עובד עם מה שיש
 
חול המועד סוכות השנה עומד להיות תקופה עסוקה ותוססת עבור האמן הרב-תחומי הנס פלדה (Pallada). פלדה (56), הולנדי לשעבר ומחלוצי אמני רחוב שינקין, מתעתד לבנות סוכת בקבוקים בשערי פסטיבל האמנות והמוזיקה "מוזות בסוכות" המתקיים בשוהם.

במקביל הוא גם אחראי על הפן החזותי המורכב של ההצגה "לעבור דרך קירות" בבימוי שירי ג'ורנו - הצגה שתועלה על ידי אנסמבל תיאטרון הידית מפרדס חנה במסגרת פסטיבל עכו.  

פלדה הגיע לישראל "במקרה" מאמסטרדם, כסטודנט צעיר לצילום בתחילת שנות השמונים. היעד המקורי שלו היה בכלל מדגסקר, אבל כאן הכיר את הגרפיקאית אילנה הרשנברג, המבוגרת ממנו בתשע שנים, ונשאר. יחד הם פתחו ברחוב שינקין בתל אביב את החנות והחברה המיתולוגית "פלסטיק פלוס", שנחשבה לסנונית הראשונה בדרך להפיכת הרחוב למותג. השניים עיצבו אהילים מפוליגל, ומאוחר יותר גם מוצרים נוספים כגון שעונים, גופי תאורה וחפצי יודאיקה, כולם על טהרת הפלסטיק. 

לפני כ-17 שנים העתיק הזוג פלדה את משכנו לפרדס חנה, שם פיתח הנס עסק לעיצוב סביבתי ובנייה בשימוש חוזר במוצרים ופסולת חומרים בשם "ריטיירד". השניים המשיכו לייצר ולעצב גם את מוצרי "פלסטיק פלוס" אך לפני כשנתיים פרצה שריפה בסטודיו שכילתה את כל שנקרה בדרכה, והאטה באופן משמעותי את קצב הייצור של החברה.

בשנים האחרונות הרחיב פלדה את היקף היצירה שלו וכיום הוא יוזם סדנאות לקבוצות ילדים ובני נוער, שבהן הוא מקים פסלים סביבתיים המוצבים באזורים שונים. כמו כן הוא משמש כחבר פעיל באנסמבל תיאטרון הידית – מרכז לתיאטרון ניסיוני ורב תחומי הפועל בפרדס חנה משנת 2002.

עיצוב מוצרים, בנייה סביבתית, פיסול רב תחומי, תפאורה - איך אתה מתמרן בין כל התחומים?

"בעיקרון אני עובד עם מה שיש, עם החומרים שנמצאים בהישג ידי. אף פעם לא הלכתי ללמוד עיצוב בצורה מסודרת, למדתי תוך כדי עבודה מן החומרים שבהם יצרתי. בהתחלה זה היה פלסטיק, אחר כך נכנסו מלט וצמיגים, ובשנים האחרונות, מאז שהתחלתי לעבוד עם תיאטרון הידית, אני עובד גם עם חומרים אחרים, כמו קלקר.

"באופן כללי אני מקדיש לכל תחום את מלוא תשומת הלב בזמן שאני עוסק בו, וכשאני עובר למשהו אחר תשומת הלב שלי עוברת במלואה. זה עניין של 'סטייט אוף מיינד'".

איך הגעת לפיסול סוכת השער של "פסטיבל המוזות"?

"זה התחיל כשהשתתפתי בפסטיבל האקולוגי 'הכדור בידיים שלנו' בראשון לציון. פנה אליי גבריאל רענן, אמן רב תחומי וחבר בארגון הריינבואו, שידע שיש לי ניסיון בטכניקת בנייה וקונסטרוקציות שונות. התחלנו לעשות ביחד פסלים של חיות מבקבוקים - קודם פיל וג'ירפה ואחר כך גם אריה ודולפין.

"היה לנו כיף לנו לעבוד יחד כי אנחנו כבר בגיל שרוצים ליצור בשמחה, בלי בלגנים של אגו, ובעצם למדנו תוך כדי עבודה איך לחבר את הבקבוקים. משם הזמינו אותנו לפסטיבל 'מוזות' לבנות כיפה גדולה בכניסה לפסטיבל, מעין סוכה שבנויה מבקבוקים, ובראשה משולש מגן דוד עשוי מכפות תמרים. בעיקרון אנחנו בונים אותה במהלך ימי הפסטיבל יחד עם הקהל".

מה עשה לך המעבר ממרכז תל-אביב לפרדס חנה?

 "זה היה כל כך מזמן. אילנה ואני התכוונו להישאר בתל אביב אבל היינו צריכים סטודיו ומקום מגורים גדולים יותר, היו לנו כבר שלושה ילדים. גם החיים בתל אביב התייקרו, אז יצאנו החוצה.

"מצאנו מקום מדהים בפרדס חנה והתאהבנו באזור. האווירה הקסומה, הכול ירוק, ריחות של שסק. גם האוכלוסייה מאוד מקבלת ונעימה. כאן התחלתי לפתח יותר ויותר את הבנייה של "רטיירד" – פינות ישיבה מצמיגים מצופים בבטון ופסיפס - מה שאני קורא לו "אינסטנט גאודי". זו עבודה מאוד מרגשת ואני נהנה ממנה ומתרחב כל הזמן".

