מוזיקה, תיאטרון, סיפור

כמדי סוכות ב-11 השנים האחרונות, גם השנה מוזמן הקהל הרחב לפסטיבל "צלילי ילדות"  של תיאטרון חולון, ששם לעצמו כמטרה מוצהרת את הרצון להעניק לקהל הילדים אלטרנטיבה תרבותית ואמנותית מול כמויות האינפורמציה הבידורית-מסחרית ששוטפות את עולמם.

דגש מיוחד, כמתבקש משמו של הפסטיבל, מושם על הפקות המשלבות תיאטרון עם חוויה אמנותית מוזיקלית, באמצעות שורה ארוכה של הפקות המשלבות מוזיקה עם עולמות אמנותיים שונים.

כזו היא גם "נסיכה בסי במול", יצירה משותפת לשחקנית יעל לבנטל ולבעלה בנימין יגנדורף, המשלבת תיאטרון עם חמישיית כלי נשיפה מעץ, לכדי סיפור מקסים על נסיכה רגזנית במיוחד ששום דבר לא מצליח לשמח את לבה, עד שמגיע הנסיך המתבקש ולצדו חמישיית כלי נשיפה, ורק אלה, באמצעות המוזיקה, מצליחים לשנות את התמונה כולה.

גם את לבנו שלנו, של בתי ושלי, כבשה הנסיכה בסי במול, אליה הגענו, יש להודות, קודם כל בגלל הליהוק המרענן של לבנטל ("אחורי החדשות", "החיים זה לא הכל", "האקדמיה לצחוק", "לא לפני הילדים" ועוד) במרכזה של הצגת ילדים, ליהוק שהוכיח את עצמו עד כדי דרישה, מצדי לפחות, להצגות ילדים נוספות שייהנו מנוכחותה הכל כך לא מאולצת ומתאמצת. בתי, מצדה, צלחה בהנאה גמורה את היצירות הקלאסיות שלא תמיד באות לה טוב, אם לומר זאת בעדינות, והשילוב בין הסיפור למוזיקה הוכיח עצמו כמוצלח במיוחד.

"נסיכה בסי במול" צילום: יח"צ

"האמת היא שכתבנו את ההצגה לפני כ-15 שנים, עוד לפני שהיו לנו ילדים", מספרת לבנטל, "ועכשיו זה כבר הסיבוב השני שלה. עשינו אותה בתמימות, בלי להכיר ילדים ובלי לדעת מה ילדים רוצים ואוהבים ומה טוב שיהיה לילדים, אלא מתוך איך שאנחנו חשבנו שכדאי לשלב בין מוזיקה לתיאטרון, לעשות משהו שיהיה בו סיפור שהילדים יעקבו אחריו ודרכו יוכלו לשמוע יצירות שבאופן טבעי הם לא בהכרח יושבים ומקשיבים להן. ההצגה רצה כמה שנים, ומאז באמת לא המשכתי עם עולם הצגות הילדים. עשיתי אותה רק כי הייתי שותפה ליצירה שלה".

מה הוביל לגלגול השני שלה, בימים אלה?

"בוקר אחד התעוררנו וראינו שיש לנו כבר שלושה ילדים... שתיים מהן, הבנות, הן בדיוק בגיל הנכון להצגה הזו והן כל כך אוהבות דברים כאלה, ובהתחלה חשבנו סתם להתאחד עם הנגנים, כדי שהילדים שנולדו בינתיים לכולנו יוכלו לראות את זה.

"כשדיברתי עם חני, המפיקה של ההצגה, היא פשוט הרימה את זה כמו סוס פרא, ומיד רתמה מחדש את התפאורה, התלבושות, התארגנה עם כל הנגנים, וכולם חזרו לזה ברצון. זה קרה נורא בקלות, וכשזה קרה ראינו שזו באמת הצגה שאין לה שום זמן ומקום. הסיפור הוא הרי קלאסי, נסיכה רגזנית ששום דבר לא מצליח לחדור אל לבה חוץ מהמוזיקה. הנגנים רק הלכו והשתבחו עם השנים. כשהתחלנו הם היו נגנים צעירים והיום הם כולם נגנים של הפילהרמונית, מהטובים ביותר. תוך כדי הצגה אני באמת מקשיבה להם והם מנגנים כל כך יפה".

משהו השתנה בתכני ההצגה בהתחשב בזה שעכשיו באמת כבר יש לכם בבית את קהל היעד? גיליתם פתאום ככותבים דברים שלא הבנתם כל עוד לא היו לכם ילדים?

"מה שמעניין הוא שבאמת שום דבר לא השתנה בתוכן, חוץ מהמראה. זה השתנה. פעם אפשר היה לעשות הצגות ילדים עם כמה קוליסות ועם שמלה שהבאנו מהבית, והפעם זה היה חד משמעי מצד חני שכבר אי אפשר. ילדים התרגלו לבמה גדולה, עם תפאורה מרהיבה, ושהשמלה של הנסיכה תהיה כזאת שיגידו 'וואו!'. באמת תמיד כעסנו בגלגול הקודם של ההצגה כשמורות שנכחו באולם העירו לנו על דברים כמו השמלה, כי חשבנו, מה זה משנה להם השמלה? זה מה שחשוב? אבל עכשיו, כשיש לי שתי ילדות, אני יודעת שזה מה שמעניין אותן... "

את ההצגה יצרה, כאמור, לבנטל עם בעלה, בנימין יגנדורף, איש תיאטרון העוסק בימים אלה בגננות (ילדים, לא צמחים), והשניים אף מגלמים על הבמה את שני התפקידים הראשיים.

"זה בעיקר גרם לילדות לחשוב שאנחנו נסיך ונסיכה", אומרת לבנטל. "אני לא יודעת מתי זה יתפוגג להם ואיך לטפל בזה כשזה יקרה, אבל בינתיים הן מסתובבות בבית וחושבות שאמא נסיכה ואבא נסיך.."

עיקר הקריירה שלך היא ביצירות למבוגרים. כמעט תמיד כששואלים שחקנים על עבודה מול ילדים הם מגלים שיצאו עם תובנות על קהל הרבה יותר תובעני. עם אילו תובנות את יוצאת מהעמידה מול קהל צעיר כל כך?

"האמת שזה מצחיק, כי אין הצגה שאני יוצאת ממנה כל כך עייפה וסחוטה כמו מההצגה הזו. אחרי אחת ההצגות שאלו אותי כמה אנשים למה אני כל כך עייפה, ועניתי להם שאני מרגישה שאני מוכרחה בכל רגע להיות שם באמת ולעשות את הכי טוב שאני יכולה. שאם אני אחלום או אצא מריכוז לשלוש דקות הם כבר לא יהיו איתי.
"הילד שלי בן העשר שעמד לידי אמר שיש הרגשה שזה כמו חבל שצריך כל הזמן להחזיק אותו כדי שלא ייפול. וככה זה באמת עם ילדים. זה לא קהל שלקח בייביסיטר, מחפש חנייה, ויכול גם לסמס תוך כדי הצגה כמו שקורה לא פעם בתיאטרון. הם באמת באו כדי להיות שם, כך שזה מאד אינטנסיבי. אני בדרך כלל רואה את העבודה שלי כמנוחה. לעבוד זאת המנוחה שלי. ההצגה הזאת, נורא מעייפת..."
 
"נסיכה בסי במול" תעלה ביום שני, 17 באוקטובר 2011 ב-11:00 בתיאטרון חולון במסגרת  פסטיבל "צלילי ילדות".