינת גורדון", לרגל צאת אלבומו השלישי, פותח בנימה רומנטית, עם מסע הופעות חוצה ישראל מתוכנן, וממשיך בטון פרקטי הרבה יותר – על ההתפכחות מהתלות בחברת תקליטים. חומר למחשבה לאמנים על השקעה כספית בתקליט של עצמם ("זה כמו משכנתא") ו/ או דיוקן האמן ככלכלן צעיר.
ואם טרם הספקתם לקרוא את חלק א` של הריאיון הרי הוא כאן.
"הרוק האמריקאי נולד מתוך הדרך, מתוך המסע"
- איפה אתה עומד היום עם ההופעות? הפורמט האקוסטי המצומצם, הרכב מורחב?
"התגבש הרכב חדש, גיל סמטנה על הבס, ז`אן ז`אק גולדברג על התופים, מיקי הררי בחשמלית ואני באקוסטית, וזה הרכב שמצליח להגשים את כל מה שרציתי להשיג מבמה מבחינת הסאונד, שהוא בסיסי, מגורען, רוק ממש מסורתי מבחינתי.
"הוואן בעיני זה המקום הכי חשוב עד הבמה, וזה הרכב שכיף לנסוע איתו בדרך, הוא בנוי לנסיעה. כרגע אנחנו בהופעות הרצה, ומאמצע מרץ נתחיל כנראה במסע ארוך שיתחיל בצפון וייגמר באילת. אני מקווה להופיע בכל מקום אפשרי, גם ליזום הופעות במקומות שלא מופיעים בהם בדרך כלל. לצאת לדרך, ולמעט לחזור הביתה, לפחות עד הקיץ. ז`אק מנגן עם ברי, וגיל עם אהוד בנאי, אז בימים שאני לא אוכל לנגן איתם אני אמשיך את המופע האקוסטי שבו יש אותי ואת מיקי הררי. אבל אני מתכוון להוסיף עוד מוזיקאי שעדיין לא יודע שאני עומד לפנות אליו... אם הוא יצטרף, המופע ישודרג ממש.
" אני נורא אוהב את הרומנטיקה של תולדות הרוק האמריקאי, שנולד מתוך הדרך, המסע. הנגנים נוסעים, מחפשים מקום להופיע... יש בזה הרבה מהרוח של הרוק. גם הרוח של כותבי השירים העתיקים, הטרובדורים, שעברו ממקום למקום והפיצו את היצירה שלהם, יש בזה משהו מדהים. היוצר שמסתובב בתוך הארץ, מספר סיפורים, שר שירים, משמיע מנגינות וממשיך הלאה, אני חושב שזו רוח שחשוב לקיים אותה בכל מצב וזמן.
"היום אמן צריך להתאמץ יותר, להיות גמיש יותר, להגיע לקהל ולנסות להיות איתו בזמנים קשים, ואני מאמין שהקהל גם מפצה אותו בימים טובים. אני מאמין שהימים האלה יחלפו ויהיו ימים יותר טובים ובתקופת השפע אני מקוה שיזכרו את זה גם. בסך הכל כולם צריכים לבוא לקראת כולם ולמצוא את שביל הביניים שהאמן לא יתבזה ולקהל יהיה נוח, כי ככה זה, זה הזמן הזה".
"חברת התקליטים היא כמו בנק"
- בעבר, הוצאת תקליטים באופן עצמאי אפיינה בעיקר את האמנים הקטנים יותר, ובתקופה הנוכחית יותר ויותר אמנים ש"אמורים" היו לעבוד דרך חברות התקליטים הגדולות מצטרפים למהלך הזה. גם אתה, כמו מיקה קרני, דודי לוי ואמנים רבים נוספים, הוצאת את האלבום בצורה עצמאית.
"אנחנו התחלנו כבר ב`נטשה` את הדרך העצמאית, מייד אחרי התקליט הראשון שיצא בהד ארצי. עבורי, בכל אופן, זה היה האלבום הראשון והאחרון בחוזה אמן של חברת תקליטים גדולה. את יתר התקליטים הד ארצי רק הפיצו. אחרי האלבום הראשון ראינו שדרך חברת תקליטים גדולה ייצאו לנו אלבומים, אבל לא נרוויח מהם, יהיה לנו מעט מאוד להגיד על הנעשה איתם, הם מפסיקים להיות הרכוש שלנו למרות שאלה השירים שלנו, אולי נראה מזה קצת כסף, אולי לא, שם מתחילים ונגמרים הדברים בנושא הכלכלי.
