במרכז עלילת האופרה "ינופה" המועלית בימים אלו על במת האופרה הישראלית עומדות שלוש נשים. הצעירה ינופה, אמה המאמצת, שמשית הכנסייה (קוסטלניצ'קה בשפת המקור) ולידן הסבתא בוריובקה.

האופרה שליאוש יַנַאצֶ'ק הלחין על פי סיפורה של גבריאלה פרייסובה, שמתבססת על מעשה שהיה, עוסקת בינופה, צעירה מאוהבת שמוצאת את עצמה בהריון משטווה, גבר צעיר ומבוקש ומקווה להינשא לו. הוא נוטש אותה ואמה המאמצת, בעלת הסמכות הדתית, הנחושה בדעתה לסייע לצעירה להינשא, לגבר אחר, לאצה,  אחיו של אבי התינוק. ברור לה שהתינוק הוא מכשול בדרך לנישואין והיא מחליטה לשים קץ לחיי הזאטוט. הקוסטלניצ'קה לוקחת את התינוק וקוברת אותו בקרח.

ביום החתונה, מתגלה גופת התינוק. לרגע מואשמת ינופה בהריגת בנה, אבל הקוסטלניצ'קה  מודיעה לכולם שהיא היא האשמה ומוכנה לשאת בעונש הראוי. זהו גם הרגע שבו מתגלה אהבת האמת שרוחש לאצה לינופה.  אהבת אמת שצומחת על קרקע של כאב, היא הציר המניע של העלילה, ובתוכה התפתחותן של הדמויות: הצעירה, מבריקה תוססת שלומדת על צדם האפל של החיים ומתבגרת מהר, על מנת להבין ולהיות מישהי אחרת ומנגד האימא - הסמכות הדתית שברגע אחד בוגדת בכל הערכים שעליהם צמחה ואותם היא אמורה להקנות לבני הקהילה שלה, הרגע בו מצטמצם כל עולמה ומתמקד בעתידה של בתה.

דליה שכטר, זמרת אופרה ישראלית העושה כבר חצי יובל שנים בבתי האופרה של מרכז אירופה, חזרה לישראל כדי לגלם כאן את תפקיד האם הקוסטלניצ'קה. "איך מגלמים אותה. זו שאלה משני כיוונים. מן הקהל אני מקווה שינסה להבין אותה ולא ישפוט אותה היא בסך הכל רוצה בטובת בתה (כמו הגב' בנט, אימן של הבנות ב"גאווה ודעה קדומה", חולפת הערה בשיחתנו). מעצמי כזמרת אני רוצה ומקווה שאני פשוט חייבת לחיות אותה. היא בסרט מסוים ואני באותו סרט".

"ינופה" (תמונת יח"צ)

זוהי האופרה הראשונה של ינאצ'ק, הוא ידע לכתוב לזמרים?
 
"הוא בהחלט ידע. הוא ידע מה שהוא עשה. ידע מאוד. ינאצ'ק, בשונה ממלחינים אחרים, יצא מן המילה, מן השפה המדוברת. קודם לחיבור המוזיקה הוא ישב בכפר או עיירה, המקום בו מתרחשת העלילה ורשם בתווים את צורת הדיבור של התושבים. מכאן הוא יצא אל המוזיקה של היצירה כולה. בשבילי כמי שניגשת לכל תפקיד קודם כל מן המלים, אין כאן קונפליקט בין המלים למוזיקה.  זהו פשוט תענוג".

קיבוץ ברקאי- מינכן-וינה
 
כאמור דליה שכטר נמצאת כבר שנים רבות בחו"ל. הנסיבות בהתבוננות אחורנית הן די פרוזאיות. "גדלתי כאן בקיבוץ ברקאי, עם השירים של כולנו ולמדתי לשיר בהדרכתו של ירון וינדמילר. הוא המליץ שאגיע לאירופה ללמוד. התחנה הראשונה הייתה  מינכן, שנתיים למדתי שם. אבל הלימודים שם לא היו לקראת המקצוע. אלה היו שנתיים של התגברות על הלם תרבותי. ללמוד שפה חדשה, במקרה שלי גרמנית; ללמוד שפה מוזיקלית חדשה, להתמודד עם זמרים אחרים. ללכת כל יום עם תעודת סטודנט לאופרה. זה היה בית הספר הראשון.

