בשנתו ה-16 מציג פסטיבל "אשה" ארבעה ימים של בכורות, הפקות מקור וחיבורים אמנותיים מיוחדים, הפורשים מבט נרחב וזוויות שונות של היצירה הנשית בתחומי המחול, המוזיקה, הקולנוע והתיאטרון. הפסטיבל ייערך ב-22-25 בפברואר 2012, בתיאטרון חולון.

אחד המופעים המסקרנים בפסטיבל הוא "שירת הרומנסה", ערב שיוקדש לשירה הרוסית בכלל ולרומנסה בפרט.

תגיש את המופע נטשה מנור, שחקנית תיאטרון גשר עוד מימיו הראשונים וזוכת פרס שחקנית השנה בפסטיבל עכו ובתיאטרונטו לשנת 2007. על הבמה לצדה של מנור יופיעו הגיטריסט מיכאיל משקאוצן, שגם הלחין וממונה על הניהול המוזיקלי, הפסנתרן לובומיר פומנקו והכנר בוריס פורטנוי.

"אף פעם לא עשיתי דבר כזה", מספרת מנור בהתרגשות. "שרתי רומנסות, אבל זה היה הרבה יותר שגרתי. בז'אנר הזה של רומנסות יש רומנסה קלאסית, רומנסה צוענית, רומנסה כפרית כמעט, יש כל-כך הרבה סוגים, ולא תמיד הרומנסה היא פואזיה גבוהה, העיקר שזה יהיה רגשי ותשוקתי. למופע הזה בחרתי רומנסות ברמה מאוד-מאוד גבוהה, עם פואזיה די מתוחכמת.

"כבר כמה שנים אני עושה תחקיר די עמוק בנושא. המאה ה-20 היא 'מאת הכסף', כמו הביטוי שיש ברוסית. זו מאה שיש בה שורה של משוררים מהטובים ביותר, כמו אנה אחמטובה, מרינה איבנובה צבטייבה, בוריס פסטרנק, ולדימיר ויסוצקי, שיצרו שירה מאוד איכותית שהייתה המשך לפואזיה הרוסית הטובה".

ולמה החיבור דווקא לז'אנר הספציפי של רומנסות?

"רומנסה זה קודם כל שיר על אהבה, על תשוקה, על פרידה, בדרך כלל זה מאוד עצוב, וכמעט תמיד יש מאחורי זה סיפור. זה משהו קצת דומה לפאדו, שזה ז'אנר של שירה פורטוגזית מאוד תשוקתית שעוסקת באהבה. כל שיר זה מין סיפור-מחזה כזה, וכשחקנית זה מאוד מושך אותי. שחקנים מאוד אוהבים רומנסות שמאפשרות להם להגיש ולא רק לשיר. אני פוחדת להגיד שאני אפילו מקבלת עכשיו יותר כיף לשיר מאשר לשחק, כי חוץ ממשחק יש פה גם את המוזיקה, וזה קצר, ואפשר להוציא בשלוש-ארבע דקות מחזה קטן. השתדלתי גם לבחור את הלחנים שמוציאים את השיר עצמו, כאלה שהמוזיקה לא מסתירה בהם את המלים".



צילום: אדוארד שטרן

"גברים כותבים חכם, מהראש. אצל נשים זה יותר תשוקתי"

מנור תשיר כ-22 שירים, ובהם, כאמור, יצירות שכתבו טובי משורריה של רוסיה, החל מזבולוצקי, דרך ניקולאי גומילב ויוסף ברודסקי ועד אלכסנדר ורטינסקי וארסני טרקובסקי (אביו של הבמאי הנודע אנדריי טרקובסקי). את רובם תשיר מנור בשפת המקור. חמישה מהם, גם הם ברוסית, היא תגיש בהקראה, וכשני שירים מתורגמים יאפשרו גם לקהל שלא גדל על רוסית להתחבר ליצירה.

"בין השירים המתורגמים יש שיר שוולדימיר ויסוצקי כתב והקדיש ושר למרינה ולאדי, שחקנית צרפתייה שהיתה אשתו. רועי חן, שהוא דרמטורג ומתורגמן, תירגם את זה לעברית, ואני חושבת שזה יצא מדהים. רועי תירגם שיר נוסף, ולמרות שההופעה מוקדשת למגזר הרוסי, אני חושבת שרומנסות זה דבר מאוד מושך, וגם ישראלים יכולים לבוא וליהנות".