"לאט לאט התחלתי להבין שהרעיון הוא שהחברה משמשת כבנק: הם מממנים לך את התקליט, בתנאים הכי גרועים שיכולים להיות. עד שאתה לא מחזיר את הכסף אתה לא רואה לירה, יש כל מיני ערבויות כדי שתתאמץ להחזיר את הכסף, בדיוק כמו שעושה הבנק, אתה חתום לשבע שנים, רוצים ממך חלק מהזכויות שלך על השירים, הם מגובים היטב, וגם בצדק, זה הכסף שלהם והם מסתכנים.
"אז אמרתי לעצמי שאם מדובר בהשקעות של 40,000-15,000 דולר ואתה מחלק את זה לשבע שנים של הסכם שבהן אתה לא מרוויח עד שהכסף לא חוזר, אז זה די מזכיר לי את התהליך של לקיחת הלוואה לשיפוץ, קניית מכונית, או דירת חדר. התחלתי לעשות חשבון שאם אני מחזיר את ההשקעה בתקליט תוך 8,000 - 9,000 עותקים, אז מן הראוי שאני אחשוב על לעשות תקליט לבד. ואם אני מאמין שאני יכול למכור רק אלף עותקים ומנסה לשכנע חברת תקליטים שאני אמכור מיליון כדי שישקיעו יותר – גם זה לא יפה, כי צריך לכבד גם כסף של אחרים.
"אם אמן מאמין שימכור 3,000 עותקים, כדאי שיחשוב איך לעשות את התקליט בעלות של 3,000 עותקים. אפשר לעשות תקליט טוב בהחל מעשרת אלפים דולר ועד מיליון, אז שכל אחד יחשב את החישובים שלו על פי מה שהוא מאמין שהוא יכול למכור".
"דילן, עם כל המיליונים שהוא עשה, הוא אמן פחות טוב?"
- אבל כשאתה משקיע את הכסף בכוחות עצמך, בניגוד להשקעה של חברת תקליטים, זה לא אומר בעצם שאם טעית בחישוב ומכרת הרבה פחות, זה ישפיע ישירות על הקניות שלך במכולת?
"זה משפיע על המכולת שלך בכל מקרה, גם דרך חברת תקליטים. אז אם אתה מוציא את התקליט באופן עצמאי, תחשב ככה שגם אם אתה מאמין שתמכור 3,000, תבנה רק על 1,500, תקבל עוד קצת מאקו"ם, התקליט יביא לך נניח 15 הופעות, יש כמה דרכים לעשות את החישוב הזה.
"חברות תקליטים לא ישקיעו היום באמן שהם מאמינים מראש שימכור 3,000 או 4,000 עותקים. תשאלי אותי אם לדעתי יש זכות קיום לאמן כזה – לדעתי כן, הוא רק צריך למצוא את הדרך שלו. מה שקורה היום זה שלאט לאט, עם השנים, חברות גם לא ממהרות להחתים אמנים שיש להם סיכוי ל- 10,000 עותקים. יש להן מערכות גדולות, הן מטפלות בהרבה אמנים, יש מערך הפצה יקר. בעלי החברות משקיעים המון כסף, ומפסידים כספים, וגם אם לפעמים האמן בא ממקום אחד והמפיק ממקום אחר, בסופו של דבר, אחד זקוק לשני.
"הדרך שבה החברות רואות את העסק הוא לגיטימי, אני רק אומר שכל אמן צריך לבחון את ענייניו היטב. הוא צריך לחשוב על שכר הדירה שלו בסופו של דבר, על האוכל שהוא צריך להביא הביתה. על אחת כמה וכמה אמנים נשואים, עם ילדים, גן, בית ספר. צריך להביא פרנסה הביתה בסופו של יום.
" אחרי כל החיבוקים והאהבה שמרעיפים עליך, עדיין ישנה המציאות, ואין לזה קשר לאמנות. בשביל האמנות שלך אתה לא צריך כלום חוץ מגיטרה נניח. לא מחשב, לא חברת תקליטים. ברמה של השיר, מנגינה, מילים, ביצוע, את זה אתה פותר בשקט ובכל מצב כמעט, וכמעט בלי כסף.
"אבל מה עם החיים? אין לזה שום קשר לאמנות, אבל כל הזמן מנסים לערבב את זה, להגיד: `אמן לא צריך לדבר ככה, זה פוגע באמנות שלו`, שזאת אמירה שמטריפה לי את השכל. אפשר להגיד על בוב דילן, למרות המיליונים שהוא עשה, שהוא אמן פחות טוב?! פרינס, המרוויח הכי גדול השנה, פחות טוב? דיוויד בואי הנפיק את עצמו בבורסה, הוא אמן פחות טוב?!"