 
"לעבור דרך קירות", באדיבות תיאטרון הידית


השריפה שינתה אתכם?

"במובן הפיזי כן. כל השטנצים והדוגמאות של פלסטיק פלוס, הכול נשרף עם הסטודיו לפני שנתיים. בעיקרון החברה עדיין קיימת ואם יש הזמנות אנחנו ממלאים אותן, אבל היקף העבודה הצטמצם בהרבה. בינתיים אנחנו בונים מחדש את הסטודיו ונראה מה יהיה בהמשך".

פרינג' בפרדס חנה

כאמור, פלדה הוא חבר בתיאטרון הידית הפועל בפרדס חנה. התיאטרון, בניהולה האמנותי של הבמאית והיוצרת שירי ג'ורנו, נבחר השנה כחלק מתכנית "מעבדת תרבות" של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

ספר על העבודה עם תיאטרון הידית

"לפני שמונה שנים הצטרפתי לקבוצת תיאטרון שנפתחה בנגריית הידית בפרדס חנה, עם הבמאית שירי ג'ורנו. התחלנו לעבוד איתה פעם בשבוע ולאט-לאט זה התחיל לצבור תאוצה. "הידית" הוא תיאטרון פרינג' רב תחומי שמשתמש בחקירה אישית וקולקטיבית כתהליך עבודה.

"אני אחראי לפן החזותי של התיאטרון, יחד עם יעלה אורן זלאיט. לפני שנתיים העלינו בפסטיבל עכו את ההצגה 'אולמי סאן-סט', והשנה אנחנו מעלים שם את 'לעבור דרך קירות', שתתחיל לרוץ בתיאטרון הידית בנובמבר".

על מה ההצגה? איך החלק שלך בא לידי ביטוי?

"ההצגה היא פזל אבסטרקטי, שעוסק בקריסת המבנים והדפוסים הישנים ויצירה של סדר חדש מתוך הכאוס. מטרת הסט הייתה להקים מבנה לבן, כמו הבאוהאוס של תל אביב בשנות השלושים, שבהדרגה מאבד את צורתו ומתפרק. החלל משתנה ומצטמצם כל הזמן. הקירות זזים, מתנגשים ונפרצים.

"לתפאורה יש מקום מרכזי בהצגה הזו, ובהתחלה לא ידענו באיזה חומר נשתמש. בסופו של דבר מצאנו את הפיתרון בלוחות קלקר גדולים שעומדים בעצמם ושאפשר להזיז בלי בעיה. אחרי שמצאנו את החומר הנכון התגלו המון אפשרויות שמשרתות את ההצגה, את המשחק הזה בין פנטזיה למציאות".

דמעה מבקבוקים

המציאות הפרובלמטית בישראל גורמת לך להתגעגע לחיים בהולנד?

"ממש לא. אני לא מגיע הרבה להולנד ורוב בני משפחתי שם כבר נפטרו, נשאר לי רק אח אחד באמסטרדם. אם אני כבר נוסע אחרי יומיים מספיק לי ואני רוצה לחזור. יש משהו פה, החופש בין האנשים, הפתיחות. אנחנו נמצאים במרכז הבעיה וזה בדיוק המקום להביא לשינוי כללי.

"נכון שהיום לאנשים כבר אין אידיאלים. פעם הייתה פה אידיאולוגיה ברורה שמתוכה קם דבר מדהים כמו הקיבוץ, אבל זה התפרק בסופו של דבר והתהליך הזה כנראה הכרחי".



"טיפת צדק", צילום: הנס פלדה

אתה חושב שהאמנות יכולה לשנות דברים?

"לא יודע אם האמנות יכולה לשנות, אבל היא כלי מצוין לביטוי. בניתי פסל ענק של דמעה מבקבוקים, הבאתי אותה למאהל בפרדס חנה וקראנו לה "טיפת צדק". ההצגה 'לעבור דרך קירות' היא ביטוי מדויק למחאת הדיור – בית משותף שמשתנה, מתכווץ ונעשה פחות ופחות נוח לדייריו. מחאת האוהלים היא דבר נורא יפה, ואני מקווה שהיא תימשך ותוביל לאנשהו.

"הפוליטיקאים משחקים איתנו, עוד לא הסתיימה המחאה וכבר מחירי הדלק עולים כאילו לא קרה כלום. זה נורא מעצבן אותי. אני מקווה שנצליח, בלי אלימות, לקחת את המחאה הזו הלאה ולא להתייאש." 
  
 פסטיבל "מוזות בסוכות"  יתקיים בין התאריכים 18-17 באוקטובר 2011 בין השעות 22:30-18:00 בגן החבל בשוהם. בכניסה לפסטיבל תוצב סוכת בקבוקים בצורת כיפה שתיבנה במהלך הפסטיבל על ידי הנס פלדה וגבריאל רענן. 
 
ההצגה "לעבור דרך קירות" תעלה ביום ראשון, 16 באוקטובר 2011 ב-13:00 וב-17:00 במתחם גני פסטיבל עכו  במסגרת הפסטיבל לתיאטרון אחר.