רפרטואר סולני צנוע

בתזמורת הקאמרית הישראלית החליטו לעשות מעשה. בקונצרט הקרוב מאוד  שינוגן הערב בחיפה ב"חג של החגים" ובתל אביב בתחילת השבוע הבא, החליט מי שהחליט לעשות מעשה ולהדיר את הגברים (הזכרים) מקדמת הבמה. 
 
בשני הקונצרטים יציינו את "חג של החגים" בכך שלפני הנגנים תתייצבנה שלוש נשים, המנצחת המקומית עדה פלג ולידה זו אחר זו החלילנית שפֶּלָה קרז'אן הסלובנית והפסנתרנית הסינית שיוואן וואנג.
 
את שתי הסולניות תפסנו לשיחה טלפונית בדרך מנמל התעופה בן גוריון ישר לאולם החזרות של התזמורת הקאמרית ביפו. הן הגיעו אמש לישראל כאמור ישר לאולם החזרות והערב הן מופיעות. בין לבין הן חילקו כמה הרהורים קצרים.

כשהן לא עוסקות במוזיקה -  וזה לא קורה הרבה - הן מבלות בדרכים שונות לחלוטין. שיוואן הסינית שכבר אימצה את ניו יורק כביתה, אוהבת לצאת עם חברים לבילויים, ואילו שפּלה מעדיפה את תחרויות "איש" או "אשת הברזל"- ריצת מרתון, רכיבה על אופניים, מסוג הדברים שבאופן טבעי המאזין באולם הקונצרטים אינו מחבר לעיסוק הצדדי של מוזיקאי פעיל או מוזיקאית פעילה, במיוחד כאשר מדובר בחלילנית.
 
שפלה שנולדה למהנדס ולרופאה בעיר שאינה רחוקה מלובליאנה הבירה, קיבלה חיזוק מן המשפחה כאשר בחרה במקצוע המוזיקה. ההורים והאח מנגנים "אבל רק להנאתם!" היא מבקשת להדגיש. שומעים קלרנית וסקסופון ואת החליל שלה,  אבל "לא ביחד. עד היום לא ניגנו ביחד אפילו לא להנאתנו. כן בהחלט אפשר לשמוע כל אחד לחוד. כשהוחלט שאני אפקוד בית ספר למוזיקה כבר כשהייתי בת 9 זכיתי בברכה ובעידוד. אחר העידוד הראשוני, שלחו אותי גם ללמוד ולהשתפר בבית הספר הגבוה. הגעתי לאוניברסיטה למוזיקה ולאמנויות הבמה בווינה ומכאן כבר יצאתי לתחרויות הגדולות והחשובות:א.ר.ד. במינכן ועוד תחרויות ברומניה ובאיטליה.

שפלה קרז'אן (יח"צ)

"לפני שנתיים הגעתי לכאן לתחרות בחיפה, זכיתי  במקום הראשון ובעקבות  הזכייה אני שוב כאן להופעות בחיפה ובתל אביב. היום אני מלמדת במריבור, שבסלובניה ומנגנת בכמה הרכבים קבועים, יש לי רביעייה ליצירות קאמריות ושותף קבוע ליצירות עם עוגב ושותפה אחרת ליצירות לחליל ולנבל".
 
מבחר היצירות לחליל סולני הוא די מצומצם. מעט מוזיקה מוקדמת באך וטלמן,  כמה יצירות של מוצרט ואחריהן צריך לדלג לסוף המאה התשע עשרה כאשר מלחינים, בעיקר צרפתים, החזירו את החלל למרכז הבמה ומכאן ליצירות המאה העשרים. מה מכל זה את מנגנת בעיקר?
 
 "הסקירה נכונה ואישית האהבה הגדולה שלי היא המוזיקה הצרפתית והמלחין שאני מאוד מאוד אוהבת לנגן הוא דביסי שהפליא לחבר מוזיקה לחליל. אבל כאן בישראל אנגן את הסוויטה השנייה של באך שמוכרת מאוד לכל אוהבי המוזיקה ולא רק המוזיקה הקלאסית ובעיקר הפרק האחרון המהיר והתוסס פרק הבַּאדינֶרי.
 
"למעשה אני מנגנת רפרטואר אחר נרחב יותר כשאני מצטרפת, כנגנית אורחת לתזמורת בית האופרה העממית של וינה. כשהתזמורת הזאת יוצאת למסע הופעות על הבמה ביצירות שאינן אופרות אני מוזמנת לנגן ואז אני משלימה את הרפרטואר הסולני הצנוע יחסית לחליל ביצירות שונות.  לאחרונה יצאתי עם התזמורת הזאת לסיור ביפן ושם הקהל שמע מוזיקה וינאית מובהקת, הוולסים של יוהן שטראוס ובני תקופתו וזו הייתה גם ההזדמנות שלי לנגן את המוזיקה הזאת".
 
מה על המוזיקה העממית של סלובניה, ממנה לא יצרו מוזיקה לחליל? עם המקורות התוססים של הארצות שהיו בעבר יוגוסלביה, נשמע הגיוני שיש באוצר הזה יצירות לחליל?
 
