מוזיקה - המנצחת שפרצה את תקרת הזכוכית

סוזנה מלקי, המנצחת-האשה הראשונה שניצחה על לה סקאלה במילנו מגיעה לפסטיבל ירושלים הבינלאומי למוזיקה קאמרית. שיחה.

"מזמן רציתי לבוא לבקר בישראל"

המנצחת הפינית סוזנה מָלֶקִי תגיע לביקור ראשון בישראל כאורחת הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, בתחילת ספטמבר.

הצורך במנצחים בפסטיבל הירושלמי מוגבל למדי יש לומר. רוב היצירות הן קאמריות והנגנים מתנהלים על הבמה לבדם, בדרך כלל בהצלחה מרשימה. כשכבר צריך מנצחים אזי מפקידים בדרך כלל את המטלה הזאת בידי מנצחים צעירים או מוזיקאים שפנו לניצוח בשלב זה או אחר בקריירה. כך היה עם דניאל כהן הצעיר, או קרל היינץ סטפנס שלאחר שנים כקלרניתן מבריק פנה לניצוח, ולאחרונה גם פול מאייר הצרפתי, גם הוא קלרניתן ששואף לנצח, או מנצח שממילא מופיע כפסנתרן בפסטיבל כמו אשר פיש. כמובן שתמיד ישנו גם דניאל ברנבוים, המנצח כאשר שיש לו בכך עניין אישי, כמו למשל בשנה שעברה כאשר ניצח על שתי יצירות של פייר בולז.

ואולם המנצחת סוזנה מלקי היא סיפור אחר לגמרי. היא מנצחת בפסטיבל על שתי יצירות של מאהלר האחת "השיר על הארץ" בעיבוד להרכב כלים מצומצם, והשנייה פרק האדג'ו מתך הסימפוניה העשירית, הסימפוניה שמאהלר השאיר אחריו בלתי גמורה. גם יצירה זו בעיבוד להרכב כלים מצומצם.

מלקי בת ה-42 היא מנצחת ששמה הולך לפניה. גם אם נתעלם מכל הישגיה ומרשימת התזמורות (המרשימה מאוד), שעליהן כבר ניצחה, הישג אחד כבר מכניס אותה לדפי ההיסטוריה: לפני כמה חדשים הייתה לאישה הראשונה שניצחה אי פעם על הפקה אופראית ב"לה סקאלה" אחד מבתי האופרה החשובים בעולם.

זה לא נשמע לגמרי הגיוני במאה ה-21 ועדיין - עד שסוזנה מלקי לא הגיעה תקרת הזכוכית של בית האופרה הנודע במילנו לא נפרצה.

האופרה שעליה ניצחה היא יצירה חדשה "קוורטט" של המלחין האיטלקי לוקה פרנצ'סקוני, על פי הנוסח שחיבר המחזאי הגרמני היינר מילר לרומן המכתבים המפורסם של דה לאקלו "יחסים מסוכנים". שובל הביקורות המהללות את מעשיה של מלקי עורר הרבה סקרנות. "מזמן רציתי לבוא לבקר בישראל", היא אומרת במהלך השיחה מביתה בפריז, " זה מאוד מסקרן אותי, כל כך הרבה דברים שלנו מתחברים למה שהתרחש באזור שלכם. נכון שאני מגיעה לנצח על שתי יצירות בלבד. אבל שמעתי על רמת המוזיקאים המשתתפים וזה כמובן דבר שאני מצפה לו בקוצר רוח".

סוזנה מלקי (צילום: סימון פולר)

"העניין המגדרי נמוג בסופו של דבר"

למרות היותה חלוצה ופורצת דרך, היא מדברת בנחת, ללא שמץ התנשאות, בטחון או יוהרה. כשהשיחה מתנתקת, היא משיבה שיחה לכאן בטבעיות ובנעימות. אוהבת את פריז, שם היא גרה זה כמה שנים מאז היא המנהלת המוזיקלית של "האנסמבל למוזיקה בת זמננו" אחת התזמורות החשובות בעולם למוזיקה החדישה, משם היא יוצאת להופעות בכל רחבי העולם.

