מותג בינלאומי

בשנתו ה-14, הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית ירושלים, הוא מזמן מותג בינלאומי. מיקומו בלוח האירועים המוזיקליים השנתי, הפך אותו למציין קבוע את פתיחתה של עונת הקונצרטים החדשה בישראל.
 
לפתיחה הזאת יש גם תג מחיר, שעשוי להשפיע על יכולת ההערכה שלנו המאזינים על מה שיבוא בהמשך, שכן הפסטיבל כמעט ללא יוצא מן הכלל, מעמיד ביצועים שאינם רק חד פעמיים, אלא מאתגרים, שכמותם אנחנו מחפשים גם באולמות האחרים ובאירועי מוזיקה אחרים.
 
אחת המטלות המורכבות של אלנה בשקירובה, המנהלת האמנותית של הפסטיבל היא למלא את 16 הקונצרטים בתוכן שמשמעותו היא לא רק מוזיקלית אלא כזו שגורמת לאנשים לחשוב אחרת על יצירה שהם מכירים, או למצוא את הקווים המקבילים בין יצירות המנוגנות בקונצרטים שונים. 
 
משנתו הראשונה של הפסטיבל יכולנו למצוא בתכניות קווים מקבילים, כמו למשל פירות הביכורים של מלחינים מפורסמים, כלומר יצירותיהם הראשונות, ולפעמים גם ההיפך - האופוסים האחרונים, של מי שעברו כברת דרך משמעותית ומותירים ביצירה האחרונה סיכומים וצוואות לדורות הבאים.
 
פה ושם מתחבר הפסטיבל לאירוע בינלאומי שמצוין על במות מוזיקה רבות בעולם, אבל עושה זאת על פי דרכו.  השנה מבחינה זו אינה שונה, אלנה בשקירובה שגם משתתפת בנגינת שש יצירות, החליטה לציין שני יובלות מוזיקליים ושני קווים שמכתיבים הצצה לעולמות פחות מוכרים, וביניהם, וזה המותג העיקרי, איכות המבצעים. בכל שנה מזמן הפסטיבל לקהל הישראלי היכרות עם אמנים שכמעט ואינם מופיעים כאן, בעיקר מטעמי עלות, אמנים שמקבלים תמורה שבישראל התזמורות ושאר הגופים כמעט ואינם מוכנים/יכולים לממן.

 
אלנה בשקירובה, צילום: יח"צ

יובלות למאהלר וליסט
 
השנה שני יובלות של מלחינים מקבלים ביטוי בפסטיבל: מאה שנים למותו של גוסטב מאהלר ומאתיים שנה להולדתו של פרנץ ליסט.
 
ליסט שנולד באוקטובר 1811 היה מן החשובים שבמוזיקאים, כוכב על בשעתו ברמות של כוכבי הרוק הגדולים של ימינו, ומצד שני מחדש של סוגות מוזיקליות, בשיאן הפואמה הסימפונית( יצירה לתזמורת שנשענת על מקור ספרותי בדרך כלל ולכן משוחררת מדפוסים קבועים של היצירות המוכרות) הוא גם חיבר את המוזיקה שהוא חשב לעממית הונגרית לעולם המושגים של אולמות הקונצרטים. הוא היה גם מושא הערצתן של נשים, וגם לפן זה יש ביטוי בכתיבתו המוזיקלית והמילולית, (מכתבי האהבה שלו ושל מארי ד'אגו, הרוזנת נמנים עם היפים שנכתבו אי פעם).
 
אבל לפני ואחרי הכל הוא היה הפסנתרן ב"פ" רבתי. הופעותיו כפסנתרן הפילו חללים בעיקר חללות וגרמו לנשים להתעלף ובד בבד היו גם יצירות בעלות עומק ומשקל. פסנתרנותו הייתה גם הכלי שבעזרתו העולם הכיר יצירות של מלחינים חשובים שהוא טרח לעבד לפסנתר. פסטיבל המוזיקה הירושלמי מזמן לכאן פסנתרנים נפלאים ובראשם יפים ברונפמן לנגינת ליסט, ולצד היצירות לפסנתר גם שירים של ליסט שישיר רוברט הול, רפרטואר שכמעט אינו מושמע כאן.
 
בעל היובל השני הוא גוסטב מאהלר, מאהלר כבר כיכב בפסטיבל בעבר בעיקר בזכות מחזורי השירים שבוצעו כאן בנוסחם המקורי לפסנתר ולקול. מוזיקה קאמרית אין למאהלר למעט פרק אחד שכתב בנעוריו והפרק הזה מוצה בכל מקום בארץ ובעולם, מהיותו תופעה יחידאית. מה עושים? איך מביאים את מאהלר איש הסאונד התזמורתי הענק לפסטיבל שכותרתו "מוזיקה קאמרית"? מזמינים עיבוד להרכבים מצומצמים יותר.
 
שתיים מן היצירות שנשמע הופקדו בידיה של המנצחת סוזנה מלקי (ראיון איתה הופיע באתר לפני מספר ימים). היצירה הראשונה היא "שיר על הארץ" מחזור שירים נפלא של מאהלר שישירו ולטראוד מאייר זמרת המצו והטנור רוברט גמביל, עם תזמורת בת 15 נגנים כולל פסנתר. החוויה המאהלרית השנייה היא פרק מתוך הסימפוניה העשירית, יצירה שחיבורה הופסק, (מאהלר השלים תשע סימפוניות). התזמורת כאן גדולה יותר ומונה 25 נגנים.

