אהבת הנגינה ואהבת המדעים

לפני כשש שנים שימש איתן גלוברזון כמנצח משנה ליד גארי ברתיני שניהל באותם ימים את בית האופרה הנודע סן קרלו בנפולי. אז, תוך זמן קצר נפטר ברתיני ומנצח המשנה גלוברזון היה צריך להחליט מה לעשות.

"יכולתי להיענות להזמנות עבודה מבתי אופרה שונים באירופה. יכולתי לשוב ולהורות באקדמיה למוזיקה, תחום שבו עסקתי גם קודם. אבל מאחר ועמדה לרשותי שנת שבתון אקדמית בחרתי לקחת אותה על מנת לשוב לאהבות ישנות. אהבות המדעים".

כאן צריך להזכיר שאיתן גלוברזון המוכר כפסנתרן וכמנצח החל את דרכו בעולם האקדמי בלימודי מתמטיקה ופיזיקה, כשהיה גם נגן פעיל. ההחלטה ללמוד מוזיקה באקדמיה, התקבלה לאחר שהיה כבר סטודנט למדעים.

בשנת השבתון שלו הצטרף גלוברזון למכון לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן ושם הוא מסיים את עבודת הדוקטורט. המוזיקאי גלוברזון הצטרף לחוקרים מתחומי הביולוגיה, הפסיכולוגיה, הקרימינולוגיה, הבלשנות, הפילוסופיה ועוד ועוד, המצטרפים לפסיפס אנושי של מי שמנסים להבין את פעילות המוח. 

עבודת המחקר שלו עוסקת בתפיסת שפה, במאפיינים אקוסטיים הגורמים לתפיסת מסרים בשפה באוכלוסיה כללית ובאוכלוסיה אוטיסטית. איך משפיע גובה צליל על תפיסה רגשית ( הוא עצמו מדגים קצרות את הדרך שבה אנחנו תופסים גובה צליל בשיחה המוקלטת בקישור)

עד כמה ההבנה של התהליכים המתרחשים במוח גרמו לך ללמד מוזיקה אחרת?

"את התשובה המדויקת יותר יתנו מן הסתם תלמידי שכבר יודעים להשוות בין דרך ההוראה שלי, לבין זו של עמיתי.  אבל אם צריך לענות הרי שמדובר בהיותי ער לתהליך שקורה בעת נגינת הפסנתר. נגינה בכלל ונגינה בפסנתר בפרט, הן מהתופעות האנושיות המופלאות. הפעילות המכאנית, הפסיכולוגיה, הקואורדינציה בין הידיים, כל אלו פעולות שרחוקות מלהיות פשוטות.

כאשר אני יודע מה מוח מסוגל לעשות ומה הוא אינו מסוגל לעשות הדרישות שלי מן התלמיד תהיינה שונות. הידיעות שלי מדברות על מידע מוטורי, על זיכרון, מהם המרכיבים המאפשרים לנו להתבלט כנגנים; על הדרך בה מוח מפתח אוטומציה; איך מלמדים מיומנות מוטורית.

התובנות שלנו על הנגינה השתנו מהותית. אני עצמי כבר דיברתי בכנסים שונים באוניברסיטות שונות בעולם והגישות החדשות מצאו אוזן קשבת. ההתבוננות שלי לאור המחקרים השונים, לאור ההבנה של השפעת הפסיכולוגיה על המוטוריקה ועוד רק מחזקת יותר ויותר את ההבנה שנגינה היא אכן תופעה מופלאה".

הדור הבא של התזמורות בארץ

במקביל לעבודתו בחקר המוח, ממשיך איתן גלוברזון ללמד באקדמיה למוזיקה בירושלים. הוא עצמו כאמור החל את דרכו כפסנתרן ולמד בהדרכתם של דינה תורג'מן, בוריס ברמן, אירנה אדלשטיין, מיכאל בוגוסלבסקי ואריה ורדי.

