"כאן מצאתי את המורה האידאלי"
 
"אין כמו מוזיקה קאמרית," קובעת נחרצות ושבה וחוזרת על הקביעה שולי ווטרמן, הוויולנית הראשית של אנסמבל סולני תל-אביב. מן הרגע שגילתה את המוזיקה הקאמרית רצתה להיות שם. היום היא גם מלמדת צעירים את סוד הקסם הקאמרי. 
 
את השיחה אנחנו קובעים לשעה שבה גלי, התינוקת בת שבעת החודשים של שולי, כבר נמה את שנתה. התינוקת צובעת את חייה בחדשים האחרונים. "הייתה לנו חזרה בבוקר, הייתה מטפלת ועכשיו אני שוב כאן..." .
"הכלי הראשון שלי היה כינור. לא אהבתי אותו. אולי גובה הצליל, אולי משהו אחר. אחרי כמה זמן ויתרתי על הכלי. לא על המוזיקה. עברתי לנגן בסקסופון אלט". כל זה קורה בחיפה, עיר הולדתה של ווטרמן.
 
"ההחלטה להניח לכינור הייתה כשהייתי בת 10. ניגנתי כבר בתזמורת הנוער העירונית. המנצח היה אליעזר החיתי (היא מבטאת את שמו במלעיל). הוא ביקש ממני למלא שורות בכלי הקשת, בכינורות השניים. שם למעשה הקשבתי מקרוב לשכנים, נגני הוויולה וגיליתי את הכלי המיוחד. זהו זה. מגיל 12 אני והוויולה. זה היה בבית ספר ויצ"ו צרפת, במגמה היו לנו בכל שבוע יומיים של נגינה. שם גם הכרתי את ברק טל. והוא בשלב מאוד מוקדם חלם על הרכב קאמרי שהוא ינצח עליו".
 
אחרי התיכון המסלול מוביל אותך לנגינה בצבא?
 
"לא, במקרה שלי מסיבות בריאותיות לא גויסתי, נסעתי ללונדון לאקדמיה המלכותית. היית שם כשנתיים ואז חזרתי לארץ כאן מצאתי את יורי גנדלסמן, (גנדלסמן  נחת בישראל בשנת 1990 ישר למושב הוויולן הראשי של הפילהרמונית הישראלית, לאחר שהיה ויולן ראשי באנסמבל הווירטואוזים של מוסקבה. במקביל היה למורה באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב) והבנתי שאני מבזבזת זמן בלונדון. גנדלסמן היה המורה האידיאלי. מורה מדהים".
 
מורה מדהים?
 
"כן כזה שיוצאים מכל שיעור שלו בתחושת 'היי' שאין כמותה. שנים הייתי תלמידה שלו ולא היה רגע אחד משעמם, לא היה אפילו הבהוב אחד של אכזבה. הוא גם לימד אותי מה זה להופיע, לחיות על במה".
 
את זה לא לומדים עם כל מורה?
 
"המקובל הוא שאתה לומד עם מורה, בשיעור משתתפים רק אתה והוא. כאשר יש מבחן לקראת תעודה, מלגה, או אודיציות להתקבל לגוף כזה או אחר, מגייסים פסנתרן שמנגן אתך חזרה או שתיים ואז אתה ניגש למבחן. לא אצל גנדלסמן.  אשתו היא פסנתרנית מעולה. לא רק מעולה. השניים צברו הרבה שעות הופעה משותפות. ואז בכל שיעור כשצריך לנגן יצירה תזמורתית או קאמרית, היא מתייצבת. היא מכירה את כל הרפרטואר. הוא לא היה רק מורה שחשף בפני את עולם הגוונים והצבעים של הכלי, הוא ידע להקשיב ולימד אותי להקשיב. מורה מדהים".
 
ייתכן שמדובר באסכולת הוראה שונה, משהו בחינוך המוזיקלי הרוסי שמכשיר את התלמיד מראש לקראת הופעה?
 
"יכול להיות, אבל זו גם האישיות. ב-12 השנים שניגנתי ברביעיית 'אביב' למדתי מן הכנר הראשון שלה סרגיי אוסטרובסקי המון. שוב עניין ההקשבה, איך להיטיב להשתמש בקשת. נכון זה מפתיע, אבל בהכללה אני יכולה לומר מנסיוני שגם בחינוך המוזיקלי אין די חינוך להקשבה. וההקשבה  היא הבסיס של הנגינה בהרכבים קאמריים באנסמבל".

