אמריקה כמושג

כשחזר  הקהל מההפסקה לאולם בקונצרט החברה למוזיקה בת זמננו בעיר באדן באדן ביולי 1927, ציפתה לו הפתעה. במת הקונצרטים המקובלת  ששימשה את התזמורת בחלק הראשון, הייתה לזירת איגרוף.
 
לתוכה נכנסו בזה אחר זה, בחליפות ערב ובשמלות נשף הנגנים והזמרים של היצירה החדשה, "מהגוני סונגשפיל" של המחזאי ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל. שני יוצרים, שידעו זה על זה  והעריכו איש את עבודת רעהו, וזו הייתה יצירתם המשותפת הראשונה. מופע קצר יחסית, כחצי שעה ערכו, שכלל רצף שירים על העיר מהגוני, עיר שבה "הכל מותר".  "נאכל כמו חזירים, נעשה אהבה, נערוך תחרות אִגרוּף, נשתכר כמו שצריך" (מתוך תרגומו של דוד זבה).
 
הסוגה החדשה זכתה גם לשם משלה  "סונגשפיל". השם החדש בא בעיקר על מנת ליצור בידול, כדי שהחיבור הזה של מוזיקה ומלים לא יהיה מזוהה עם ה"זינגשפיל" (מחזה מושר כמו "חליל הקסם"), האופרטה והאופרה. השם "מהגוני סונגשפיל" ירמוז על מקום אחר, אולי על התערובת האנגלית-גרמנית, שהולמת את תפיסת המושג "אמריקה" אצל הגרמנים."אמריקה" לא כיבשת על פני כדור הארץ אלא כמקום שונה, אחר, קפיטליסטי למשעי. 
 
"אמריקה" כמושג כבר כיכבה ביצירות ברכט וביצירות קרל מאי וקפקא. אצל ברכט "אמריקה" כמשל קיבלה משמעות גם בטקסטים באנגלית העילגת בתוך היצירה החדשה (בייחוד השיר "ירח אלבאמה" שהיה ללהיט גדול עם האופרה ובלעדיה). 
 
ההצגה החדשה התקבלה בהצלחה  כעבור כמה שנים, לאחר הצלחת יצירתם הבאה "אופרה בגרוש", שנים שבהן התחזק הימין, התחזקה מאוד פעילות הנציונל-סוציאליסטים בגרמניה, שבו שני היוצרים אל הל"סונגשפיל מהגוני" והגדילו את ממדיה והפכו אותה לאופרה. עם תזמורת גדולה, מקהלה וסיפור נרחב יותר. היצירה החדשה היא "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני".

"מהגוני" (צילום: יוסי צבקר)

מקום ללא מקום  
 
הקהל שייכנס לבית האופרה בתל אביב לא ישב מול זירת איגרוף הוא ישב מול במה חדשנית, שהזמרים והשחקנים שעליה ממלאים אותה. חלל נקי כמעט סטרילי שעושה שימוש ניכר בלוחות מודעות ענקיים התלויים ובתאורת "לדים" עשירה, המשלימה את החוויה הוויזואלית.
 
"מה שרצינו ליצור על הבמה," אומר מיכאל קרמנקו, מעצב התפאורה "הוא מקום ללא מקום. אנשים בדרך כלל מזהים באופרה יסוד סיפורי, יסוד של אגדה שהולכת ונפרשת לנגד עיניהם. באמצעות תפאורה ריאליסטית מאוד רצינו לשבור את המסורת הזאת. תפאורה שאולי תעורר אפילו אנטגוניזם מצד המתבונן".
 
סיפור האופרה צריך להזכיר הוא על שני גברים ואישה שרכבם נתקע באמצע שומקום באמריקה והם מחליטים להקים עיר. עיר שבה אין צורך לעבוד. תמורת כסף מתמלאים כל צרכיך. למקום מגיעות בנות המבקשות לעבוד בבר הקרוב (האופרה אינה מספקת לנו מידע על מעמד העובדים בעיר). אחריהן מגיעים התושבים, או הלקוחות החדשים של העיר. מגלי הזהב מאלסקה. ההוללות מתחילה כשהאיום היחיד על העיר הוא הטייפון. אבל זה פוסח על העיר ומכאן ואילך סדר היום הוא שתיה, הימורים, סקס, וזלילה (לפי סדר משתנה). את ואתה מוזמנים לשקוע בבילוי עד איבוד לדעת.  
 
