נדירות הפעמים שבהן מוצעת ההזדמנות המענגת לספר על להקה כמעט עלומה, מתוך הבטחון הבלתי מעורער שיום אחד יכירו אותה לא מעט אנשים. טל גורדון נשבתה בקסמיהם של "מורה" - שלישיית מוזיקאים צעירים מאוד, שמציעים בשלות ומורכבות מוזיקליות שובות לב.
פרק א`
(ובו בללי מתעקש)
תחילתו של סיפור באבי בללי. בללי זה, אדם חביב ביותר בימים כתיקונם. אך משמתאהב הוא במשהו, יתחיל, בעדינותו ובחביבותו הרבה, לחלוק את התרגשותו עם הסובבים אותו, עיניו מצטעפות ומתעפעפות תוך כדי סיפורים מלוהטים על מושאי אהבתו, ופיו מפיק מרגליות אודות הנגנים, המוזיקה, וכמובן, מועדי ההופעות הבאים. משפספסת את המועד הראשון, יחזר אחריך בסבלנות אין קץ עם המועד הבא. מצאת תירוץ והתחמקת מעוד הופעה, אל דאגה, ישוב הבללי עם תאריך נוסף, ויזכיר לך באדיבות שבאמתלת החתונה של החברה הכי טובה שלך השתמשת כבר, לגמרי במקרה, בתאריך הקודם שהציע לך.
לאחר שאזלו כל תירוציך, וחברותך עם המוזיקאי היקר עומדת בסכנה מסוימת, את מזכירה לעצמך שאותו בללי הוא הוא שזימן אותך, חמש שנים לפני הבאזז הגדול, לישיבת השמעה של ארבעה תקליטי ויניל שמצא מאת יוצר בשם ניק דרייק וראו מה קרה לאותו דרייק ז"ל מאז, ובאנחה קלה מבינה את ששוב תנצח האהבה לידידך משכבר, שהצליח גם הפעם לגרום לך לעשות כרצונו.
וכך יצא שהצליח הבללי להוציא מביתם בלילה קר טכנאי קול שאשתו עלולה למצוא את עצמה בכל שניה כורעת ללדת כשבעלה האהוב לא לצידה, מוזיקאי שאינו שש לעזוב את ילדו הפעוט בשעות לילה מאוחרות, מפיק שרק ארועים חריגים במיוחד יגרמו לו לוותר על שידורי הספורט המרתקים ולצאת את ביתו, ונערתו של המפיק, היא היא שפחתכם הנאמנה, שמלבד היותה שרויה במצב רוח מלנכולי במיוחד באותו הערב, נאלצה גם לנטוש הופעה של אמן אחר בעיצומה ( דבר שהיא שונאת מאוד לעשות, במיוחד כשהיא יודעת על בשרה עד כמה עלול להתערער בטחונו של האמן המופיע וננטש באמצע הופעתו. אמן זה, אם יראה את הנטישה החוצפנית, במקום לשקוע בכל ליבו ורגשותיו בשיריו החדשים המוצגים לקהל, עלול להטריד את מוחו בשאלות קשות על ערכו כפרפורמר, או על האיכות המפוקפקת של שיריו שלא הצליחה להשאיר את הנוטשת במקומה, שאלות העלולות להפוך לספקות אכזריים שינקרו בליבו, ואף להתיש, רחמנא לצלן, את כוחו היצירתי ולגרום לשתיקה אמנותית רבת שנים של האמן הלז, וכל זאת - בגלל בללי המתעקש!).
עם זה המטען הגיעה החבורה הכבודה והנאנחת להבימה הייניקן קלאב, ונאלצה עוד לחכות בצינה העזה ששררה דווקא באותו לילה עד שיואיל המאבטח להכניס אותה לחיק המשכן המחמם כדי שיפשירו כפות ידיהם ויוכלו לחבוט בבללי החביב.
את הטינה הזו שעוד שרתה בהם, ולא מצאו עדיין הזדמנות להפיגה, נאלצה לספוג המלצרית הנחמדה, שכן איש מהחבורה לא הסכים לרכוש משקה בטרם תפצח הלהקה בשירה, כאומרים, מישהו פה עוד ישלם על הלילה הזה, גם אם המחיר כרוך בהתייבשותם של הנוכחים כולם!
פרק ב`
(ובו לב הגיבורה הולך שבי)
ואז עלתה הלהקה, שהביקורת היחידה שתיאמר פה כנגדה היא הבחירה בשם הבלתי סקסי בעליל "מורה" (נשמע כמו Moora). בסיסט, מתופף וקלידן שפצחו ללא השתהות בשיר הראשון שגרם לזוגתו של המפיק לחשוב שאין כל פלא שבללי התאהב בהם, הלא הבסיסט שעומד פה מולי הוא ממש הבן הרוחני שלו, בללי הדור הבא.
