את יום שישי הקרוב תוכלו להעביר בנקישות מפוחדות על העצים הקרובים אליכם (יום שישי ה-13, טפו טפו טפו), וביריקה על חתולים שחורים, מצד שני תוכלו לקפוץ למועדון "שבלול ג'אז" בנמל תל אביב כדי ליהנות מהופעתו של הגיטריסט והמוזיקאי מאיר בן מיכאל, וביחד איתו להתרגש מהמפגש הראשון של יצחק קלפטר עם הבמה, לראשונה לאחר השנה הבריאותית הכל כך קשה שעבר הענק המוזיקלי הזה.

במופע יערכו השניים "דו קרב של גיטרות" כפי שמגדיר זאת בן מיכאל, באמצעות מספר קטעים שינגנו וישירו ביחד, ביניהם שיריו של קלפטר "דמיון חופשי", "שיר אהבה בדואי", "נפגשנו", "צליל מכוון", וכן קטעי בלוז אינסטרומנטליים שיצר בן מיכאל, שבעצם סוגר עכשיו מעגל מסוים ביחד עם קלפטר.

"לפני שנה עשינו ביחד תכנית טלוויזיה ולמחרת הייתה לנו פגישה בבית קפה מול העירייה", הוא מספר, "ושם הוא קרס. אני הזמנתי את האמבולנס, ואני שמח שעכשיו הוא בחר לסיים את התקופה הרעה הזאת ולחזור להופיע, כשאת הצלילים הראשונים והשירים הראשונים שלו הוא עושה איתי".

בן מיכאל עצמו, כבר לא ילד, עבר מסלול שהתחיל בלהקה צבאית אי שם בתחילת שנות השמונים, והמשיך בלימודים בברקלי קולג' בבוסטון. עשר שנים חי, יצר וניגן בניו יורק, בין היתר עם יוצרי ג'אז ניו יורקים כמו ויקטור ג'ונס, גרדיי טייט, ירון גרשובסקי הישראלי, ואף זכה לנגן עם הגיטריסט והזמר ג'ורג' בנסון, האליל הפרטי של בן מיכאל.

לפני 15 שנה חזר לארץ, נישא, הפך לאב, והחל גם פה את הפרק המוזיקלי, שאליו מצטרף לאחרונה גם קלפטר, כחבר וכמוזיקאי.

"אנחנו מכירים לדעתי מ-97, כשחזרתי לארץ והוא בא לשמוע אותי בהופעה. ישבתי איתו ודיברנו, לאט לאט נרקמה מערכת יחסים ואז התחלנו לעשות דברים ביחד. הוא הופיע אז במקום הזה ליד השוק, לוגוס. לפעמים הייתי מעלה אותו באמצע גיג שלי והוא היה מנגן קטע או שניים, במשך השנים היו הרבה הופעות שבהן אירחתי אותו, בפסטיבלים, במועדון שבלול, בתיאטרון גבעתיים. הקלטנו ביחד גם שיר שכתבתי והלחנתי ועשינו לו קליפ".

מה זה קלפטר בשבילך, כגיטריסט?

"אני בעצם לא ידעתי שקלפטר כתב את 'הי יויה', וכשהייתי ילד קטן הייתי פשוט הרוס על התקליט הזה של כוורת ועל השיר הזה. במרוצת השנים התחברתי לנגינה שלו, לסולואים שלו שיש בהם משהו כל כך אמיתי. בסולואים שלו את שומעת את הטקסטים, ובטקסטים שלו את שומעת את הסולואים".

משפט ששווה הרחבה. מה כל כך חזק במה שקלפטר עושה, מבחינתך?

"אני חושב שזה מתחיל עמוק יותר, באישיות שלו, בהתכוונות שלו, באופי שלו. הוא כל כך ישיר ואמיתי עם אנשים, שכשהוא מגיע לכלי הוא מנגן את עצמו. קלפטר נמצא לדעתי בקצוות של המוזיקה. בקצה הטוב. הוא לא בתשעים אחוז בזווית, אלא במאה אחוז של הקצה.

"גם באישיות שלו הוא ככה. אם תשימי לב, הוא מתייחס לכולם ממש אותו דבר, אתה לא מרגיש שיש לו מניירות. הוא לא מנסה 'להיות כמו'. הוא לא מרגיש 'כמו', לא מעניין אותו מה זה 'כמו'. הוא גם מאוד ג'אזיסט בזה שהוא לא בא מוכן מהבית אלא נותן משהו מאוד ספונטני ומאוד מרגש, וזה בא מהאישיות הכל כך אמיתית שלו. אין לו פשרות. הוא מאוד מחובר לעצמו. כל מה שהוא עושה, זה מה שהוא מרגיש באמת, גם בסולואים, גם בטקסטים".

דווקא אותך כגיטריסט אפשר גם לשאול על הצד הטכני של יצחק

"מוזיקה זה שפה, זה לא מרתון. זה כמו שיש אנשים שמדברים המון כדי להגיד משהו ויש אנשים שמדברים קצת ואומרים משהו. אני, למשל, גיטריסט שנחשב כביכול יותר טכני, אבל גם כשאני מנגן עם טכניקה אני מחבר אותה לרגשות שלי בנגינה. המשותף לשנינו זה הבלוז, שזה מוזיקה שחורה. איציק בא מהנדריקס וממוזיקה שחורה, והוא גם ג'אזיסט באופי שלו. יש לו בכוורת ממש סולואים של ג'אזיסט, כמו שעושה שם יוני רכטר.

"יש לי איזה משהו סמוי עם קלפטר. הוא תמיד אמר לי, 'רציתי להיות כמוך, ללמוד בברקלי, לנגן, אבל לא יצא'. אז כאילו אני באיזשהו מקום כאילו מימשתי לו את החלום. אני מייצג איפשהו את מה שהוא רצה לעשות, ובגלל זה אולי יש לנו כזה קשר טוב, גם באופי".

תיארנו פה קצת את הדרך הלא קצרה שאתה עושה כגיטריסט, לאן אתה הולך עכשיו מהבחינה המוזיקלית?

"התפתחתי מאוד בארצות הברית, מכירים אותי כגיטריסט בעולם הג'אז בניו יורק, פה אני כבר 15 שנה, עשיתי פה את כל הפסטיבלים, עבדתי עם זמרים שונים, בשנים האחרונות אני עובד עם מזי כהן, בשנה שעברה הקלטתי והוצאתי את הדיסק שלי, ובחמש שנים האחרונות עברתי מהעולם האינסטרומנטלי לקדמת הבמה, לטקסטים, ללחנים, לעשות את הדבר שקורה בעולם הפופ. אני מרגיש שזה הזמן ללכת קדימה".

המופע מאיר בן מיכאל מארח את יצחק קלפטר יתקיים ביום שישי, 13 בינואר 2012 ב-21:30 (פתיחת דלתות: שעה לפני) במועדון שבלול ג'אז בנמל תל-אביב. על הבמה: מאיר בן מיכאל - גיטרה ושירה, יצחק קלפטר -  גיטרה ושירה, יוסי חזות - פסנתר וקלידים, אייל רווה  - גיטרה בס, איציק אפשטיין  - תופים.

לרכישת כרטיסים