"אתה אוכל עד שאתה מת,/ אחים, הביטו בי איך אני זולל,/ אפסיק רק כשהכל יגמר./ רק אז אוכל לשכוח./ובינתיים - תנו לי עוד..." לסצנה הזאת של זלילה עד מוות,  בנינו לגיא מנהיים בגד מיוחד ונוכחות שמעצימה את הזלילה הקטלנית. אחרי הזלילה בא הסקס המכאני של כולם - סקס שמעלים לחלוטין את הרגש, ומאבד את המשמעות. סדר היום הנפלא הזה משתבש ברגע שהבזבזן הראשי מפסיד את כל כספו. חסר הכסף הוא הפושע, הוא מועמד לעונש מוות, מכאן ואילך מתחילה התדרדרותה של העיר".
 
כאשר העיר כבר אינה עונה על צרכי תושביה (גם זה מגיע) הם מתגעגעים למקום אחר, טוב יותר, וכאן בא השיר על בנארס, מקום שאליו כמהים." אין כסף בארץ הזו, אין גבר ללחוץ את ידו  -יש פה טלפון? -אין! שאלוהים יעזור... בואו נלך לבנארס! שם זורחת השמש!" האופרה בשירה ובמוזיקה התזמורתית מעניקות עומק לטקסט.

"מהגוני" (צילום: יוסי צבקר)

"האופרה היא התיאטרון הבינלאומי היחיד הקיים"

את האופרה מביים עומרי ניצן, שביים לפני כמה שנים את "המהגוני הקטן" בהשתתפות זהרירה חריפאי, תיקי דיין ואלברט כהן.
  
האם המסרים האנטי קפיטליסטיים חדים יותר בנוסח המלא או בנוסח המוקדם?
 
"'המהגוני הקטן' היה מופע אינטימי, קברטי  בכל מובן. באופרה בנוסחה המלא יש מקום להרהורים, להעמקה שניכרת במוזיקה. כשבא רגע ההרהור שאולי הכל מותר אבל משהו בכל זאת חסר".
 
דווקא בגלל נסיונך בנוסח המוקדם אולי היה עדיף לשיר את האופרה בעברית?
 
"נכון שיש בתי אופרה ולא מעטים שמבצעים את האופרה כולה באנגלית. אבל היא נכתבה גרמנית, והעוצמה נמצאת גם בשפה. המסרים עוברים  טוב יותר בשפה, היחס בין מילה לצליל שווייל וברכט חשבו עליהם היו בגרמנית עם היציאות הקטנות לעגה האנגלית.

"עניין השפה מביא אותי להתבוננות אחרת בכלל על האופרה. התיאטרון היום, ואני לא מדבר רק על ישראל, התיאטרון בכל מקום נעשה לוקאלי יותר  ויותר, הגרמנים עוסקים בעצמם, הצרפתים בעצמם, האנגלים בעצמם וכך הלאה. למעשה האופרה היא התיאטרון הבינלאומי היחיד הקיים. היא התוצר האמנותי המגוון יותר והעשיר יותר". 
 
מיכאל קרמנקו מדגיש את העובדה שהקריינות בעברית שהיא חלק מן האופרה (קולו של קריין מודיע על מזג האוויר, על הסופה המתקרבת וכו') מקרבת  את האופרה לקהל.  ניצן מרחיב על הקריינות,"בכמה מקומות עשינו שימוש בשתי השפות יחד למשל  הצירופים 'EAT ככל יכולתך' ו'DRINK   ככל יכולתך'. רוח הטקסט המקורי נשמרת גם בצורה זו. אבל בסך הכל גם מחוות קטנות אלה לשפה מסתדרות היטב עם בינלאומיותה של האופרה".

"אופרה הקוראת תיגר על מושג האופרה"

"מה שיש באופרה הזאת," אומר המנצח דיוויד שטרן, "הוא המקום הנרחב של האירוניה והסאטירה.  מוזיקלית אני מתבונן ביצירה הזאת מול האופרה המודרנית הגדולה השנייה - 'ווצק' של אלבן ברג. שתיהן עמודים מרכזיים באמנות האופרה של המאה העשרים. מצד אחד יש כאן מוזיקה מאוד ג'אזית באופייה, מצד שני מורגשת המסורת האירופית של וייל, מורגש שהוא ממשיכם של שוברט, מאהלר, הוגו וולף.
 
"האופרה הזאת שואלת מחדש מהו המסר שאופרה צריכה להעביר, מהי אופרה בכלל. איך מעבירים אופרה שנכתבה לפני תשעים שנה לקהל של היום. האם להתייחס למוזיקה ה'כמו ג'אזית' כאל ג'אז או לזכור שזה רק 'כמו ג'אז'. האם התזמורת תישמע כמו 'ביג בנד'? לא. כי הסאונד צריך להיות תזמורתי, האם הזמר צריך להישמע כזמר ברודוויי, חד-משמעית לא. הדרישות אחרות והמוזיקה דלילה יותר.
 