באקדמיה הוא מתמקד כיום בעבודה עם התזמורת. "הרעיון להקים תזמורת באקדמיה החל לפני יותר משנה. והוא היה למציאות במעורבות וביוזמה של אילן שול, העומד בראש האקדמיה". אומר איתן גלוברזון המשמש מנצח ומנהל מוזיקלי של התזמורת.

אבל התזמורת באקדמיה איננה ענין חדש, מנדי רודן בשעתו ניצח על תזמורת האקדמיה
 
"כן, אבל התזמורת בימיו כללה רק את הסטודנטים המצטיינים. היום כל הסטודנטים באקדמיה חייבים לקחת שיעור בתזמורת. זו פעילות  מוזיקלית וזהו גם שיעור המניב ניקוד. המודל שניצב לפנינו היה ה'דיוואן', התזמורת שמנהל דניאל ברנבוים עם נגנים מישראל, פלסטין והארצות השכנות.
 
"עניינית העבודה מתבצעת בקבוצות הכלים השונות, הסקציות, בהדרכת נגנים בכירים מתזמורת  שונות בישראל. כדי לשוות לתזמורת את האיכות המקצועית המתבקשת הנגן הראשון, הקונצרטמייסטר- ובמקרה הזה זו היא - הכנרית ראשית בתזמורת הסימפונית ירושלים.
 
"עוד כלל שאנו נוקטים בו הוא עניין הרוטציה. כנרים ראשונים מתחלפים עם כנרים שניים וכד'.  כל אחד מתנסה בתפקידים שונים בתזמורת. גם המנצחים הם שניים, סטנלי ספרבר ואני משמשים לסרוגין מנצחים של התזמורת".

התזמורת הסימפונית של האקדמיה, צילום: יח"צ

מה גודלה של התזמורת, כמה חברים בה?

"יש לנו 114 נגנים".
 
זה יותר מאשר לתזמורת הסימפונית הגדולה ביותר בישראל
 
"ולמרות זאת אנו נזקקים מדי פעם לגייס נגני קרנות ונגני קונטרבסים כי אין די. לעומת זאת כאשר צריך להעשיר את צליל התזמורת בכלים כמו מנדולינות, גיטרות או סקסופונים, יש לנו נגנים כאלה באקדמיה. משמעות מבחר הנגנים הזה היא שלמעשה התזמורת יכולה לנגן כל יצירה. גם כאלה שתזמורות מקצועיות דוחות בין היתר בגלל שאין להם משאבים לגייס נגנים נוספים בכלים רגילים או נגנים בכלים ייחודיים".
 
מאחר והזכרת תזמורות מקצועיות, הרי שבתוך שנים ספורות בלבד, יהיה גל של יציאות לפנסיה בכל התזמורות המובילות, הרבה מושבים יחפשו נגנים חדשים

"נכון וגם מצב דברים עתידי זה עמד לנגד עינינו כאשר החלטנו שהתזמורת תהיה מסגרת מחייבת באקדמיה ולא משהו שמיועד לנבחרים בלבד. צריך להזכיר שהמפעל של האקדמיה בתל אביב שהקימה הפילהרמונית הישראלית גם הוא משרת את אותה מטרה. אני מקווה שמן המאגרים האלה יגיע הדור הבא של התזמורות בארץ".  
 
ובכל זאת  ישנו תמיד ענין חשוב אחד והוא רמת הנגינה...

"אנחנו לא מוותרים גם כאן, ראשית, באקדמיה יש יותר סטודנטים ממספר החברים בתזמורת, כלומר אנחנו מקיימים מבחני כניסה לתזמורת. הרמה גבוהה ובשנה האחרונה הצטרפו לאקדמיה מספר לא מבוטל של סטודנטים מארצות אחרות.
 
"יש לנו היום באקדמיה מוזיקאים צעירים מארצות הברית, משוויץ, מיפן, מרוסיה, מארגנטינה, מקוסטה ריקה. הצעירים האלה באים בדרך כלל ללמוד אצל מורה מסוים, כך למשל המורה לכינור פרופ' ליחי בן דיין, שנולד בישראל אבל עשה את רוב שנותיו בשוויץ ונמנה עם צוות המורים באקדמיה בלוזאן, הצטרף לצוות המורים שלנו. בעקבותיו מגיעים צעירים משוויץ.
 