מכל השמות שציינת, אין ספק שוויסוצקי הפך לשם המוכר ביותר בארץ מאז האלבום "רוצה ויהיה" של ארקדי דוכין. אנחנו בארץ מכירים אותו כמשורר מחאתי, ופתאום רומנסות.

"זה נכון. ובאמת נדיר מאוד שהוא כתב לאשה. יש לו קול הרבה יותר גברי, ופתאום מצאתי כמה רומנסות שלו שהוא כתב למרינה ולאדי, שאי-אפשר לתאר שוויסוצקי כתב, ואחת שהוא גם הלחין, אבל אני לקחתי לחן של מלחין אחר, שאני חושבת שכתב מוזיקה הרבה יותר מתאימה לרומנסה הזאת. אני חושבת שהרומנסה הזאת תהיה הפתעה מאוד גדולה למי שמכיר את ויסוצקי".

את הבכורה שלך את עושה בפסטיבל "אשה". את מזהה הבדלים בין יצירה נשית לגברית בתחום הזה של השירה? יש משמעות למגדר של היוצר, יוצרת?

"יש משמעות. גברים כותבים חכם, מהראש, על דברים כמו חיים ומוות. אצל נשים זה הרבה יותר רגשי ותשוקתי. שתי המשוררות הכי גדולות במאה ה-20 הן אחמטובה ומרינה צבטייבה, ואם להשוות ביניהן, אפשר לומר שאחמטובה היא אוקיינוס וצבטייבה היא כמו הר געש, כי היא עשתה בחיים שלה כל-כך הרבה דברים לא שגרתיים, כמו רומנים גם עם בנים וגם עם בנות, ומה שהיא עברה בחיים שלה: היא קברה את הבת שלה, ובסוף היא התאבדה, ועד עכשיו לא יודעים איפה הקבר שלה. הרבה יותר מיסטי ורגשי. ממש הר געש.

"אני אדבר ברוסית", מוסיפה מנור, "ואספר סיפורים על הקשרים בין המשוררים השונים. אחד היה חבר, אחד תלמיד. גומילוב, למשל, היה בעלה של אחמטובה ועשה עליה ביקורת, אבל עכשיו אחמטובה הרבה יותר מוכרת. השחקן מיכאל קוזקוב, שנפטר לפני שנה, היה המקריא הכי טוב של יוצרים כמו פושקין והמשוררים הרוסים הגדולים. רצינו לעשות משהו ביחד ולא הצלחנו כי הוא נפטר, ואני רוצה להקדיש לו את ההופעה הזו. הוא דחף אותי קצת לפואזיה הגבוהה הזו. יש אפילו ז'קט שהוא הופיע איתו, ואני רוצה לשים אותו על הבמה כאילו הוא ישנו על הבמה, ולהמשיך את הקו הזה".

במשך שנים כמעט חונכנו לראות בתרבות הרוסית משהו שונה מאוד מהאקלים התרבותי בארץ. כמי שעלתה מרוסיה לישראל לפני כ-20 שנה, איך את מרגישה פה מהבחינה הזו?

"האמת שאני לא מסכימה איתך שזה שונה כל-כך. עכשיו למשל הגיעו לתיאטרון שלנו הרבה ישראלים, ומי שנשאר אצלנו אין לו שום בעיה לדבר איתי על פואזיה, והוא מבין אותי באותה מידה כמו רוסים. אני לא מרגישה שיש הבדל כל-כך גדול. יש הבדל בין אנשים, זה כן. אבל רועי חן, למשל, הוא דוגמה לאדם שלמד רוסית, ומדבר איתי באותה מידה, ויודע גם לתרגם נפלא. ההבדל היחיד שאני רואה הוא שיש מי שזקוק לפואזיה, ויש מי שלא זקוק. זה הכל".


המופע "שירת הרומנסה" יתקיים ביום רביעי, 22 בפברואר 2012, בשעה 20:00, תיאטרון חולון, במסגרת פסטיבל "אשה" 2012. טל' לרכישת כרטיסים: 03-5023001.