"באופרה הזאת יש ג'אז וצליל של ברודוויי. אבל יש גם כוראל מסורתי, גם שירת 'ליד' וגם שירת מאהלר. אלו התכונות שמקנות ל'מהגוני' את מעמדה החשוב בין האופרות של המאה העשרים. האופרה קוראת תיגר על תפיסת המושג אופרה. וזה מרתק".
 
הרגעים המהורהרים, המחשבות על מקום אחר על זה שלמרות שהכל מותר משהו עדיין חסר, אינן מניבות מוזיקה רומנטית?
 
"לא. וגם זה בהשוואה ל'ווצק' - שם יש מוקדים רומנטיים, כאן הכל כבר פוסט-רומנטי, מאהלרי. אלו הדברים שהנחו אותי בעבודה עם הזמרים ועם התזמורת. לדידי זו אופרה לכל אורך הדרך, ולכן גם בקטעים שנשמעים ברודוויי, זו אירוניה על ברודוויי, זו אמריקה שאינה אמריקה אלא מטאפורה על עולם חדש, עולם נטול ערכים, לכאורה חסר משמעות עולם שאנחנו מפתחים אליו יחסי אהבה-שנאה.
 
"מוזיקלית האתגר הוא להידמות לצליל הסקסופון, צליל ג'אזי רך אבל הרוך בא בין אקורדים חריפים בוטים. כך במוזיקה, כך בטקסט וכך במסרים המילוליים. תחשוב על המסרים, חלפו תשעים שנה והכל נשאר טרי כאילו הדברים נכתבו אתמול. אנחנו רק צריכים להחליט איך להביא אותם לצופה של היום".

"מהגוני" (צילום: יוסי צבקר)

אלוהים מפונה למיכל האשפה
  
אחד המעמדים האחרונים באופרה הוא כשבעיר שמחקה את כל האיסורים אלוהים מוזכר פתאום כאופציה: "בבוקר אפור, בדמדומי וויסקי אלוהים בא למהגוני. ראינו אותו. אתם שותים את החיטה שלי כמו ספוג שנה אחר שנה. איש לא ציפה לבואי, האם הכל מוכן? אנשי מהגוני הביטו זה בזה ואמרו 'כן' כולכם לגהינום! אנשי מהגוני הביטו זה בזה ואמרו 'כן' בבוקר אפור, בדמדומי וויסקי באת למהגוני וכעת אל תזיזו  אצבע! שביתה! בשערותינו לא תגררו אותנו לגהינום! כי תמיד היינו בגהינום!..את האסונות אנו מביאים על עצמנו..." במילים אחרות - אלוהים כבר אינו יכול להטיל מורא על תושבי העיר כי הם כבר מזמן בגהינום.
 
"הפתרון הדרמטי לסצנה הזאת" אומר עמרי ניצן, "הוא בעזרת התאורה.  קרן אור היא האלוהים, הקרן מגיעה לרצפת הבמה, מתקדמת. בקצה מחכה לה פועל נקיון, שאוסף את הקרן הנשברת ומפנה אותה למיכל הזבל הגדול.. בתוך ההליכה הזאת, סיפק המנצח דיוויד שטרן גם צליל בודד של משולש".
 
ומכאן אל סוף האופרה אל שקיעתה של מהגוני
 
 "בסוף כשהמסך יורד על העיר מהגוני, והיא עתידה להיעלם, עולים הזמרים כשכולם לבושים בחליפות עסקים אפורות ובידיהם תיקי ג'יימס בונד, וברקע שלטי המפגינים 'וול סטריט של מי?  וול סטריט שלנו!', אם תרצה התזמון של שילוב 'מהגוני', האופרה החושפת את הקפיטליזם במירעו, בלוח העבודה של האופרה הישראלית חדשים ספורים אחרי גל המחאה הגדול. צעד זה הוא בעצמו הברקה".
 
אולי זו הייתה הברקה בימים שלאחר ההפגנות, אבל בימים שבהם טרכטנברג הוא עוד מושג שחוק, עוד דו"ח מעלה אבק, לא נראה שהקפיטליסטים שיגיעו לצפות באופרה יצאו ממנה במחאה על האמירה הבוטה. הם יחייכו, יחזרו בשיירה למעוזי הקפיטליזם ויניחו לכלבלבים לנבוח.   

 
הופעת בכורה של האופרה תעלה ביום חמישי, 12 בינואר 2012 ב-20:00 בבית האופרה-המשכן לאמנויות תל-אביב. מחירי כרטיסים: 428-175 ₪. הרצאה מקדימה הכלולה במחיר הכרטיס תתקיים שעה לפני כל אחד מהמופעים באולם. להזמנת כרטיסים: 03-692777, www.israel-opera.co.il
 
לרכישת כרטיסים