"יש גם מוזיקה מזרחית קלאסית"
 
15 שנה עמל "המרכז למוזיקה מן המזרח", והאיש העומד בראשו, ד"ר אבי שושני, על יצירת והטמעת הדיאלוג בין המוזיקה המזרחית הקלאסית לבין התרבות הישראלית המובנת מאליה, ומבסס עצמו כמוסד אמנותי חשוב למעוניינים להתפתח בצד המסורתי והמעמיק של היצירה התרבותית המזרחית הקלאסית.

התמודדות הזו משמעותית במיוחד בתקופה הנוכחית, המציבה מצד אחד מוזיקה הנחשבת ים תיכונית ואין בינה לבין המסורת המזרחית הקלאסית דבר, ומן הצד השני את מה שאנו מכירים כמוזיקת עולם, שגם היא, לשיטתו של שושני, לא מיטיבה עם הקאנוניות של המוזיקה המזרחית השורשית.

בימים אלה עושה המרכז צעד נוסף החוצה ומציג אלבום בכורה ובו יצירות קלאסיות מן התרבות הצפון אפריקאית, פרסית, ערבית, אזרית, טורקית, וסופית, בביצועם של מורי ותלמידי האקדמיה. צלילים ומקצבים כמעט היפנוטיים שנשמעים אמנם מוכרים ממוזיקת העולם שמקוממת כל כך את שושני, אולם גם אוזן בלתי מנוסה תזהה את העומק ממנו הם בוקעים ואת רף האיכות אותו הם מייצגים. ביום שני יקיים המרכז את אירוע ההשקה לאלבום, בבית הקונפדרציה ובשיתופו.

בין המשתתפים במופע, אלעד גבאי בקאנון, איתמר שחר על הנאי, קיהאן נאמן בסנטור, אריאל רגימוב בקמנצ'ה, הדס פל ירדן ויוחאי ברק בשירה טורקית וסאז, נורית עפר בשירה הודית, יפה תוסיה כהןואיהאב נימר בשירה ערבית ועוּד, ציפי דגן, יוספה זאוש, טל קארו, אלעד גבאי, קובי הגואל ואיהאב נימר בפיוטים מן המזרח.

עטיפת האלבום של המרכז למוזיקה מן המזרח (תמונת יח"צ)

"לאחר תהליך של עבודה מאוד אינטנסיבית בשנים האלה, ויצירת קאדר של סטודנטים שהם כבר בוגרים שמלמדים ומופיעים ויש קונצרטים של מוזיקה שהם יוצרים, הרגשתי שזה הזמן להביא את הדבר גם לידיעת הציבור הרחב וגם לידיעת התקשורת", אומר ד"ר שושני, מייסד המוסד ומנהלו האמנותי והפדגוגי, "כדי שיידעו שיש גם מוזיקה מזרחית קלאסית, ולא רק מוזיקה פופולרית ים תיכונית, מה שנקרא.

"באלבום ובמופע משתתפים מורים ותלמידים מצטיינים של המוסד. זה מה שרציתי לתת לתלמידים המצטיינים כאן, איזשהו פתח אל העולם, אל הציבור הרחב ואל התקשורת, כדי שאותם תלמידים מצטיינים, בעודם לומדים כאן, יקבלו איזו שהיא הכרה. זה היה לי חשוב מאוד בשבילם לגבי העתיד שלהם".

"יש קומפוזיטורים שכותבים מוזיקה מזרחית קלאסית היום, אבל בקונצרט הזה, כמו באלבום, נבצע מוזיקה מזרחית קלאסית שנכתבה בעבר. את האלבום פותחת יצירה טורקית קלאסית של נגן הקאנון הטורקי הגדול גוקטל בקטגיר, בהמשך יש גם יצירות קלאסיות שאין להן כותב ספציפי משום שבמזרח, בעבר היותר רחוק, היצירה נוצרה בשלב מסוים, ולאחר מכן קיבלה איזו אבולוציה על ידי זה שאמנים שונים שביצעו אותה הוסיפו עוד ועוד אלמנטים שבשביל להבין אותם צריך להבין את כל התיאוריה של המוזיקה הזאת.

"עוד בדיסק שני דברים שאינם בדיוק קלאסיקה, אלא פיוטים של היהודים. פיוט אחד בסגנון ספרדי ירושלמי ואחד בסגנון מרוקאי. הפיוטים האלה של היהודים הושפעו בצורה עמוקה מהמוזיקה המזרחית של אותה ארץ שבה גרו היהודים, וזה דבר שחשוב להדגיש.

"יהודים חיו בכל ארצות המזרח ובכל ארץ וארץ הפייטנים הגדולים של היהודים ביצעו יצירות שבהן הטקסט יהודי, כמובן, אבל המוזיקה הייתה מושפעת מאוד מהמוזיקה הקלאסית של אותה ארץ. זו הסיבה שליהודים יש יתרון מאוד גדול במובן זה שהם מכירים את התרבויות השונות שנוצרו בארצות השונות במזרח, וזה דבר מאוד חשוב. כי כל מוזיקאי שחי בארץ מסוימת מכיר את המוזיקה של הארץ שלו, ואילו יהודים מכירים את המוזיקה הקלאסית של כל ארצות המזרח.