אותה שלווה ונינוחות גורמת לה שלא להתרגש מעובדת היותה אישה מובילה תזמורות ענק. "העניין המגדרי נמוג בסופו של דבר כי אני אמנית שעובדת עם אמנים, וכאשר בעלי כישרון מגלים שהם עובדים עם בעל כשרון, העניין המגדרי פשוט נעלם", היא אומרת.

את העיסוק במוזיקה גילתה מלקי בשלב מאוחר יחסית בחייה. היא הבת הצעירה מתוך שלושה ילדים בבית שאהבו בו מוזיקה, "אבא, שעסק בחקר האוקיאנוס, שר במקהלה". את המוזיקה אהבתי מאז שהייתי ילדה למדתי כינור, פסנתר ואחר כך גם צ'לו. אבל בהתחלה זה לא נראה לי חשוב וגם הזנחתי את הנגינה לטובת דברים אחרים. בתיכון הגעתי עם מחנה קיץ לילדים בקואומו ( שם מתקיים אחד הפסטיבלים החשובים למוזיקה קאמרית). שם שמעתי יצירות שונות, הרכבים שונים ושם נשביתי סופית בקסמה של המוזיקה. שם הובהר לי שהמוזיקה תתפוס עניין מרכזי בחיי".

היום שמה נאמר בנשימה אחת עם שמותיהם של יורמה פאנולה, אסה פקה סלוונן, אוקו קאמו, ליף סגרסטם, יוקה פקה סארסטה, פאוו ברגלונד אולי מוסטונן - מסורת מפוארת, עשרות מנצחים במדינה שאת עצמאותה קנתה לפני פחות ממאה שנים. "זה חלק מן המסורת. כל ילד לומד מוזיקה בפינלנד. זה חלק קבוע בתכנית הלימודים. זה גם נובע מדמותו המכוננת של המלחין הלאומי שלנו סיבליוס.

"קשה להסביר למי שלא גדל בפינלנד עד כמה דמותו של יאן סיבליוס בהקשר המוזיקלי ובהקשר המדיני ממשיכה להשפיע על הערכים לחינוך מוזיקלי. לאחרונה החינוך המוזיקלי שממנו נהניתי עובר גם בפינלנד קיצוצים, אבל הוא עדיין קיים.

"מדי פעם צריך להסביר שחינוך זה לא משהו שקורה מהיום למחר. יש לי תחושה חזקה שהרבה מאוד אנשים מסתכלים על תרבות ועל אומנות כעל קפה נמס: כפית קפה, מים חמים ויש מה לשתות. עיצוב בני אדם לא עובד כך. אמנות היא עניין של זמן, של ירידה לפרטים". אומרת מלקי.

"אופרה זה לא אוכל מוכן למיקרו"

אחר כך היא מתארת את הדרך שבה היא לומדת יצירה חדשה. "אני בעיקר נסמכת על הפרטיטורה המקורית של המלחין."

את לא מקשיבה להקלטות של מנצחים גדולים מדורות קודמים?

"כן, אבל העיקר הוא להבין מה המלחין רוצה, ובדרך כלל המלחינים משאירים כל כך הרבה רמזים ואמירות ישירות של מה שהם רוצים. קריאה מעמיקה בפרטיטורה היא חריש עמוק שעוזר לך להיטיב להכיר את הקרקע שעליה תרצה לבנות את היצירה שלך ואם זה נכון לכל מלחין, על אחת כמה וכמה מאהלר שעל יצירותיו אנצח בירושלים".

וזאת מכיוון שהוא בעצמו היה מנצח מהולל?

"בוודאי, הוא השאיר המון חומר לעבודה".

העבודה על האופרה ב"לה סקאלה" הייתה חוויה מיוחדת?