"מורים אחרים המושכים תלמידים הם הכנר רועי שילוח,  הקרנן חזי ניר, ונגן הבסון מאוריציו פאז (שבשעתו הגיע בעצמו בעקבות מורה שמשך תלמידים מדרום-אמריקה לישראל). חלקם נהנים ממלגות מיוחדות. מסיבה זו חזרות התזמורת מתנהלות באנגלית".
 
מתי הקהל הרחב שומע את התזמורת?

בשנה שעברה התזמורת הופיעה בפסטיבל ישראל, זה היה הקונצרט האחרון. בכנס הנושפים בכפר סבא ועוד".
 
אילו יצירות ניגנה התזמורת עד היום?
 
"בין היתר קנטטה של בן חיים, הפתיחה 1812 של צ'ייקובסקי עם מקהלה ששרה. אטיוד של ליסט שתוזמר על ידי אחד הסטודנטים, הנוקטורנים של דביסי. מגוון סגנונות עשיר".

"הסימפוניה ה-7 רחוקה מלהיות אגוז קל לכל תזמורת"

בקונצרט הקרוב תנגנו יצירות של מאהלר, גרשווין ובטהובן יש סיבות מיוחדות לבחירת התכנית הזאת?
 
"כן, בעיקרון הבחירה נעשית על מנת שהיצירות תהוונה מקור מידע חדש, לא עוד התנסות בלבד, אלא חמרים שניתן ללמוד מהם. הסולנים הם זוכי הפרס החשוב של האקדמיה הפרס על שם שרון תבור-פינץ ולכן התזמורת תנגן עם הסולנית עתליה תירוש שתשיר שירים מתוך 'קרן הפלאים של הנער' של מאהלר. ועם הפסנתרן הצעיר  מיכאל זרצקל, ננגן את 'רפסודיה בכחול' של גרשווין. אחרי ההפסקה התזמורת תתכנס שוב לנגינת הסימפוניה השביעית של בטהובן.  תכנית לא פשוטה לנגנים..."

מימין: מיכאל זרצקל, משמא: עתיליה תירוש, צילומים: יח"צ
 
יש יותר חזרות לפני קונצרט כמו זה?

"יש דפוס עבודה קבוע של שש חזרות בסקציות השונות ואז כל הנגנים מתארגנים לכלל תזמורת. כלומר התזמורת כולה נפגשת לחזרה ראשונה לאחר שהקבוצות השונות עבדו.
 
התכנית נראית תכנית מקובלת ברפרטואר התזמורתי. ובכל זאת יש כאן ראשית כל שלושה סגנונות שונים, מאהלר הפוסט רומנטיקן עם הצליל התזמורתי הגדול והעשיר. גרשווין ביצירה שהכניסה את הג'אז לאולם הקונצרטים, עם התפקידים התוססים לכלי הנשיפה ובעיקר היצירה של בטהובן.
 
"גם אם וכאשר נדמה לנו שתזמורת  וכל תזמורת מתגברת בקלות על יצירה מוכרת שנוגנה כבר פעמים רבות. הסימפוניה השביעית של בטהובן רחוקה מלהיות אגוז קל. זוהי יצירה תובענית ושקופה, היא בוחנת את איכותם של כל הנגנים אחד לאחד וכמובן את התזמורת כולה. ביצוע טוב שלה הוא תעודת כבוד לתזמורת. לכל תזמורת".
 
 
הקונצרט יתקיים ביום שלישי, 17 בינואר 2012  ב-20:00 באולם הנרי קראון, בתיאטרון ירושלים. כרטיס: 60 ₪, 30 ₪ גמלאים ועדי עובדים ( לנרשמים לרשימת התפוצה ), 20 ₪ סטודנטים. להזמנות ולפרטים נוספים:0523836601, mailto:wso@jamd.ac.il