מוזיקה - קול ההתחלות: אסף מדמוני

"אני עושה הרבה שנים מוזיקה ונראה לי שקצת התמכרתי לדרך עצמה" שיחה עם לייט בלומר

מפרט טכני:

בגיל 25 הגיע המוזיקאי אסף מדמוני לירושלים ושם קרה לו מה שלא קורה לרבים לפניו, והעיר הפכה לו לבית. ציון הדרך הזה, פרט לפיקנטיות המסוימת שיש בו, מחלחל איכשהו גם ליצירה של מדמוני, שתחושה של תפילה, לפעמים בלתי מודעת, מהדהדת שם בין המילים שלו ומזינה את הרגשות ששומעים לו על הגרון.

כעת הוא מנתב את כל האלמנטים האלה לאלבום הסולו הראשון שלו, "הילד החמישי".

בירושלים, ולאחר מכן בתל אביב, מצא עצמו מדמוני פותח מקומות של "אוכל עם עוד משהו", כהגדרתו, מהם הוא מתפרנס. באחד מאותם מקומות, "הברזייה" שברחוב גאולה בתל אביב, הכרתי אותו גם אני (– למען הגילוי הנאות - במסגרת סדנאות שאני מקיימת במקום).

שם גם התוודעתי לכתיבה שלו, ולאיזו תמימות שניתן להרגיש בה גם דרך הקול המחוספס שלו שמזכיר במשהו את קולו של אבי בללי ("נקמת הטרקטור").

ב"הילד החמישי" ממוקם הקול הזה לצד גיטרות ברזליות ומקצבי רוק בסיסיים המניחים לו מצע לאמירה שיש בה עדינות וחיפוש שאני מקווה שילך ויגדל מאלבום לאלבום.

גיל לואיס ורונית רולנד הפיקו מוזיקלית את האלבום, המאכלס תשעה שירים, את כולם כתב והלחין מדמוני.

"שם האלבום, 'הילד החמישי', בא ממאמר של הרבי מלובביץ' על הסיפור הידוע של ההגדה", מספר מדמוני, "שאומר שם שפרט לארבעה הבנים שעליהם דיברה התורה, היה גם ילד חמישי, שבכלל לא הגיע, ולאו דווקא בגלל שהוא מנוכר. הוא פשוט לא משתתף בדינמיקה המשפחתית כמו שהיא. הוא גם כל הארבעה האלה אבל יש עליו עוד איזה משהו, איזה עול שהוא מרגיש אותו, של לברר ולברור את הדברים. הוא כל הזמן שואל. זה הילד שהוא בעצם בוויכוח עם האלוהות. הוא לא נמצא שם, אבל הם יודעים שהוא לא שם, והוא חסר להם.

"כששמעתי את זה, האמת שזה ממש צימרר אותי, למרות שאני לא אוהב להשתמש במילה הזאת, אבל הרגשתי שזה בדיוק מה שאני מרגיש. ואז פתאום התחלתי לשים לב שיש מלא אנשים שהם ככה. זה משהו של דקויות, שאתה יכול לראות מהרחוב ועד למקום הכי מתוקתק ומלוקק. פתאום הבנתי.

"כי אתה כל הזמן אומר, 'למי אני כותב, מה אני כותב, למה אני מרגיש ככה', ואז פתאום אתה מבין שיש איזה מניע של חיפוש שלא נובע מתוך איזו דלות של אכזבה מכל מה שמסביב. אתה יכול להיות האדם הכי פעיל ומשתתף, אבל יש איזה חלק בך שהוא קצת מנותק, וזה חלק של חיפוש של מישהו שרוצה להגיע ממש לגרעין של העניין. זה לא אומר שאין ימים שאני אומר לעצמי, 'בואנה, תירגע, תעלה על האוטובוס, לך לעבודה', אבל עם השנים למדתי לקבל את השוני הזה".

בימים אלה עובד מדמוני על מופע שיתמקד בחודשים הקרובים בעיקר באזורי הספר, כהגדרתו, ממצפה רמון ועד קיבוצי הצפון.

