כולם רוצים להיות מנצחים

הנוף באולם היה שונה מן המקובל,  נגני תזמורת חיפה על במת "מרכז קריגר" בכרמל הצרפתי אך האולם די ריק. אני חייב להודות שהופתעתי. חיכיתי לפחות לנציגים. תזמורת חיפה ידועה במאזיניה הנאמנים וכאן יש להם הזדמנות לקונצרטים בחינם!  הם לא הגיעו.
 
האירוע המדובר הוא כיתת אמן למנצחים.  חשבתי שאולי יגיעו מניין או שניים. אבל זה לא קרה (לפחות באותו יום).  היחידים שישבו באולם היו צעירים וצעירות, אחד מנפנף את ידיו במרץ במקביל לאיש שניצב על דוכן המנצחים שעל הבמה ומתנסה בניצוח על נגני התזמורת הסימפונית המקומית. במקום אחר ישב צעיר מאינדונזיה והתבונן במתרחש בעניין.
 
המוזיקה הציורית של "הים" מאת דביסי מתנגנת. בשורה האחרונה באולם ישוב צעיר אחר לפניו פרטיטורה והוא מדפדף במרץ. על ראשו אזניות, הוא מן הסתם אינו רוצה לשמוע את המתרחש על הבמה ומעדיף להתרכז במטלה שלו שתגיע עוד מעט: "אימא אווזה" של ראוול.
 
עוד בחזית הבמה, לשמאלו של המנצח ניצב ליד עמוד תווים ומיקרופון המנצח האמיתי באירוע. אותו אחד שברור לכל שבצאתו מכאן ימשיך בעבודתו כמנצח ישראלי המבוקש על במות רבות בעולם. זהו יואל לוי, שמגיע מאטלנטה בארה"ב לעיר ילדותו חיפה לעתים כמנצח אורח של הסימפונית המקומית ולעתים כמדריך, מנחה, מלווה של צעירים שרואים בניצוח את יעדם.
 
מן הניסיון המצטבר ידוע לכל, שלא כל מי שחושב כרגע שהוא יעשה את דרכו אל הבמה, אכן יגיע לסופה. אבל בינתיים הם מגיעים, עם הרבה מרץ. מנצח א' יורד מן הבמה מנצח ב' עולה לבמה ומגלה שבהרכב, חסרים נגנים.  מישהו בתזמורת שכח, לא דאג..  לא צריך להתרגש יותר מדי, בחזרה הבאה כבר ימלאו את השורות. אבל גם חוויה כזו כאשר לא הכל עובד כמו שצריך, גם זה  חלק מבית הספר של הסטודנטים לניצוח.
 
אתה יכול לאפיין את הצעירים שמגיעים לכיתות אמן כאלה בניצוח?
 
"הקו המאחד שכולם רוצים להיות מנצחים. לא לכל אחד יש אותו ניסיון. חלקם בוגרי אקדמיות וחלקם כבר עמדו על פודיום מול נגנים אבל בסך הכל כולם רוצים להתמודד. רובם ככולם נטולי כלים להתמודדות הזאת".
 
איך בחרת את העשירייה שזוכה לעבודה מול התזמורת?
 
כל אחד מן המועמדים שלח הקלטה שלו או שלה ב-DVD,  כמה דקות. אני צפיתי בכל ההקלטות והחלטתי מי ישתתף בקורס או בסמינר הבינלאומי הזה. יש גם כאלה, כמו הצעיר מאינדונזיה שראית, שלא התקבל לעשירייה, אבל הוזמן בכבוד לשבת כאן וללמוד מהתבוננות".
 
הצפייה הזאת מספיקה?     
 
"לא, אבל אין דרך אחרת, צריך לבחור מתוך ים ההצעות. יש תמיד סבירות שאחד או יותר מתוך אלו שנבחרו יתגלה כטעות, אבל עדיף כך. יכולנו כמובן לזמן יותר מועמדים אבל אז הזמן נטו של כל אחד היה מצטמצם ולא בשביל זה הם כאן. הגיוני יותר לבחור מספר כזה של מועמדים שכל אחד מהם יקבל הזדמנות להתייצב אל מול תזמורת, ביצירות שונות. הקריטריון שלי היה לראות שבהקלטה שהמועמדים שלחו הם מצליחים לעשות משהו שיהיה מקובל".
 
התכנית שהם צריכים  להכין אינה פשוטה
 
"נכון, היצירות  מורכבות. אבל ברור לכל אחד שכל מנצח רוצה לנצח עליהן, כי לתזמורת ולמעשה לכל הכלים תפקידים מרשימים – 'הים' של דביסי, 'ציפור האש' של סטרווינסקי, 'אימא אווזה' של ראוול ו'רפסודיה על נושא של פגניני' של רחמנינוב, כאן התגייס הפסנתרן אלון גולדשטיין לטובת הסמינר, הוא ינגן עם התזמורת גם בסדרת הקונצרטים שמייד אחרי כתות  האמן. הרעיון בבחירת הרפרטואר הזה, הוא לאתגר את המתמודדים. ב"כיתות האמן" בפעם שעברה התמקדנו ביצירות קלאסיות, מוצרט בטהובן. היצירות הגדולות הן כשלעצמן בית ספר".
 