בשיר השני נשכח ממנה מצב הרוח העגום שאיתו חשבה לסיים את הערב, וכוח בלתי נשלט גרם לה לקחת את כסאה, לעזוב את החבורה שעימה ישבה, ולקרב אותו אל הבמה, כך שתוכל לספוג מעט יותר מהמוזיקה המשובחת.
כשהתחילו לשיר על קורנליה בשיר השלישי זיהתה כבר את הטקסט של יונה וולך, וכשהקלידן, שהלך והצטייר כחברותי ביותר מבין חברי הלהקה סיפר שגם הטקסטים של שני השירים הקודמים היו של משוררים כמו יהודה עמיחי ודוד אבידן הבינה שמדובר כנראה בסוג של קונספט, שהלך והתבסס כשהתברר שרק טקסט אחד מבין השירים שהושמעו במופע נכתב על ידי אחד מחברי הלהקה ( המתופף, לצורך העניין).
וכך, כשהבינה שאין גיטרה על הבמה כבר היה מאוחר מדי: היא נשבתה, לבה נלכד, וחרף היותה חובבת גיטרות מושבעת נאלצה להודות בפני עצמה שלא הרגישה הפעם בחסרונה.
פרק ג`
( ובו מובאים הסברים מלומדים מפי הגבורה )
בתום ההופעה יצאו שוב אל הלילה הקר, כדי להחליף מספר מילים מלומדות שנערת הרוק לשעבר לא תבין. שכן זו, גם אם יש אנשים (אם כי מעטים) שלידם היא עלולה להיחשד באליטיסטיות מסוימת, ליד בללי ורעו המוזיקאי נחיתותה ברורה כשמש. יום שבו זיהתה שם אחד או שניים מתוך עשרה שימתיקו אלה על שפתותיהם ייחשב לה כיום מוצלח במיוחד. ובעוד היא מנסה לרמז שהמוזיקה שזה עתה שמעה מזכירה לה רוק מתקדם ישראלי משנות השבעים נוסח "אחרית הימים", נחר כלפיה בללי שהרגיש כעת כמנצח: "Kraut, National Health”. "ששת" החזירה בחוצפה. "וממי את חושבת ש`ששת` הושפעו בדיוק?..." המשיך הוא לזלזל. מאחר שכך, שלפה את פנקסה וביקשה לרשום ישירות מפיו של בללי את חוות דעתו המנומקת, כעדות מיידית בגוף ראשון, וזה מה שקיבלה:
"במורה יש משהו מהתפיסה של הרוק המתקדם, אבל בלי הפלצנות והאנכרוניסטיות שקיימים בתחום הזה. הם הביאו את זה למקום שאני בשוק ממנו: איך מוזיקה בז`אנר הזה יכולה להישמע כל כך רעננה וטריה למרות שהיא דומה בצלילים שלה לכל מיני דברים. אני, הרי, לא יוצא מהבית. להופעות של הטרקטור אני לא מגיע... ולמורה באתי כמעט לכל ההופעות, ולא סתם. כשהם על הבמה יש משהו בנוכחות שלהם ובהגשת המוזיקה שהוא כל כך לא אופייני ללהקות ישראליות. זה שלושה מוזיקאים נורא בוגרים, יש בהם משהו כל כך בשל, ומשכנע, סוחף.
בצליל הם מזכירים לי נורא את Hatfield and the North , National Health , זרמים מוזיקליים שעסקו במוזיקה שמושפעת מג`אז והכניסו אותה לרוק המתקדם, שהיה מושפע בדרך כלל בעיקר ממוזיקה קלאסית...."
פרק ד`
(ובו פינת גורדון חוזרת אט אט למסלולה המוכר)
בבוקר, כשנימחו ממילותיה שאריות הקישוניות שדבקה בהן, חשבה שלא סתם בללי הוא זה שהכיר לה את מורה. גם הם, כמוהו, מונעים על ידי הצורך להשתמש במושכלות ובמורכבות מוזיקלית ככלי להעברת רגש ותשוקה, ולא מתוך רצון לעשות פרזנטציה שאומרת "תראו כמה הרבה אנחנו יודעים", שזה בדרך כלל מקום מאוד לא מרגש.
ומיד החליטה לדבר עם אלון רוטריגר, הבסיסט-זמר של ההרכב, שחברים בו גם עומר קליין על הקלידים ושחר ברבש על התופים - כולם מוזיקאים בני 22 שניגנו יחד עוד בלימודיהם בתלמה ילין. את החומרים שנשמעו במופע הם מלחינים פחות או יותר ביחד, ומנגנים אותם לאורך השנה האחרונה, שבה קיימו מעט יותר מעשר הופעות. מלבד העבודה עם מורה יש לעומר קליין רביעיית ג`אז שמנגנת חומרים מקוריים, אלון לוטרינגר כותב לתיאטרון, שחר ברבש, המתופף, ניגן עם "הבילויים" לתקופה מסוימת והיום הוא מנגן בכמה הרכבים נוספים.
