התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של של פרדריק שזלן והפסנתרן אלכסנדר קורסנטיה הגישו אמש קונצרט שנרשמו בו רגעים מבריקים במיוחד דווקא ביצירות הפופולריות יותר. יוסי שיפמן מדווח.
מתגברים על האיכויות הפופוליסטיות
כותרת הכתבה יכולה להטעות. בעגה המקומית משהו "עם סיפור" הוא משהו לא מוצלח, ואני בהחלט לא מתכוון לזה, אלא לכך לקונצרט הזה יש יותר מסיפור אחד.
הסיפור הראשון הוא שמלכתחילה נועדו להוביל את הקונצרט זובין מהטה בשרביט ומיצוקו אושידה בפסנתר. זה לא קרה ונמצאו להם מחליפים, שנחתו לתכנית לא פשוטה אך יצאו מן הניסיון כשידם על העליונה.
סיפורים נוספים מתלווים לשלוש מתוך ארבע היצירות בקונצרט. למשל - הפואמה הסימפונית "מאזפה" מאת ליסט, שכבר מן התואר הזה ברור שהיא פואמה שצורפו לה צלילים. היצירה מתארת בצלילים נמרצים את סיפור של מאזפה, פולני שנענש בעקבות רומן שניהל. העונש, קשירתו לסוס דוהר, אמור להביא למותו. אלא שמאזפה ניצל ואפילו מוזמן לעמוד בראש הקוזקים באוקראינה.
ליסט כותב מוזיקה מרובת אפקטים לסוס דוהר, אפקטים המזמנים מלכודות למנצח. שזלן, לא נופל בפח הזה והתזמורות מתגברת על האיכויות הפופוליסטיות של היצירה והופכת אותה למפגן כוח ואיכות, לא היחיד בקונצרט זה, של התזמורת ושל המנצח.
חוויה פרוקופייבית מועצמת
היצירה השנייה, קונצ`רטו מס` 3 לפסנתר של פרוקופייב, היא יצירה מוזיקלית נטו, ללא רקע חוץ מוזיקלי. יש בה הרבה חוש הומור, עד כדי סרקזם, ולוליינות פסנתרנית שנחה לרגעי פיוט נדירים.
אלכסנדר קורסנטיה מפליא לעשות ביצירה. לבד מן השליטה הטכנית המורכבת הנדרשת ממנו, הוא מצליח, ובקלות, להקנות לאותה התרוצצות טכנית גם לא מעט רגעים של נשמה ובכך עוד מעצים את החוויה הפרוקופייבית.
כהדרן, מנגן קורסנטיה משהו הפוך לחלוטין מן ההילולה הפסנתרנית והוא הכורל "עורו, קורא לכם הקול" של באך, שאותו הוא מקדיש לישה ביסטריצקי, מיסדה של תחרות רובינשטיין היושב באולם.
המכונה הפילהרמונית נעצרת לרגע
בחציו השני של הקונצרט, הצרפתי במובהק, יצא לו לשזלן לנצח על יצירות מן הבית משל דביסי וראוול.
"עננים" ו"חגיגות" הם שני פרקים מתוך "נוקטורנים" של דביסי, ודווקא כאן, בתמונות הצליל הפסטליות שמצייר דביסי על הקנווס התזמורתי הגדול, נעצרת קצת המכונה הפילהרמונית שפעלה עד עתה כמעט ללא מתום. משהו בצליל מתייבש מדי והמעברים שאמורים להיות בעלי נשימה אווירתית, נפסקים לכלל ריק מיותר.
הדבר מקבל עוד חיזוק מן הקהל שגילה עד לרגע זה איפוק מרשים (יחסית כמובן) מן הצורך להביע את דעתו באמצעות שיעולים ודומיהם. דווקא דביסי השקט מאפשר פתיחת חרצובות גרון לחלל האקוסטי של היכל התרבות הוותיק.
קטעי סולו מבריקים בבולרו
הפיצוי מגיע כמעט מייד עם ה"בולרו" של ראוול. מעבר להצטיינות אישית ישנה אווירה כללית שהכל נסחפים לתוכה וחלק מן החוויה של הקונצרט החי היא לראות איך הנגינה בעיקר אצל נגני כלי הקשת, המתחילה בפריטה קצבית על המיתרים הולכת וסוחפת את הנגנים וזה ניכר גם בהבעת פניהם. עוד אחד מסודות קסמה של המוזיקה.
הבולרו המבריק חייב תודות לנבחרת גדולה של נגנים שנזכיר מתוכה כאן כמה אלון בור שקוצב את קצבה ואחריו ולאו דווקא בסדר הזה, אייל עין הבר בחליל, רון זלקה בקלרנית פיקולו, זאב דורמן בבסון, יונתן חזן בסקסופון מייבב, וגן לב בסקסופון הסופרן, אמה ז`ולייט בויד בטרומבון.
כל אחד הבריק בקטע הסולו שראוול המתזמר הנפלא רשם ביצירה שהוא עצמו זלזל בה ולא ראה את פוטנציאל השיווק, ההישרדות והפופולריות שיש בחמש עשרה הדקות שכתב להזמנה של הרקדנית אידה רובינשטיין.
ערב מבריק!
יוסי שיפמן
לפרטים נוספים
13/03/2005
:תאריך יצירה
|