"בהחלט, לעבוד על אופרה זה תמיד עונג, אני ניצחתי כבר על אופרות, חלקן חדשות של האנגלי תומס אדס של המלחינה הפינית סאריהנו, אופרה של מורטון פלדמן לפי טקסט של סמואל בקט, ויש לי כבר הזמנות לעונות הקרובות לנצח על 'פרשת מקרופולוס' (של יאנאצ'ק) ועל 'טירת כחול הזקן' (של ברטוק)..."

סוזנה מלקי (צילום: סימון פולר)

מזמינים אותך רק לאופרות חדישות או אופרות של המאה העשרים?

"הייתה אופציה לנצח על 'כרמן' אבל זה לא יצא בינתיים. כמובן שאני מאוד אשמח לנצח על האופרות של מוצרט, אין דומה לשילוב הנפלא בין הטקסט למוזיקה כמו בחיבורים שבין התמלילים של דה פונטה והמוזיקה של מוצרט. האמת שכבר היו הצעות.

"נתחיל מזה שאני מאוד אוהבת את האפשרות ליצור עם אמנים נוספים, באופרה זה במאי ומעצבים, עבדתי עם פיטר סלרס ועם הקבוצה 'לה פוּרָה דל בָּאוסּ' שאנשיה אחראים על ההפקה ב'לה סקאלה', זה היה מרתק. אבל אני צריכה את הזמן שלי. היו הצעות לזנק ולנצח על אופרה. זה לא נראה לי נכון, אופרה זה לא אוכל מוכן שדוחפים למיקרוגל. זה תהליך ואני רואה את עצמי שותפה".

אדרנלין משכר

מתי החלטת שאת רוצה לנצח?

"זה לא היה מייד. הכלי הראשון שהיה הכלי שלי שגם הופעתי בנגינה עליו היה הצ'לו. למדתי, נבחנתי, זכיתי בתחרות ואז התקבלתי להיות צ'לנית ראשונה בתזמורת בגוטנברג, בשוודיה. באותם שנים גם הופעתי כסולנית בקונצ'רטות של אלגאר, בוקריני, היידן, דבוז'ק ועוד. ובשלב מסוים התחלתי לחפש את המבנים הגדולים, את המורכבויות שהצ'לו הוא רק מרכיב אחד בהן. ואז פניתי לניצוח. עבדתי כצ'לנית אבל חזרתי ללימודים באקדמיה בהלסינקי, אקדמיית סיבליוס (כמובן) ולמדתי ניצוח אצל יורמה פאנולה".

ממש למדת את החלקים המעשיים והתיאורטיים? אני שואל כי כיום יש מנצחים לא מעטים שמגיעים אל דוכן המנצחים מתוך עשייה מוזיקלית ולאו דווקא בגלל שהם למדו את מקצוע הניצוח. זה לא מונע מהם לעשות חייל

"אני בכל זאת מאמינה שצריך ללמוד גם את הצד המעשי וגם את הצדדים הפילוסופיים הכרוכים בעיסוק יוצא דופן זה. המזל שלי היה שהמורה שלי נתן לי כיוון ולא החליט בשבילי. אתה יכול להיות עתיר כשרון אבל יֶדַע שבזכותו הנגן, שהיה למנצח, רוכש את אהדת עמיתיו, הוא כלי מאוד חשוב למנצח.

"היום אני יודעת לומר שאני מעריכה מאוד מנצחים מבוגרים ששרדו במקצוע. יש אצל הדור המבוגר, בחלקו אלגנטיות שקוסמת לי. קלייבר הוא דמות שאני מעריכה מאוד".

ממה את נהנית בעיקר בעבודת הניצוח, מן השליטה, מן ההובלה, מהעשייה המשותפת?

"אני מובילה בעיקר על הבמה. זו אינה דווקא השליטה, הרי הייתי צ'לנית וגם ניגנתי כסולנית, כשאני צריכה ללוות סולן, אני יודעת שהוא או היא מכירים את היצירה הרבה יותר טוב ממני ולכן אני משתדלת לתת להם את הגיבוי ואת שיתוף הפעולה שהם נזקקים לו כדי להבריק. העיקר הוא העשייה המשותפת".