ציטוט נבחר:

"אלוהים לא נותן מתנות ככה סתם/ דברים קורים לי לאט" ("הולך עד הסוף", מילים ולחן: אסף מדמוני)

השאלון:

נקודות ציון בדרך לאלבום הראשון

"אני עושה הרבה שנים מוזיקה, והיו לי כל מיני ורסיות עם כל מיני אנשים, אבל האמת שנראה לי שקצת התמכרתי לדרך עצמה, וזה קצת מסוכן, כי בדיוק חשבתי על זה ושאלתי את עצמי מה לקח לי כל כך הרבה שנים בעצם. כל הזמן הרגשתי שכשאני מגיע למרכז והדברים קורים אני פחות מצליח להגדיר את עצמי, אז היה לי דווקא קל יותר לברוח כל הזמן לקצוות, כי זו שפה שאני יותר מכיר. עם השנים אתה נרגע קצת ונהיה באמת יותר פשוט, יותר קרוב לעצמך, ועד שהדברים קורים אתה איכשהו זורם לתוכם.

"היו מקרים של אנשים שהציעו לי ואמרו לי 'בוא', אבל כל הזמן הרגשתי שהחיים קצת יותר מעניינים אותי מלהוציא אנרגיה על להגיע להרבה אנשים ולפרסם. כנראה שזה לא היה מספיק חזק בשביל שאני ארצה את זה. עכשיו אני מרגיש איכשהו שמשהו השתנה.

"כמו כל דבר, גם האלבום הזה קרה במקרה, וכמובן שגם לא במקרה כי כל הזמן עסקתי בזה. הכרתי את רונית רולנד דרך תמר אייזנמן כשהן באו לאכול אצלי, ואז נהיה קשר. דרך רונית הכרתי את האנשים שמנגנים באלבום, ובאיזשהו שלב אמרנו, יאללה, יש פה דברים טובים. אספנו את כל האנשים, נכנסנו לחזרות של שלושה שבועות והקלטנו בלייב את האלבום."

היה "רגע" כזה שבו הבנת שמעוד בחור שכותב שירים אתה הופך את זה להגדרה העצמית שלך?

"איכשהו תמיד הרגשתי את זה, מגיל ממש צעיר. הרגשתי שאיכשהו כל מה שאני עושה מתנקז בסוף ליצירה ולאמנות. הייתי כמה שנים סוג של נווד, נראה לי שאין מקום בארץ שלא גרתי בו, ואיכשהו תמיד המפגשים שלי היו עם אנשים שמילאו אותי בהשראה, או שלמדתי מהם דברים, מהכושים העבריים ועד כל מיני פנקיסטים שהכרתי."

שאלה שמוזיקאים שונאים, אבל אם בא אורח מאוסטרליה ושואל אותך איזה מוזיקה אתה עושה, איך אתה מגדיר אותה?

"שאלה קשה. מה יש לו לבוא מאוסטרליה לפה?"

מהמדף הפרטי אל האולפן, השפעות ומודלים שהבאת איתך לעבודה על האלבום

"באתי מבית שהייתה בו הרבה מוזיקה, ממוזיקה ערבית לג'ו קוקר, ואהובה עוזרי שהייתה חברה של ההורים ונמצאה אצלנו הרבה בבית, מילדות הרדיו גם תמיד היה פתוח אז שמעתי הרבה דברים שהשפיעו עליי ואיכשהו למדתי לזהות מה אני אוהב והושפעתי קצת מכל דבר. שומעים במוזיקה שלי שלא באתי מפינלנד, וגם שומעים קצת שכן באתי מפינלנד..."

יש דבר כזה, מוזיקה שמביאה לך את הסעיף?

"מוזיקה שכל הזמן כולם נראים שם מבסוטים, אני לא מאמין להם... ומוזיקה שחייבת שיהיה מלא דוגמניות מסביב, בעדינות אני אומר..."

מה הדבר שאתה הכי אוהב באלבום שלך?

"שזה קרה".

מה הטריגר שלך לכתיבת שיר, בבוקר, בלילה, כשטוב לך, כשרע לך, בגיטרה, פסנתר, נייר, וורד..?