"מבחינת המסורת והאוצר המוזיקלי זה נכון, אלא שבינתיים ישנה מעין הפרדה ואת המוזיקה המסורתית מנגנים בכלים עממיים ובכלים עתיקים והגשר הזה בין העולם העממי לעולם הסימפוני בכל הקשור לחליל עדיין לא נוצר". 
  
 מחפשת את החום של הקהל

לשיוואן וואנג הפסנתרנית הסינית שתנגן את הקונצ'רטו של שומן בישראל, אין בעיות של מבחר יצירות. הפסנתר היה ועודנו הכלי הסולני שזוכה בנתח הגדול ביותר של יצירות, ככלי לבד על הבמה ברסיטלים, ככלי נגינה קאמרי וכמובן ככלי עם תזמורת.  
 

שיוואן וואנג (יח"צ)

גם היא כמו עמיתתה הסלובנית זכתה להערכה ולתמיכה בבית בשנחאי שם נולדה. "אבא ניגן בכינור עממי סיני ואימא אהבה מוזיקה ולכן העובדה שכבר כשהייתי בת חמש התחלתי לנגן והתחלתי ללמוד לא הפתיעה איש בבית להיפך. לאחר שלמדתי בבתי ספר שונים בשנחאי הגעתי לניו יורק, זה היה מזמן לפני 14 שנים ושם התקבלתי לבית הספר מנהטן למוזיקה ובו למדתי לתואר ראשון ושני.ומאז לאחר זכייה בכמה תחרויות אני גרה בניו יורק, במרכז העיר לא רחוק ממרכז לינקולן, הלב הפועם של המוזיקה הקלאסית בעיר הגדולה הזאת ואני מנגנת את כל המבחר הפסנתרני מיצירות בארוק מוקדמות ועד למוזיקה חדישה".
 
מעיון באתרים שונים באינטרנט, נראה שהעיר הגדולה גם מפנקת את וואנג בביקורות מכובדות גם בבמה החשובה של ה"ניו יורק טיימס" ובאחרים. "אני מופיעה מדי שנה בכחמישים קונצרטים" , ממשיכה וואנג לספר, "לפעמים גם יותר וההופעות מתחלקות בין נגינה סולנית עם תזמורת ולפעמים הרכב קאמרי של נגנים מתוך אותה תזמורת מבקש שאנגן איתו מוזיקה קאמרית  (כמו שמקובל גם בפילהרמונית הישראלית) ואז הקהל באותו מקום שומע אותי בשני תחומים משלימים של המוזיקה.
 
"בשנים האחרונות אני מנגנת גם הרבה מאוד מוזיקה חדישה, הקלטתי יצירות של המלחין האמריקני, ממוצא איראני ריצ'רד דניאלפור. מלחין אחר שאני מרבה לנגן ולהקליט הוא גרשווין. לכאן אני מגיעה לאחר שניגנתי כסולנית עם התזמורת האקדמית הסימפונית של סנט פטרבורג ברוסיה. ניגנתי איתם בסיור קונצרטים שלהם בארצות הברית והם הזמינו אותי כעת לעיר המושלגת שלהם.
 
איך הקהל מקבל אותך במקומות שונים בעולם?
 
"המדד שלי הן מחיאות הכפיים כמובן שמשתנות במקומות שונים. באירופה בהרבה מקומות מחיאות הכפיים הן קצביות וזה מאוד חביב. בארצות הברית זה נשמע אחרת ההתלהבות היא שונה. כאן אני עוד לא יודעת מה אשמע, זהו הביקור הראשון שלי כמוזיקאית. הייתי כאן בעבר כתיירת. אני יכולה לומר שבכל מקום שבו אני מנגנת אני מחפשת את החום שמגיע מן הקהל שבאולם ועד היום מצאתי אותו בכל מקום". 
 

עדה פלג (יח"צ)

אמרת שבין הקונצרטים את מעדיפה לבלות עם חברים...
 
"הבילוי מספק את המנוחה. לפעמים אני מוצאת את הסיפוק והמנוחה מן המוזיקה, שצריך מדי פעם בין ההופעות, דווקא בצפייה במשחקי הוקי. אנרגיות שמוציאים אחרים מספקות לי מנוחה. אבל בכל זאת אני לא מפסיקה לנגן. במצב דברים אידיאלי  אני מנגנת ומתאמנת כל יום. אבל מדי פעם אני גם לוקחת, מסיבות שונות פסק זמן של יומיים שלושה מנגינה ואז המוזיקה מפסידה אבל המצפון עשוי להציק".
 
מבחר היצירות שלך הוא באמת כמעט אין סופי. יש לך אהבות מיוחדות?
 
"בעצם כן, אני מחפשת את המוזיקה צבעונית והאקספרסיבית ביותר. המוזיקה שבין שומן שאני מנגנת כאן בישראל ומוזיקה של הצרפתים בתחילת המאה העשרים בעיקר ראוול, איתם אני מרגישה נפלא".
  
 
הקונצרט יתקיים ביום שלישי, 27 בדצמבר 2011 ב-20:30 באודיטוריום רפפורט בחיפה וביום שני, 2 בינואר 2012 ב-20:30 במוזיאון תל-אביב לאמנות. למידע ולרכישת כרטיסים בטל': 050-5342687.