על רקע הסערה החברתית המתחוללת בארץ בנושא הדרת נשים, ייפתח ב-25 בפברואר "פסטיבל אשה" הוותיק בתיאטרון חולון. הפסטיבל, בניהולה האמנותי של הבמאית והכותבת אורי אגוז, מעניק במה לקול הנשי ביצירה הישראלית והבינלאומית, ויארח השנה את זמרת הג'אז האמריקאית זוכת פרס הגראמי קסנדרה וילסון.

אגוז, המשמשת זו השנה השנייה המנהלת האמנותית של "פסטיבל אשה", מביימת וכותבת לתיאטרוני הפרינג' ולתיאטרון הרפרטוארי בארץ. כמו כן היא משתתפת בפרויקטים בינלאומיים שונים, ביניהם סדנת בימוי בגרמניה של במאי איחוד התיאטראות האירופי, וסדנת כתיבה בינלאומית ליוצרים. אגוז היא זוכת מלגת פיתוח תסריט לדרמה טלוויזיונית מטעם הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה (2011).
 
מיקרוקוסמוס של חברה שלמה

"בתור במאית וכותבת, הדבר שהכי עיניין אותי הוא למצוא את הקול הייחודי של היוצרות, את טביעת האצבע הספציפית", אומרת אגוז. "לא משנה באיזה תחום אמנותי מדובר – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע או אמנות חזותית – כיוצרת אני תמיד מחפשת את המתח שבין להיות אותנטית מחד, וליצור דיאלוג וחיבור עם הסביבה שבתוכה אני פועלת מאידך, וכל זה בלי לפחוד ממה יחשבו עלי. יש המון יוצרות עם קול ייחודי בפסטיבל השנה".

מדוע בחרתם דווקא בזמרת קסנדרה וילסון כאורחת המרכזית?

"קסנדרה וילסון היא הפרויקט הכי מרכזי וגדול בפסטיבל. היא זמרת ג'אז גדולה שזכתה פעמיים בגראמי בקטגוריית אלבום הג'אז הקולי הטוב ביותר. מה שמעניין אצלה זה השילוב בין אלמנטים לא צפויים של פולק, בלוז וקאנטרי. זה שילוב פורץ דרך שהפך אותה ליוצרת מסקרנת, משפיעה וייחודית, ואחראי להצלחה המסחררת שלה".

אילו פרויקטים בולטים נוספים ייקחו חלק בפסטיבל?

"יש המון, במה להתחיל? יש את המחווה לפרדי מרקורי מלהקת קווין, שמשתתפות בו זמרות מצוינות וייחודיות כמו דנה ברגר, אפרת גוש, יעל דקלבאום ודנה עדיני. כל המשתתפות תרמו את החיפוש הספציפי שלהן אחרי השפה של מרקורי, ונוצר מופע בכל מיני סגנונות, מרוק ועד אופרה".

הנושא החברתי קיבל דגש?

"דגש גדול. יש את 'בראשית היו געגועים', עבודה של הלית מיכאלי, שמתייחסת ליומנים של מטפלות בקיבוצים שהיו שומרות לילה. היא לקחה את הטקסטים הדוקומנטריים ובנתה הצגה שמתכתבת עם השפה הספציפית של הנשים האלה. נוצר מעין תיעוד של חברה שלמה שחיה בשיטת החינוך המשותף.

"מופע אחר הוא 'ד.נ. הקב"ה' – עבודה של שתי יוצרות שהגיעו מעולמות דתיים, עמית זרקא ורותי אוסטרמן, שכתבו את סיפור ההתבגרות שלהן מתוך דיאלוג מתמשך עם הדת, סיפור שמשתנה ככל שהן מתבגרות.

"חוץ מזה יש תכנית שלמה בתחום הקולנוע של גילי מנדל – אוסף סרטי ביכורים של בנות נוער פלסטיניות ויהודיות, ובגלל הגיל הצעיר שלהן יש בסרטים האלה משהו לא יומרני, שמראה מיקרוקוסמוס של חברה שלמה. הן מאוד אמיתיות ולא מתעסקות באיך שהדברים מתקבלים".


אורי אגוז, צילום: ניר קידר


מה לגבי פרויקטים שמתייחסים לדור העתיד של היוצרות?