והסטודנטים ?
 
"אני חייב לומר שאני מופתע. לא לטובה. הצעירים האלה באים מבתי ספר מוכרים וידועים, מווינה, מברלין ועוד.. אבל זה לא משמעותי, כמעט ללא יוצא מן הכלל, לכל אחד יש בעיה עם ידע, עם שליטה בפרטיטורה והכרתה לעומק, ואני יכול להביך אותם גם מבלי להתכוון.
 
"אני שואל שאלות על היצירות שהם היו צריכים להכין, ואני מוצא את עצמי במצב לא נעים כשהם אינם יודעים את התשובה. מצד שני אני רואה את עצמי כמי שחייב להעיר- למשל אם נגן בתזמורת שוגה למשל והם לא מעירים לו. לעניין השמיעה וההקשבה אני מקדיש הרבה, עוד בשיחה המקדימה לפני תחילת כיתות האמן, אמרתי להם שהדבר החשוב ביותר הוא להקשיב. ההקשבה עושה חלק גדול מן העבודה".

מימין: רומן שפיצר ואדם שמידט, ממשתתפי סדנת הניצוח, צילום: יח"צ

"יש ישראלים וישראליות לא רעים בסך הכל"
 
מתי אתה חש שאתה צריך להתערב תוך כדי נגינה?

"אני משתדל  לא להעיר. אבל לפעמים כשאחד מהם עוצר את נגינת התזמורת ומתחיל להסביר לתזמורת מה לא מצא חן בעיניו ומה הוא רוצה, ואני רואה שהנגנים לא מבינים מה רוצים מהם. אז אני מתערב ומנסה לפשט את הדברים שהם אומרים".
 
ההערות שלך הן בעיקר טכניות או שאתה מבקש בעזרת דימויים להשיג דקויות?
 
"גם וגם, אבל לפעמים ברור לך שתנועת היד של אחד מהם אינה מובנת, החזקת היד לא נכונה. דברים קטסטרופליים למקצוע. אז אני מעיר ולפעמים ההערות הן כשאני נפגש עם כל אחד מהם לבד".
 
התמונה שאתה מצייר היא די בעייתית...
 
"יש גם אנשים עם פוטנציאל. ישנו צעיר אחד שהיה כאן בפעם שעברה והמלצתי עליו לאופרה של פריז והוא התקבל והנה הוא שוב כאן ממשיך. יש ישראלים וישראליות לא רעים בסך הכל".
 
הזכרת סטודנטיות
 
"כן יש היום הרבה יותר מנצחות בעולם, אבל אי אפשר לדבר על מהפכה. ניצוח הוא עדיין מקצוע גברי".
 
הרבה נגנים מצוינים מחפשים דרך להגיע לניצוח, יש סיבה מוזיקלית?


"לדעתי זה לא שייך למוזיקה. זה קורה בעיקר בגלל שנמאס להם להיות רק נגן. הם זקוקים לשינוי בחיים. אני עצמי נגנתי בכינור בתחילת הדרך אבל הניצוח היה במקביל מן ההתחלה. המורים שלי היו מנדי רודן, פרנקו פרארה באיטליה וקונדרשין, אבל בית הספר החשוב ביותר שלי דווקא לא היה מנצח, אלא נגנים.
 
בתזמורת קליבלנד (שם שימש כמנצח לצדו של לורין מאזל) היו הרבה מאד נגנים שעוד עבדו עם גיאורג סל, כל נגן כזה היה אגדה מוזיקלית, הם ניגנו את התווים המסומנים שלו, הם ידעו להשיג איזון (באלאנס) לא היה לי בית ספר טוב מזה".
 
דיברת על תווים מסומנים, הרי כל מנצח מבקש הבלטות ושינויים והנגנים מסמנים אותם בתווים שלהם. מה קורה כאשר התזמורת מנגנת עם עשרה מנצחים שונים?
 
"אני סימנתי את הבקשות שלי והעברתי אותן במקביל לתזמורת ולסטודנטים, כדי שיהיה בסיס אחיד וכולם יתחילו מאותה נקודה".
 
איזה מין סטודנט היית רוצה לראות בסוף העבודה כאן עם התזמורת בחיפה?
 
"הדבר החשוב שיבוא עם עיניים פקוחות ועם אוזניים, שידע להקשיב. יש צעירים בעלי גאווה שלא מוכנים להקשיב, גם כאשר מדובר באנשים כישרוניים, הם עלולים ליפול על הפנים. הם צריכים לדעת לא לנסות לכפות דעה או אינטרפרטציה. מן הידע ומן הניסיון שאני רכשתי אני מאוד רוצה לדעת שהם בעיקר מקשיבים".

     

הסדנה תיערך בין התאריכים  19-13 נובמבר 2011 במרכז קריגר לאומנויות הבמה בחיפה. קונצרט נעילה חגיגי יתקיים במוצ"ש 19 בנובמבר ב-20:30 מרכז קריגר. כניסה חד פעמית 20 ₪. למנויי התזמורת 10 ₪ (בהצגת כרטיס מנוי תקף). כרטיס לקונצרט 50 ₪. למנויי התזמורת 40 ₪ (בהצגת כרטיס מנוי תקף). מידע נוסףבטל 04-8599499 ובאתר התזמורת.