סיפור בימתי שלם

אורֶ-לי היא ילדה צרפתייה בת עשר שמגיעה לארץ עם הוריה, במחשבה שמדובר על טיול של מספר חודשים שלאחריהם תחזור המשפחה לצרפת. בארץ היא חווה את ההתמודדות עם תחושת הזרות וקשיי ההיקלטות במקום שאינה דוברת את שפתו ומבינה את הקודים שלו, וכן עם ההתפכחות מול הבעיות שמסתירה מפניה משפחתה.
 
עם הנושאים הללו מתמודדת ההצגה "אור-לי" בהצלחה מרובה, תוך שהיא צולחת גם את משוכת התוכן הלא קל לעיבוד בלי גלישה לסכריניות, בנאליות או סנטימנטליות מוגזמת. גם את משוכת הצגת היחיד היא מצליחה לעבור בקלות, מתחושת ה"שעת סיפור מורחבת" שיש בלא מעט הצגות יחיד לילדים, לתחושה מלאה ואמיתית של סיפור בימתי שלם.
 
הכותב עדו סתר יצר דמות מדויקת במינון שבין בגרות לילדות ומיקם אותה בסיפור שמאיר בחוכמה אנקדוטות קטנות המתחברות לתמונה אחת שלמה ואמינה של התסכול המאפיין את חוויית ההתאקלמות במקום חדש מול הסיפוקים הקטנים עם כל הצלחה בדרך.
 
השחקנית יעל זיגדון עובדת על אותו איזון מדויק בין רגשות במשחק המקסים שלה וכובשת את הלב בקלות, באותנטיות ובלי מניירות מיותרות, ועבודת הבימוי המצוינת של הדר משה מצליחה להפוך את הבמה לתחנת אוטובוס, חצר בית ספר, כיתה, חדר ילדים ובית קולנוע, בעזרת מספר ארגזים, מזוודה אחת והמון עדינות וחוכמה. לא לחינם זכתה ההצגה לציון לשבח בפסטיבל תיאטרונטו 2011.
 
צפיתי ב"אור-לי" עם בת חמש בוגרת שהבינה, לכאורה, הכל, אבל אין ספק שמבחינה רגשית החוויה המלאה שמורה לבני השבע ומעלה, הגיל אליו מייעדים אותה יוצריה.
 
"אור-לי", בשיתוף בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. מאת: עדו סתר, בימוי: הדר משה, עיצוב במה: אופיר צויבל, מוזיקה: ענת אלפן, עיצוב תאורה: עומר בן סעדיה, שחקנית: יעל זיגדון.