"יש לנו כמה פרויקטים כאלה במחול, בתיאטרון ובמוזיקה. 'היא – תנועה', למשל, מתעסק במחול: מקבץ כוריאוגרפיות שכל אחת מהן היא רבע שעה מתוך יצירה. בין המופיעים יש את מיה יוגל, שחוקרת את שפת התנועה דרך סילואטות, ואת דניאל לבנת, שהתחקתה אחרי הנושא של היאחזות או תמיכה, האם אנחנו יכולים להסתדר בלי זה, או שברגע שאנחנו מאבדים משענת, אנחנו מוכרחים למצוא אחת חדשה.

"בתחום התיאטרון יש את מרתון שחקניות הדור הבא – יזמנו קשר עם כל בתי-הספר למשחק בארץ ונוצר שיתוף פעולה מדהים עם מנהלי בתי-הספר, שיבואו לראות את המרתון של השחקניות הצעירות. לא מדובר בתחרות מונולוגים. למרות שתחרות זה עניין מאוד סקסי ומושך, בעיני יש בזה משהו מאוד מצמצם וסוגר.

"במוזיקה יש את 'בקצב שלה',  מרתון שכולל מופעים של דנה וישינסקי, שהיא יוצרת ומלחינה מאוד מעניינת וורסטילית; יפעת גורן, שהיא גיטריסטית מרתקת, וסיוון בנהם, הצלע השלישית של סאבלימינל. יחד הן מייצגות את מגוון השפות המוזיקליות שמיוצגות בפסטיבל". 
 
סגירות מאוד גדולה של שני הצדדים
 
"יש בפסטיבל גם שיתופי פעולה עם פרויקטים בתחומים שאינם אמנות", מוסיפה אגוז. "רצינו ליצור עשייה שתישאר לטווח הארוך, שנוגעת בעולם הריאלי, ויצרנו קשר עם בית-החולים וולפסון לקידום יוזמות למלחמה בסרטן אצל נשים. בהקשר הזה תהיה העלאה מיוחדת של הצגת הקאמרי 'סוף טוב' מאת ענת גוב בבימוי עדנה מזי"א, ואחריה יתקיים מפגש מיוחד בנושא בריאות האשה בהשתתפות רופאות בכירות בתחומי המחקר והטיפול בסרטן, גם בתחומים המנטליים.

"מתוך זה נולדה יוזמה מבורכת – שבוע המודעות לבריאות האשה: מרכז וולפסון מזמין נשים להגיע ולהיבדק במסגרת 'סל בדיקות של יום אחד'. במקום ללכת להמון בדיקות שמפוזרות על פני זמן רב, זו תכנית שמותאמת מאוד לצרכים של האשה המודרנית, שמרכזת את כל הבדיקות ביום אחד".


"פסטיבל אשה 2012" (יח"צ)

מה דעתך על נושא הדרת הנשים, שעלה לאחרונה לכותרות?

"אני מרגישה שיש מגמה של סחף בחשיבה שלנו בכל מיני נושאים, כרגע זה הדרת נשים. כל פעם צץ נושא אחר, ומיד מתמוסס הגבול בין פוליטיקה לתקשורת ומתחיל טיפול מסיבי תוקפני שאמור למגר את התופעה, ואז עוברים לדבר הבא כשהנושא הקודם לא נפתר בכלל. אני לא מאמינה בדרך הזאת.

"אנחנו שוכחים לקחת בחשבון שהעולם החרדי מאוד נפתח בשנים האחרונות, הם יותר חשופים לתקשורת ונתקלים בתכנים חדשים, וזה מביא ליציאה החוצה. יש כמובן תופעות בעייתיות, אבל תחושת המשבר הקיומי שנוצרה היא לא אמיתית".

אז איך אפשר לפתור בעיות חברתיות כאלה?

"אני מאמינה שדברים נפתרים באופן תהליכי והדרגתי. צריך לנסות להבין את הערכים של שני הצדדים. לגבי הדרת הנשים צריך לנסות להבין את השורשים של הדבר הזה, ואז יש סיכוי לשינוי. אם מנסים למגר בבת אחת זה, רק מייצר עוד בעייתיות. הבעיה היא שיש סגירות מאוד גדולה אצל שני הצדדים – גם הצד הליברלי וגם הצד המסתגר. כל אחד שומר על התפיסה שלו ומתנגד לאחרות מפני שרק כך הוא יכול להמשיך להאמין שהדרך שלו נכונה".

"פסטיבל אשה 2012" בתיאטרון חולון יתקיים בין התאריכים 25-22 בפברואר 2012 בתיאטרון חולון.
טל': 03-5023001 .