"אם את מוצאת אדם שבאמת למד את זה זו כבר שאלה אחרת, אבל באופן עקרוני זה היתרון שיכול להיות לנו פה, בארץ ישראל, וזו גם הסיבה שהמרכז בירושלים יכול להפוך למרכז בינלאומי, אם מישהו חפץ בכך. משום שאין מוסד נוסף כזה בעולם".

"זה לא מוסד שעוסק במוזיקה פופולרית"

יש משהו חזק מאוד בשילוב של הכשרה קלאסית ועולם מוזיקלי עכשווי, כמו שבא לידי ביטוי בעולם הרוק למשל. אתה מרגיש כבר השפעה כזו של המוסד באמצעות בוגריו על המוזיקה הישראלית?

"עדיין מוקדם לפי דעתי לזהות את ההשפעה של המוסד על המוזיקה הפופולרית, כי זה לא מוסד שעוסק במוזיקה פופולרית. זה כבר עניין של התפתחות ואבולוציה של מה שקורה בתרבות בישראל.

האפשרות הזאת לא מוצאת חן בעיניי, אם תשאלי אותי, משום שאני חושב שבאך זה באך ובטהובן זה בטהובן, ואני לא חושב שאפשר לעשות מבאך משהו פופולרי. זו דעתי. אבל יכול להיות שתבוא זמרת ג'אז או רוק והיא תרגיש בתוכה משהו שאני לא מרגיש כי אני כבר אדם מבוגר יותר.

"אם יש מי שלמד הכשרה מעמיקה והוא לוקח את זה אחר כך ליצירה האישית שלו זה אפשרי, אבל העובדה שאדם לוקח נגן צ'לו או עוד והם מנגנים איזו מנגינה זה בעיניי דבר שלילי שמשטיח את הדבר העמוק והמורכב כל כך והופך את זה לדבר דל מאוד. זה מה שקורה, לדעתי, במוזיקת העולם למשל".
 
איך אתה רואה את התפקיד שלך כמוביל המוסד, על רקע התקופה הנוכחית, על פריחת כל מה שמתקרא "ים תיכוני"?

"זה תפקיד קצת פרובלמטי, משום שהדבר שמאפיין דמוקרטיה זה שהרוב קובע, ולרוב בדרך כלל יש מכנה משותף פחות ראוי ורצוי, וזאת בעיה של כל דמוקרטיה. אז אני לא חושב שצריך לשלול בגלל זה את השיטה הדמוקרטית...
"תראי, למוזיקה הקלאסית יש קהל משום שזה קהל שבא מארצות בהן הוא האזין למוזיקה קלאסית מערבית. לגבי הקהל של המוזיקה הקלאסית המזרחית אני לא בטוח. זאת הסיבה שבגללה אנחנו מנסים לעשות את הדבר הזה, כדי לראות אם קהל ממוצא מזרחי, כמו גם קהל יוצאי אירופה, האם הם יטו אוזן לשמוע את המוזיקה הזאת. אני לא יודע. אני רק יודע דבר אחד, שמדינת ישראל וממשלות ישראל והמיינסטרים הישראלי התרבותי מעולם לא נתן מקום לדבר הזה, וחבל. מעבר לזה, אני לא שר התרבות, אני לא מישהו שיש לו השפעה במובן הסוציו תרבותי על מה שקורה בישראל. אנחנו טיפה קטנה בים, לא משהו מעבר לזה, לצערי.

קונצרט "המרכז למוסיקה מן המזרח" (יח"צ)

"ישנם תלמידים בוגרים שלנו שהצליחו מאוד מאוד. יש למשל את אלעד גבאי שהיה פה תלמיד, היום הוא כאן אחד המורים הבכירים, והוא עסוק עד מעל הראש, לא רק כמורה, אבל הדוגמאות האלה עדיין ספורות, והתקשורת והציבור עדיין רחוקים מלהכיל בתוכם אפילו מזעיר מהמוזיקה הזאת. '

"עצם העובדה שבזמנו הטבעתי את המושג 'מוזיקה מזרחית קלאסית' נשמע מוזר לאנשים. היום זה נשמע פחות מוזר אבל זה עדיין לא באותו מעמד של המוזיקה הקלאסית של המערב. לא מבחינת התקשורת ולא מבחינת מוסדות ומשרדי תרבות בארץ. אם לוקחים את המוזיקה הקלאסית המערבית והמזרחית ומשווים את התמיכות והכספים שמושקעים על ידי משרד החינוך ומשרד התרבות, היחס הוא יותר מ-95 אחוז לעומת פחות מחמישה אחוזים. כל זמן שהדבר הזה לא ישתנה הסיכוי שיהיה שוני מרחיק לכת לא כל כך גדול, זה מובן מאליו".

ואם לסיים את הראיון הזה בנימה אופטימית יותר...

"מבחינתי זה חג מיוחד. אני חושב שזה צריך להיות חג לכל התרבות הישראלית, ואני יכול רק להביע את התקווה שאנשים יבינו עד כמה המוזיקה הזו עמוקה ונאצלת מאוד, בדיוק כמו שבאך ובטהובן, שמוכרים לי היטב עוד מילדותי, הם דברים נאצלים. בדיוק באותה מידה".

הדיסק חדש של המרכז למוזיקה מן המזרח יושק ביום שני, ה- 10 באוקטובר 2011 ב-20:30 בבית הקונפדרציה בירושלים.