"נכון ובכל זאת את עיקר יכולת ההקשבה קיבלתי משני המוזיקאים האלה. באשר למוצרט לדבוז'ק ושאר דוגמאות, אלו רק ממחישות שהבית הטבעי של הוויולנים הוא הרביעייה הקאמרית. חברות ברביעייה היא העניין. יש רפרטואר יפהפה ואין-סופי. כשהוקם אנסמבל סולני תל אביב הוא אכן כלל רק מוזיקאים שהיו חברים בהרכבים קאמריים אחרים. אני רואה את מקומי תמיד במוזיקה הקאמרית, בעיקר ברביעייה אבל גם ביצירות להרכבים קאמריים משתנים".
 
חברים של ברק טל מבית הספר
 
מה היתרון שלך כמוזיקאית המנגנת באנסמבל קאמרי?
 
"זה לא יתרון. זה ענין אישי לחלוטין. בהרכב קאמרי, אתה הנגן בעל יכולת לקבוע איך המוצר הסופי יישמע. בתזמורת סימפונית יש אדם אחד שקובע. המנצח. בהרכב קאמרי אתה בעל דיעה. נכון שלא תמיד דעתך מתקבלת. אבל ההתפתחות של היצירה היא באותם ויכוחים פורים ומפרים במהלך החזרות.
 
"תזמורת גדולה היא גוף מתסכל, כי אי אפשר לפתוח את הפה. גם אם אינך מסכים כלל לתפיסה של המנצח, אינך יכול להתקומם. אפילו היום בחזרה, ברק רצה קצב מסוים, אני גרסתי שצריך לנגן יותר לאט, הוא קיבל את דעתי. יש עוד יתרון בהרכב הקאמרי, אתה גדל ומתבשל עם השנים ומביא מטען חדש לכל ביצוע נוסף של יצירות שכבר ניגנת בעבר. ככל שההרכב מצומצם יותר, הנגן הוא הרבה יותר חלק מן היצירה, בעיקר בהשוואה לתזמורת סימפונית.
 
ההרכב הזה, כאמור, היה חלומו של ברק טל. בקבוצת הנגנים שהקימה את התזמורת, כולם היו חברים של ברק מבית הספר, מן הצבא, וכולם היו חברים בהרכבים קאמריים. היום בחלוף עשור המצב שונה יש אימהות עם ילדים המנגנות לצד צעירים שמשרתים בצה"ל. הרוח שונה אבל האיכויות הקאמריות נשמרות".

אנסמבל סולני תל-אביב, צילום: יח"צ
 
את מדברת על היכולת של כל נגן בהרכב קאמרי לקבוע, להשפיע, זה נכון גם באנסמבל?

"ההחלטות המשותפות מתאימות להרכבים קטנים יותר כמו שלישיות ורביעיות. כאן ההחלטות הן בעיקר של ברק. יש מקרים בהם אני הייתי מעדיפה לנגן יצירות אחרות. הייתי רוצה למשל שננגן תשיעייה של ברהמס או את 'ליל הוד' של שנברג, יצירות שאנחנו מנגנים פחות. אנחנו עושים הרבה מאוד היידן. מנגד ההחלטות לנגן רפרטואר שונה טומנות בחובן הפתעות.
 
"בתכנית החדשה השילוב עם קולות זמרים (מקהלת מורן) במיסה של שוברט או היצירה הפנטסטית שחיבר נעם סיוון, חושפות אותנו לגישה אחרת. נכון שההכנה אינה תואמת את ההרכב הקאמרי המצומצם שבו כולם עובדים יחד מן הרגע הראשון. כאן המקהלה התכוננה בעבודה שלה ואנחנו באנסמבל ונפגשנו לאחר השלבים הראשונים ( כמו בהכנה של אופרה למשל, כאשר כל אחד מן המרכיבים עובד עצמאית עד לחזרות האחרונות) אבל החשיפה ההדדית מוציאה מאיתנו יכולות חדשות אחרות וזה מרתק".
 
שולי ווטרמן ממשיכה להופיע בהרכבים קאמריים נוספים, כמו רבים מחברי אנסמבל סולני תל אביב. היא חברה ברביעיית הפסנתר לצדם של הכנר גלעד הילדסהיים, הצ'לן עירא גבעול והפסנתרנית רויטל חכמוב ו"במהלך העונה הזאת, אני מנגנת הרבה בהרבה קונצרטים במוזיאון תל אביב לצדם של הלל צרי, חגי שחם ועוד".
 