 
ולטראוד מאייר, צילום: יח"צ

מלחינים מגטו טרזין; בטהובן קאמרי

נושא אחר שמקבל תוקף ונוכחות בפסטיבל הוא יצירותיהם של מלחינים שנספו במחנות ההשמדה הנאציים. מלחינים שנשלחו קודם כל לגטו טרזין (טרזיינשטאט) בצ'כיה. שם המשיכו לחבר מוזיקה, לבצע מוזיקה, באותו מחנה שהנאצים השתמשו בו כב"חלון ראווה" ליחסם הטוב וההומאני ליהודים שממשיכים ליצור, לנהל חיי תרבות ויצירה בין גדרות הגטו.
 
בין המלחינים שמיצירותיהם נשמע בפסטיבל: פאוול האס, גדעון קליין, ויקטור אולמן, ארווין שולהוף, הנס קראסה. כל אחד מהם היה קרוב לוודאי פורח בשנים שלאחר המלחמה, אילו ניתן לו לחיות.

אחת היצירות המעניינות היא הסונטה השביעית לפסנתר של אולמן שהפרק האחרון שלה הוא וריאציות על שירם של יהודה שרת והמשוררת רחל "הן דמה בדמי זורם". ויקטור אולמן שחיבר למעשה יצירה שעוצמתה בין היתר באופייה הסימפוני, סיים את הכתיבה באוקטובר 1944, מתוך אמונה שכוחה של האמנות חזק מכוח הצורר הנאצי, ויומיים שלושה אחרי הכתיבה נשלח לאושוויץ ( היצירה אגב, זכתה לנוסחים נוספים של מלחינים ישראלים אחרים).
 
הביצוע כאן מופקד בידיו של מתן פורת, פסנתרן ומלחין צעיר ורב הישגים, שכל הופעה שלו היא אירוע. החיבור הזה בין יהודה שרת, ויקטור אולמן ומתן פורת הוא מעמד של "והגדת לבנך" העברת מסורת מדור לדור. 
 
קו נוסף בולט בפסטיבל השנה הוא הכללת יצירות קאמריות של בטהובן בכל קונצרט. תמיד טוב לחזור אל אחד המאורות הגדולים של תולדות המוזיקה. במארג התכניות העשיר מתפקד בטהובן כנמל בית שממנו יוצאים מסעי חקר לעולמות מוזיקה חדשים, בייחוד למי שאזנם אינה מורגלת בשפע החדש יחסית שמציע הפסטיבל.

מתן פורת, צילום: יח"צ

אורחים: ז'ילבר רודן, מומו קודאמה, אנדראס שיף
 
למה עוד כדאי להקשיב בפסטיבל (מי שלא יצליח להגיע לאולם ימקא בירושלים יוכל להקשיב לשידורים הישירים ב"קול המוזיקה"), המלצה אישית להקשיב לנגינת נגן הבאסון הצרפתי ז'ילבר אודן, אודן נגן הבסון הראשי בתזמורת האופרה של פריז, אינו רק אחד ה"באסוניסטים" המחוזרים בעולם, הוא מנגן על באסון צרפתי, כלי שהמנגנון שלו שונה מן הבאסונים הגרמניים הרווחים יותר בעולם, וכלי שמנעד צליליו העליונים מופק ביתר קלילות ומזדמרר יותר מעמיתו הגרמני. צריך רק להיזכר בפתיחת המוזיקה של סטרווינסקי ל"פולחן האביב" כדי לשמוע את הצליל המתנגן של הבאסון הצרפתי כדי להבין על מה מדובר.
 
שני פסנתרנים חדשים בנוף הפסטיבל היא היפנית מומו קודאמה, שמרבה להופיע בקונצרטים עם הרכבים קאמריים בעולם ופרנק בארלי, שיטעים אותנו בנגינה עם רנו קאפוסון את הטעם של השידורים הרבים של שניהם בערוץ "מצו". איך אפשר שלא להמליץ על הופעתו של הפסנתרן אנדראס שיף, שכל הזדמנות להקשיב לו היא חובה. הוא ינגן כאן באך ובוזוני, שוברט, בטהובן ואולמן.

בין כל אלה אנחנו כה מפונקים בפסטיבל הזה בשמות ובביצועים של שמות כמו  גיא בראונשטיין וחגי שחם הכנרים, איריס ורמיון ורוברט הול הזמרים, דניאל כהן המנצח, חזי ניר הקרנן, צבי פלסר הצ'לן אנחנו מתייחסים כאל "מובנים מאליהם". אבל קסמו של פסטיבל קאמרי הוא בזימונם יחד של מי שאינם מנגנים יחד כל השנה, ובשיתופי פעולה מקוריים וחדשניים.

קונצרט, כל קונצרט חי הוא חוויה חד-פעמית, החד פעמיות כאן הופכת לאמנות בפני עצמה כאשר נפגשים שמות גדולים על במה אחת ונותנים את האצבעות, את מיתרי הקול ואת הנשמה. 
 
למי שעוד יכול שפשוט ירכוש כרטיס לכל מופע שעוד לא נמכר. מכלל המרכיבים שיוצרים חוויה מוזיקלית, מפגש עם יצירה מוכרת, או בלתי מוכרת, שילוב של כוחות, והחתירה לשלמות. משהו מכל אלה יתממש. 
  
 
קונצרטי הפסטיבל יתקיימו בין התאריכים 16-3 בספטמבר 2011 באולם ימק"א בירושלים. כרטיס: 150 ₪. הנחות תינתנה למכירה מרוכזת לחבילות, לידידי הפסטיבל ולגמלאים. טלפון הקופה : 02-6250444, אתר הפסטיבל.