"הפרוגרסיב זה רק אמצעי"
- אתם מגדירים את עצמכם כלהקה שעושה פרוגרסיב?
"אני לא מרגיש שזה העניין. פרוגרסיב זה כלי, ואני מאוד מושפע מדברים כמו ג`נסיס וקינג קרימזון ומהדור הזה, אבל זה באמת רק אחד מהכלים, וחלק מקשת השפעות מאד רחבה שיש לנו ושאנחנו מנסים להעביר. אנחנו קודם כל מנסים להעביר איזשהי אמת של הטקסטים האלה, לאו דווקא את המורכבות. אם היא קיימת זה רק אמצעי.
"לא ניסינו להיות תקשורתיים לקהל אבל גם לא להשכיל את החומרים. החשיבה שלנו אולי קצת מורכבת, אבל ניסינו פשוט לבנות שירים עם הכלים שיש לנו. זה צירוף של המוזיקליות של שלושתנו ומה שהרגשנו שישרת הכי נכון את הטקסטים ואת המוזיקה שכתבנו"
- למה הבחירה דווקא בשירי משוררים?
"יש ברוקנרול איזשהיא אנרגיה שעד היום לא שמעתי שמתעסקים בטקסטים של משוררים ביחס אליה, ואני מוצא קשר נורא ישיר בין אבידן לתום ווייטס ולבואי, בין יונה וולך ללו ריד. ניסינו באיזשהוא מקום לקחת את הטקסטים האלה ואת המורכבות שלהם ואת היחס האמנותי שמגיע להם, לאנרגיה של רוקנרול ושל אמנים כמו שהזכרתי.
"העבודה שלנו התחילה בכלל מזה שעומר ואני ראינו תכנית על `מאחורי הצלילים` (כספי וגרוניך) ונורא הגניב אותנו הרעיון של שני מוזיקאים לנסות ולהלחין כראש אחד. ניגשנו לספר של יונה וולך וראינו שנוצרת איזה שפה מאוד מעניינת בשילוב עם המוזיקה שלנו אז המשכנו לחיפוש של עוד טקסטים, לא מתוך מחשבה על מופע או משהו, פשוט נוצרה כמות של חומר שהיה ראוי לשים אותה על במה. מדי פעם אנחנו גם מטפטפים חומרים עם טקסטים שלנו אבל כרגע אנחנו מנסים לשמור כמעט לגמרי על טהרת המשוררים, כי יש איזה שפה נורא מיוחדת שזה יוצר בשילוב עם המוזיקה שלנו".
"הכי שטויות שיכול להיות"
- ומה לגבי הקלטות?
"בהחלט על הפרק, אבל אנחנו מחכים כי אנחנו מפחדים להכנס לתהליך בינוני כזה שלא נוכל להוציא ממנו את התיעוד הראוי. החוויה של הופעה היא אחרת לגמרי, יש פה איזה מורכבות שקשה להעביר אותה בהקלטה, בגלל זה אנחנו מפחדים קצת להיכנס לתהליך הקלטות שלא בטוח שיעביר את החוויה.
"שלחנו סקיצות לחברת תקליטים וגם היו בהופעות שלנו נציגים שלהם, התגובות עד עכשיו היו שזה אחד הדברים הכי טובים שהם ראו אבל הם מרגישים שאין להם מה לעשות עם זה. (למה אני לא מופתעת?..)
אנחנו מודעים לזה שהתכנים לא קלים, אבל ראיתי איך מהופעה להופעה אנשים מגיבים לזה בצורה כל כך חזקה שאפילו אותי זה הפתיע".
- מה זה השם הזה, מורה? יש לו משמעות?
"פשוט חיפשנו איזה מצלול שיתחבר לנו. מורה זה במקור מערבית, זה מר, כמו מרה שחורה, בנקבה, ולא מזמן גילינו שיש לזה משמעות הפוכה לגמרי ברוסית. מאבטח שעבד בתמונע אמר לנו שברוסית מורה זה סופר שטויות, הכי שטויות שיכול להיות".
כל כך הרבה עוצמה פנימית הקרינה חבורת המוזיקאים הזאת, כל כך הרבה נאמנות פשוטה לעשייה המוזיקלית החכמה שלהם, שפשוט ברור שזה יקרה להם, שממופע למופע הם יצברו עוד ועוד אנשים שזקוקים לדבר הטוב הזה שיש להם לתת, ונראה, על פי אותו ערב, שיש סביבם כבר גרעין קטן של אנשים כאלה.
ההופעה הקרובה של מורה תתקיים ב- 21 במרץ, ב- 22:30 , בתיאטרון תמונע בתל-אביב.לפרטים נוספים
17/03/2005
:תאריך יצירה
|