מה נותן לך הניצוח?

"במהלך החזרות, אחרי שכבר התגברנו על הבעיות המגדריות, תמיד ידעתי שאני פוסעת בדרכים שבהם פסעו קודם כמעט אך ורק גברים. ונותרנו עם ההערכה ההדדית מתחיל להיווצר מעין אדרנלין באוויר. הוא משכר, אבל הוא עוד מתעצם כאשר נכנס הגורם השלישי והעיקרי לאולם וזה הקהל. אם הקהל גם אוהב את מה שהוא שמע, הסיפוק מלא".

"פיתחתי אהבה גדולה לקול האנושי"

יש לך זמן לעיסוקים אחרים?

"אם יש עיסוק שאני מרגישה שהוא ממלא אותי הוא היציאה לטבע. זה הדבר היחיד שחסר לי בפריז, שהיא עיר נהדרת וטוב לי לגור בה. אבל מאחר ואני עובדת במקצוע שהוא גם התשוקה שלי הרי כל חוויה, קריאה בספר, צפייה בתערוכה, מעשירים את הפעם הבאה שלי כאשר אגע ביצירה מוזיקלית".

כאן, כמו באופרה, תעבדי עם זמרים ב"שיר על הארץ"

"כן וזה נהדר, עם השנים פיתחתי אהבה גדולה לקול האנושי. וכמו באופרה אני אוהבת שהמוזיקה אינה נשארת תמיד בד' האמות של המוזיקה נטו. לעתים יצירה שמשתתפים בה אמנים אחרים, רקדנים, זמרים, או מיקום של קונצרט בחלל שונה, הופעה בפסטיבלים, ביצירה שאין מרבים להשמיע באולמות הקונצרטים, מחשש לתגובת הקהל בשעה שבפסטיבלים מדד הסקרנות הוא המוביל".

אני חושב שהעובדה שהגעת לניצוח מן הצ'לו ובניצוח ב"לה סקאלה" משחזרת את מסלול חייו של ארטורו טוסקניני שגם הגיע לניצוח מן הצ'לו. אולי זה תרם להצלחתך במילנו?

"ייתכן".

מה קורה היום לצ'לו, האם את מנגנת עליו מדי פעם, אולי פותחת את היום בנגינת יצירה של באך לצ'לו ללא כלי נוסף?

"נשמע נפלא, להתחיל את הבוקר עם באך. אבל הצרה היא שאי אפשר להניח את הכלי בצד לחודשים ולשנים ואחר כך פתאום לנגן. ברגע שאין לך מגע יומיומי, אתה מאבד גם את היכולת ליהנות. אבל מאחר והעלית את העניין - דווקא עכשיו לפני זמן קצר חזרתי לנגן בצ'לו.

"המנצח אוקו קאמו מנהל פסטיבל בפינלנד והוא העלה רעיון להזמין שמונה מנצחים פיניים שינגנו ביחד את השמינייה של מנדלסון. כך ישבנו שמונה מנצחים כל אחד צמח מכלי מיתרים אחר ואני חזרתי לצ'לו. הכנתי את עצמי כמעט שנה וחצי לקראת ההופעה הזאת, כמובן שזו הייתה חוויה נפלאה".

סוזנה מלקי תנצח על קונצרט שיתקיים בשבת, 10 בספטמבר ב-20:15 בהשתתפות אנדראס שיף, רוברט הול, יפים ברופמן, רנו קפוסון, מתן פורת, שירלי בריל, ולראוד מאייר ועוד בתכנית: מאהלר, בטהובן ואולמן. ובקונצרט שיתקיים ביום ראשון , 11 בספטמבר ב-19:30 בהשתפות רביעיית ארלנבוש, נויה שליין, אליסה ויילרשטיין, גיא בראונשטיין, קתרין רבוס ועוד בתנכית מאת מאהלר, האס ובטהובן.   הקונצרטים יתקיימו באולם ימקא בירושלים. כרטיס: 150-80 ₪. טל': 02-6250444. אתר הפסטיבל