סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
כתבה
 
מאת: אורן בר-אל ביקורת דיסקים: גידי גוב, היונים
 

 
 


כשמעניקים מספיק תשומת לב לאלבום החדש של גידי גוב הוא בהחלט מתגמל את המאזין. והטאצ` של היונים עושה נפלאות לפנינים ישראליות נשכחות.

הרהור על קצה ההר

גידי גוב משתייך לאסכולה הישנה של האומנים, שלא מתיימרים לייצר לעצמם את החומרים. כאשר יש מאחוריו יד מכוונת עם תוכן ואוירה מוצלחים מספיק, הוא יודע תמיד ללבוש את הפרצוף המתאים, להזרים את התכנים באופן טבעי, ואיכשהוא להשאיר גם משהו מהאופי הבסיסי והקסם האישי שלו.

סקירה קצרה של ההשגים המוזיקליים שצבר במהלך השנים, מראה שעל אף מרווחים משמעותיים בין אלבומים, הצליח גוב לבחור לעצמו תמיד אנשים שאיתם היה החיבור שלו מוצלח ביותר, והפך כל אחד מהפרויקטים שבהם השתתף לבעל משמעות.

את דני סנדרסון, ששיתוף הפעולה איתו התחיל בימים של כוורת-דודה-גזוז, החליף יוני רכטר, שהפיק כמה שנים לאחר מכן את אלבום הסולו הראשון שלו (ואולי היפה מכולם). אחרי הפוגה ארוכה למדי, החל גוב בעבודה עם לואי להב על האלבום "דרך ארץ", שהוציא ממנו אנרגיות וכוחניות שהפתיעו רבים, אך התקבל היטב בזכות מכלול שלם של אלמנטים, שכל אחד מהם דפק כמו שעון שוייצרי. תוצר חיובי פחות של העבודה האינטנסיבית עם לואי להב, היא צרידות בסיסית שמלווה את קולו מאז (כמו שקרה גם לאמנים אחרים שעבדו עם להב - ע.ע. ריקי גל). שיתוף הפעולה עם אלון אוליארצ`יק שהניב את האלבום "אין עוד יום", סימן שינוי כיוון מוזיקלי נוסף וזכה גם הוא להצלחה גדולה.

לאור כל זאת, כארבע עשרה שנים אחרי האלבום האחרון שלו (אם נדלג בקלילות על פרויקט הג`אז המיותר וכמה אוספים), המטלה החשובה ביותר של גוב הייתה למצוא פרטנרים חדשים, שאתם יוכל לשחזר את ההצלחה, מבלי לוותר גם על העניין. ההישענות המתבקשת על אלון אוליארצ`יק כמפיק המוזיקלי של האלבום אמורה הייתה כנראה לספק את הבסיס המוצק, ואילו הצד ההרפתקן והעדכני הוטל על עמיר בניון ככותב העיקרי של השירים.

שילוב הכוחות הזה עובד היטב. ששת הלחנים שכתב עמיר בניון, הפותחים את האלבום, מזוהים איתו אמנם לחלוטין, אבל האינטרפרטציה הנקייה יותר שנותן לה גוב והצליל האקוסטי, הג`אזי משהו, שבנה אלון אוליארצ`יק לוקחים אותם לכיוון שונה לחלוטין, שמצליח להוציא את גוב טבעי ואמיתי.

מבין השירים הנוספים באלבום אפשר לציין את הלחן המצויין של יזהר אשדות למילים של זלדה ("כל שושנה"), שזוכה לעיבוד הולך ומתגבר, מלא עוצמה, כמו של תפילה או המנון ממש. רק בפעמים שבהם נעשה ניסיון לגעת בנושאים עכשוויים, כל העסק מקבל טעם לא נעים של פספוס.

גוב מצליח לנצל את המקפצה המיוחדת שניתנה לו, ועל אף צרידות, שלפעמים משתלטת על קולו לגמרי (ונדמה כי לא נעשה שום ניסיון להסתירה), מוכיח פעם נוספת את יכולות הביצוע הנהדרות שלו. כשמצטרף אליו בניון בקולות רקע, זה הופך לתענוג של ממש.

כל זה כמובן, לא קורה בשמיעה ראשונה. האלבום נמנע כמעט לחלוטין משינויים גדולים בקצב ובצליל, ומצריך את המאזין לתת לו תשומת לב, פעם, פעמיים ושלוש עד שנטמעים השירים בתודעה, ואפשר ליהנות מהם עד תום. גם שירתו של גוב אינה מתחנפת, ומציירת תמונה של איש שעבר הרבה בחייו, וכבר מכיר את העולם שבו הוא חי. לפעמים הוא נשמע עייף כאילו כבר תש כוחו מהמסע הארוך, ולכן מצא לעצמו רגע של מנוחה והרהור על ראשו של אחד מההרים שבדרך.

גידי גוב – בקצה ההר, הד ארצי

עדנת היונים

כחובב מושבע של מוזיקה ישראלית נוסטלגית, אני שמח תמיד לשמוע על פרויקטים כמו סדרת "פלסטלינה" של אן. אם. סי שנותנת לאומני אולפן יודעים צאנס להוסיף את הטאצ` שלהם לפנינים ישראליות נשכחות.

פוליאנה פראנק, שקיבלו את ההזדמנות הראשונה לעשות זאת לפני כשנתיים, יצרו אמנם כמה קטעים שהצליחו לשמר את היופי המקורי של השירים, אבל במקרים רבים היה הרצון לשנות ולחדש בעוכריה של התוצאה הסופית.

בחלק השני בסדרה, שמפקיד את המושכות בידיהם של חברי הרכב היונים (אלי אברמוב, יואב שדמה וגיא אסיף), ניתן כבוד הרבה יותר גדול למבצעים ולגרסאות המקוריות של השירים. עשרה שירים, הלקוחים מסוף שנות השישים ותחילת השבעים ("תור הזהב של הפופ הישראלי" – על פי הגדרתם) ונשכחו שלא באשמתם, מקבלים פה טיפול מלא אהבה שמדגיש ומחדד את קולם של המבצעים, שחלקם מעולם לא נשמעו טוב כל כך.

יפה ירקוני עם "כל היונים", שהוקלט כבר לפני כמה שנים כקונטרה לחרם שהוטל עליה אחרי התבטאות אומללה; "אולי על שפת הים" האנרגטי של יהורם גאון; עליזה עזיקרי בשידוך מבריק עם חברי "בום פם" המבצעים את "נערה ממש אוצר"; "המתופף הקטן" והחינני של רבקה זוהר, וגם - "קוטפי הקפה", השיר האחרון שהקליט אריק לביא ומשמש כתזכורת למבצע מחונן שאבד – כל אלה מפגינים כישרון גדול מאוד של חברי "היונים" וגם הרבה אהבה לחומרים, שאחרת לא היו זוכים לעדנה נעימה שכזו.

"אז היה אז – פלסטלינה 2" – היונים, אן.אם. סי


23/03/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. אנידווקא מאוד אוהבת את פרוייקט הג'אז וחושבת שהוא מצויין
מיוש , (09/04/2005) (לת)
1. היונים הוא מתנה מושלמת לחג. כיף אמיתי
רוני , (01/04/2005) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע