גישה בוגרת לילדים

"קצב משגע" הוא מופע מוזיקלי נפלא המעביר לילדים רעיונות וידע מוזיקליים בהומור ובקלילות באמצעות חגיגה בלתי פוסקת של כלי הקשה אקזוטיים מהעולם כולו, תופים, גיטרה, מעט שירה ואפילו דגימות מחשב בסוף המופע.

את המופע מוביל זיו איתן, אמן מרימבה וכלי הקשה, וירטואוז הממלא את הבמה אנרגיה תוך שהוא עובר מכלי לכלי, אחוז תזזית ורעיונות, בדיאלוג מוזיקלי ומילולי עם שני חבריו למופע, ארז זינגר המקסים על הגיטרה, תומך מצד ימין בנגינה, בשירה ובשנינות, ויוני גבעוני על התופים מצד שמאל, מאזן את האנרגיות של שני חבריו ומביא לבמה איזה משב רוח מרענן של COOL אמיתי הכובש בחוסר המאמץ שלו לכבוש. 

עוד לפני שהשלושה עולים לבמה כבר סוחט מאיתנו המראה המרשים בכניסה לאולם "וואו" גדול. מולנו שולחנות עמוסים בכלי הקשה מאינסוף סוגים, מרימבה ענקית, תופים למיניהם וצלחות הקשה ענקיות מאחור.

ארז זינגר עולה עם הגיטרה ומהרגע הראשון ממחיש את הסגנון של המופע שלפנינו הכולל מוזיקה, הומור, ושיתוף הקהל בחגיגה המוזיקלית. נגינתו של זינגר מזמינה את יוני גבעוני לעמדה השמאלית של הבמה, והשניים מכינים את המרכז לכניסתו של זיו איתן, המאסטרו, שיצר מופע שלא מנסה להתאים את עצמו למקצבי הילדות המוכרים לילדים, אלא מעלה את הילדים לעמדת הקהל המבוגר ומצליח לרתק אותם באמצעים ובגישה בוגרת.

זה אולי המקום לציין שהמופע הוא חגיגה אחת גדולה גם להורים, אולם דווקא בתי, וסביבנו ילדים נוספים באזור גילאי החמש ומטה, התקשו לעתים להתרכז ללא שירים שהם מכירים מהגן (הדוגמאות הישראליות אותם מביאים במופע הן של אמנים כמו שלמה ארצי או שרית חדד, לא משהו שבני החמש עדיין שולטים בו במיוחד), או עלילה סיפורית של הצגה, כך שאולי כדאי היה לעדכן את הטווח הגילאי אותו קבעו יוצרי ההצגה (10-3)  ולשנות אותו לבני ה-6 עד 100.

השלושה עוברים ביחד ממקצב למקצב, עם דגימות קצרות של פלמנקו, דרך שירים של סטינג, ג'אז אמריקאי, סמבה ברזילאית ועד הביטלס, וביניהם שזורים פרקים קטנים של יצירות קלאסיות גדולות ("זמזום הדבורה", "מחול החרבות" ויצירות ידועות נוספות) שאיתן מבצע על המרימבה.

בין קטע לקטע אנחנו לומדים מעט על הכלים שלפנינו, על היצירות שאנחנו שומעים, הסיפורים הקטנים שמאחוריהן והרעיונות המוזיקליים שבמרכזן. "זה קצב של בנים", אומרת הקטנה כשאיתן וגבעוני מתחילים להפליא ביצירה "מרימבה ספיריטואל", דיאלוג מקסים של שני מתופפים, לפרקים שאלה ותשובה מוזיקליים ולפרקים מתאחדים לאמירה אחת, תוך שהם מעבירים את הרעיונות האלה לילדים בראשי פרקים.

לקראת סיום המופע מוזמנים הילדים והוריהם לבמה כדי להשתתף בתזמורת בטוקדה. בחלק הזה של המופע נהיה כבר קצת ברדק בגלל עומס רב מדי של ילדים שמגיעים לבמה וחוסר ארגון מסוים בדרך בה משתמשים בהם כחלק מהיצירה.

החגיגה מתגברת בסיום עם קטע מהאלבום החדש של איתן שמאפשר גם ללופים ממוחשבים להשלים את התמונה ולהוביל את האולם המלא לחגיגת קצב של הילדים והוריהם שיורדים לרקוד למרגלות הבמה עם "יום שישי את יודעת".

"קצב משגע" עם זיו איתן, בהשתתפות זיו איתן, יהונתן גבעוני וארז זינגר, 6 באוגוסט 2011, מוזיאון תל אביב לאמנות.