"תבדקי באקו"ם כמה אמנים מבקשים עזרה מקרן הסעד"
בסוף שנות התשעים הקים שטרית לייבל משלו, דרכו הוציא את אלבומו הראשון של עמיר בניון, אותו גם ניהל אמנותית. כמה שנים לאחר מכן נאלץ לסגור את החברה, שנקלעה לקשיים כספיים גדולים. בלי קשר ובנוסף לזה, הוגשו בשנים האחרונות חילופי תביעות בין שטרית להד ארצי עקב מחלוקות כספיות, ובימים אלה הם שרויים בעיצומו של הליך גישור.
- יכול להיות שההבנה שאתה בכל זאת מגלה בחלק מהשורות פה גם כלפי הצד שמייצגות חברות
התקליטים קשורה בהתנסות שהיתה לך עם לייבל משלך בעבר?
"תמיד הבנתי גם את הצד של החברות, אבל מהמעט שהבנתי, עסקים טובים הם כאלה שכולם מרוויחים בהם, ואני לא חושב שאפשר לראות את זה בעולם המוזיקה הישראלי, למעט תופעות בודדות. הרבה אמנים לא מדברים על זה, אבל אני מכיר אותם, ויודע איך הם נאבקים על הדברים הכי בסיסיים, על איך לשלם את חשבון החשמל. תבדקי באקו"ם כמה אמנים פונים לבקש עזרה מקרן הסעד.
"אז מדי פעם יש איזה זהבה או שטרית אחד שמדברים על זה, אבל הרבה נמצאים שם בתוך הסרט הזה, עושים עבודות אחרות, חלק קופירייטרים ועניינים, ולדעתי זה פוגע יותר בעשייה שלך, כי אתה נאלץ לסטות מהדרך. למוזיקאי יש דרך שהיא הדרך של העשייה שלו באופן רציף.
"כשהד ארצי הייתה חברה ציבורית, יכולת לקרוא בדוחות הציבוריים שלהם שהמנכ"לים הרוויחו משכורות עתק של מיליוני שקלים, והחברה רשמה הפסדים. בסופו של דבר הנפילה תמיד ניכרת באמן ולא במנהל. זה הרבה מהסיפור פה. גם בעולם יש סיפורים כאלה, אבל אם פרינס יקבל תשעים מיליון דולר, והמפיק שלו יקבל מאה שמונים מליון דולר, אפשר לקטר, אבל זה בכל זאת מצב הרבה יותר נוח... לא יהיה מצב שיזרקו את פרינס מהבית.
"אמן בסדר גודל מסוים, וזה נכון למרבית המדינות המערביות, יש לו אפשרויות. פה, גם אמנים בסדר גודל משמעותי, נאבקים. הסיפור הזה הוא גלוי וניכר לעין, זה לא שאני ממציא פה סיפורים. ובטוח שלכולם יש טיעונים טובים: הפיראטים, הזיופים, האינטרנט, כל מיני כאלה, אבל עדיין התעשייה הזאת עומדת על הרגליים, ואני אומר `עדיין`. בעסקים זה לפעמים מצליח לך ולפעמים פחות. כל הזמן מאיימים פה שחברה זאת או זאת תיסגר. בעולם העסקים כל הזמן קוראים על מפעל, מסעדה, או רשת שנסגרים ונפתחים, זה כנראה האופי של תעשיות ועסקים, אז אני לא מתרגש מתזוזות של תעשית המוזיקה. השינויים עומדים בפתח, העתיד הולך לשנות את כל תעשית המוזיקה, וכל מי שישכיל להבין לאן זה הולך יחשוב קודם כל גם איך להיטיב עם השותף שלו לדרך, שזה במקרה זה האמן, ולהפך".
"אני חולם על שקט אוטופי "
- אם הייתי מבקשת ממך, לסיום, לתאר את עצמך בכמה מילים, אתה יודע, כמו באתרי היכרויות האלה באינטרנט - מגרעת שלך, תכונה חיובית, חלומות, מה היית כותב?
"כנראה שהייתי כותב: `לא קל אבל עם פוטנציאל...`. במה לא קל? אני חושב המון, שקוע בעצמי, או במחשבה עצמה יותר מאשר בעצמי. אני מורכב, אני מסוגל להסתכל על דברים כל הזמן אחרת, שזה לא כל כך טוב כי לפעמים יש הרבה נעימות בשיגרה. מגרעות יש לי המון, אבל אני אוהב אדם. אני באמת אוהב.
החלומות שלי הם בעיקר על שקט. לא שקט שנובע מבדידות. אני מחפש משהו שהוא כנראה קצת אוטופי, אני רוצה שיהיה שקט אצל כל אלה שאני אוהב, כולל אותי, וכל הזמן מקוה שכל היקרים לי יהיו בסדר, ויש רבים כאלה לשמחתי."
מיכה שטרית פינת גורדון - חלק א`
מיכה שטרית על איחוד הנטשות – פינת גורדון מוקדמת
03/03/2005
:תאריך יצירה
|