"שירים יכולים להתחיל אצלי מצפצוף של אוטו, ממש ככה, זה משהו שקרה לי. איזה אוטו בא לי בדיוק באיזה תו מסוים שממנו התחלתי. זה יכול להיות מנסיעה באוטובוס כשאני מסתכל על מישהו שאני מרגיש אותו בלי שאני בכלל מדבר איתו, לפעמים אדם מסוים שאין לי שום קשר אליו יכול להעיר בי משהו, ולפעמים אני גם יושב ואומר, 'עכשיו אני אכתוב שיר'."

עם אקדח לרקה, אם היית חייב לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכול לוותר?

"מילים".

אנקדוטה ביזארית/משעשעת/בלתי צפויה/מוזרה/מפתיעה בדרך אל המוזיקה

"הזמינו אותי לנגן בפסטיבל שהיה פעם, 'פסטיבל בירה ובלוז' או משהו כזה, וכמה דקות לפני שעליתי לבמה באה איזו בחורה מההפקה אחרי שהיא שמעה אותנו עושים באלאנס, וביקשה שננגן חלש יותר, או שמח יותר, משהו כזה, כי האנשים פה הם אנשים פשוטים, היא אמרה. אז אני, שזה ממש עצבן אותי, חוץ מזה שאמרתי לה משהו שאני לא אחזור עליו עכשיו, אמרתי לחבר'ה שניגנו איתי, 'תעלו ותפציצו עד מחר'.

"אני לא אחד שמנגן רוק כבד. אני מנגן מוזיקה שמי ששומע אותה שומע אותי מדבר אליו, ומה שמדהים זה שאחרי ההופעה באו אלינו אותם אנשים שהיא קראה להם פשוטים, כל כך בהתרגשות, שאני התחלתי להתרגש. ואז הבנתי שיכולים להאכיל בנאדם הרבה חרא כמו שהמפיקים האלה עושים כדי לעשות כסף, אבל כשהוא שומע משהו אמיתי זה נוגע בו, ולא משנה באיזה סגנון זה, או אם זה משהו שהוא מכיר מהבית או לא".

מה זה מוזיקה ישראלית בשבילך, לטוב ולפחות טוב?

"יש פה ערימות של אנשים מוכשרים בעיניי. אני רק לא מתחבר לאנשים שאני מרגיש שעושים מוזיקה בשביל להיות מפורסמים, או למוזיקה שנשמעת כמו מוזיקה שמישהו אחר כבר עשה. אני לא אומר, אני יודע שהמציאו כבר את הגלגל, אבל לפעמים אתה מרגיש שאנשים ראו משהו שהרשים אותם ובמקום לקבל מזה השראה הם העתיקו. לזה אני לא מתחבר".

ההופעה האחרונה שראית?

"עמיר לב, בסחנה..."

נגמר בשחייה?

"דווקא לא, הפקחים לא נתנו להיכנס, זרקנו אותם למים והלכנו".

התקליט הראשון שקנית בחיים?

"אם אני לא טועה זה היה בוב מארלי".

הדיסק האחרון שקנית?

"תמר אייזנמן, Time For Creation. הדבר הכי מרענן ששמעתי בנוף של המוזיקה הישראלית בזמן האחרון, ואת החדש של פי.ג'יי. הארווי, LET ENGLAND SHAKE".

והאלבום שתיקח איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?

"פינק פלויד, WISH YOU WERE HERE".

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?

"אוכל ארוחת בוקר, מתרחץ וחוזר לישון. בדרך כלל בסביבות שבע".

ממה אתה מתפרנס?

"מבישול".

עבודות עבר מעניינות שהיית רוצה לשתף אותנו בהן? אני, למשל, הייתי סוקרת בגיאוקרטוגרפיה, לא פחות...

"אני הייתי פועל בניין מסוקס וחטוב..."

מה אתה אוהב לעשות חוץ ממוזיקה?

"לקרוא, לבהות, לנהוג".

מה רצית להיות כשהיית קטן?

"קצב".

מה מפחיד אותך?

"מלחמות שבין לב למוח".

מה מצחיק אותך?

"לאבד שליטה".

מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?

"שעליתי לכיתה ב'".

ומה אתה מאחל לעצמך?

"שאני אצליח להבין סוף סוף שפת חיות ואולי גם שפת בני אדם".

אסף מדמוני, "הילד החמישי" (עצמאי)