ווטרמן היא בת למשפחה שיש בה מוזיקה, "אימא עוסקת בטיפול באמצעות מוזיקה, אחי מכוון פסנתרים של חברת 'סטיינוויי' באנגליה והאחות התאומה תמי צ'לנית בהרכבים קאמריים שונים".
 
השותפות בנגינה בהרכבים קאמריים נראית אחרת שמנגנים עם אחות תאומה?
 
"לא אחרת, הנגינה פשוט זורמת באופן טבעי לגמרי, לא צריך לדבר, הדברים קורים מאליהם, זו כימיה. כי כל אחת חשה מה השנייה עושה או עומדת לעשות. חשתי בזה עוד יותר כאשר ניגנתי לצדם של האחים צרי (ניתאי הכנר והלל הצ'לן). ההבנה הדדית מתרחשת כמעט מאליה. כתאומה היה משעשע לנגן לצדם של תאומים".
 
חיתולים וקונצרטים
 
בין הקונצרטים יש פעילות אחרת?
 
"חייבים פעילות נוספת, זו הדרך לרענן את הגישה למוזיקה. בתקופה מסוימת למדתי צרפתית. בתקופה אחרת עסקתי בצילום ובעריכת וידאו, עכשיו כמובן שגלי התינוקת ממלאת את הזמן הפנוי צריך לבשל, לחתל, לרוץ בין התינוקת לחזרות ולקונצרטים.
 
"אתה שואל אם יש הבדלים בארגון היום? בוודאי. ואנחנו האימהות מהוות שבעים אחוזים מן האנסמבל, נעשות הרבה יותר מעשיות. היום מאורגן הרבה יותר פרקטי. לזכותו של ברק טל יש לומר כאן שהוא מאוד מתחשב בציבור האימהות באנסמבל, יציאה יותר מוקדם מחזרה בגלל צורך כזה או אחר, מתקבלת בהבנה וזה כמובן חשוב במישור המקצועי והאנושי".
 
בהיסטוריה האישית שלך יש רגעים שאת משמרת כיקרים במיוחד?
 
"יש ולא מעט. ב-12 השנים ברביעיית 'אביב' הזכיות בתחרות היו רגעים מאוד מרגשים-  הזכייה במלבורן באוסטרליה, בבורדו בצרפת. הקונצרטים באולמות החשובים בעולם ביייחוד ב"ויגמור" בלונדון.
 
"אישית כשרביעית 'איזאי' הצרפתית הזמינה אותי לנגן יחד איתה חמישיות של בטהובן התרגשתי ולא ישנתי לפני הנגינה איתם. זה הצליח מאוד ואני ממשיכה לנגן איתם.
 
"באנסמבל אני נוצרת רגע מיוחד מאוד.  יש קונצרט אחד שהשאיר בי משהו מאוד חזק. ערב הוקרה לפנינהזלצמן ולמנדי רודן ביוני 2006.  מנדי רודן ניצח עלינו. זה היה רגע קסום באנסמבל שאני לא אשכח ..הוא היה מדהים, אמן מסוג המוזיקאים שכבר לא פוגשים היום. אני ממש זוכרת שהשערות  עמדו לי מרוב צמרמורת כשהוא ניצח..חוויה מדהימה".

  
 
אנסמבל סולני תל-אביב בניצוחו של ברק טל יחבורלאנסמבל זמרי מורן בניצוחה של נעמי פארן ולסולנים לקונצרט ווקאלי שיפתח את עונת המנויים של האנסמבל. קונצרטים יתקיימו ביום חמישי,  27 באוקטובר 2011 ב-20:30 במרכז הקהילתי כפר יונה, במוצאי שבת, 29 באוקטובר ב--20:30 באודיטוריום רפפורט בחיפה (הרצאת מבוא ב-19:30)  וביום ראשון 30 באוקטובר ב-20:30  במרכז ענב בתל-אביב (הרצאת מבוא : 19:30). כרטיסים: חיפה- 120  ש"ח בטל': 04-8363804  כפר יונה - 90 ש"ח  בטל': 09-8985111, תל-אביב - 135-105 ש"ח, בטל': 03-5466228.