"אחריו הגעתי לבית הספר האמיתי, הסטודיו של האופרה הממלכתית בווינה. זה היה בית הספר האמיתי לאופרה. אחרי שנתיים מאוד חשובות גם המזל החליט להשתתף בעיצוב הקריירה שלי.  המנצח קלאודיו אבאדו שמע אותי ומאוד התרשם. הוא שיבץ אותי בהפקה שעליה ניצח, כן אם אתה שואל ב'אלקטרה'. אחריו הוזמנתי לשוב ולגם את אותו תפקיד בניו יורק בניצוח לורין מאזל. אחר כך כבר היו המנצחים אחרים:  שולטי, ברנבוים, לווין, הייתי מסודרת. רצו אותי." מאז ועד היום שרה שכטר בבתי האופרה החשובים עם הבולטים במנצחים.

"ינופה" (תמונת יח"צ)

נהיית במשך השנים אירופית?

"כנראה שלא, כי בעיני הסביבה המיידית שלי אני ציפור אקזוטית. נכון שאמנותית שפת המוזיקה הקלאסית היא שפתי, המבטא שלי, האמירה. אבל לצד ההתקדמות בשפה האמנותית לא שכחתי מנין אני. בני בן ה-13 שולט בעברית וכששרתי לו 'לילה לילה' או שירי ערש אחרים, הייתי ישראלית ששרה שירים כמו בבית ולא זמרת אופרה ששרה את השירים ממרום אמנותה. וחוץ מזה אני חוצה גשרים תרבותיים, אני מופיעה גם במוזיקה לא קלאסית..."

למשל?

"יש לי תכנית עם חמישה מוזיקאים, כולם לא יהודים, של שירים ביידיש. מופע שבמהלכו אנחנו מבשלים ולבסוף מגישים לא רק מוזיקה אלא גם אוכל לקהל. המפגש הראשון עם היידיש היה מוזר. בארץ, בקיבוץ, הייתה התייחסות כפולה לשירים כאלה. מצד אחד שירים ששמעו בחדרים מתנגנים בפטפונים הישנים. מי ששר את השירים, בעצם לא שר אותם, אלא זמזם את המנגינה. שירי יידיש היו בגדר תרבות אסורה ואז צוחקים כאשר שומעים אותם או להיפך מקשיבים ומסתירים דמעה של געגוע לרחוק, למי ולמה שכבר איננו".

והגרמנים איך הם עם היידיש?

"מדובר במופע אקוסטי ואינטימי, לעשרות אנשים. מה שחשוב הוא לגרום לכך שהקהל לא יבוא למופע מתוך רגשי אשם ואז בא עניין ההאכלה. חשבתי שנכון יהיה להאכיל את הקהל בכפית את השירים האלה. בהתחלה היו אלה רק שירי עם בהמשך גם שירי תיאטרון - הכל ביידיש. חשבתי שנעלה את הערב ארבע-חמש פעמים. אבל הביקוש עצום ואנחנו מופיעים שנים". 

גוון הקול שלך נשמע מתאים לרפרטואר של וייל וברכט
 
"עשיתי לא מזמן את האלמנה בגביק ב'עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני'  בחודש מאי הקרוב אני יוצאת בתכנית של שירי קורט וייל".

משחקת בשיא הרצינות
 
דליה שכטר זכתה בתואר שרק מבחר זמרים בארצות הדוברות גרמנית זוכים בו והיא נמנית עם צוות בית האופרה של קלן כבר כ-15 שנים, מועסקת של מקום אחד.
 
"זו ברכה וקללה כאחת, ברכה כי בחוזה הקבוע יש בטחון גדול, וזה לא עניין של מה בכך. לא דבר שזורקים. אם נכנס לך ג'וק שאתה חייב לעשות משהו, אתה יודע שזה כרוך בסיכונים.

"ינופה" (תמונת יח"צ)

"בשיטה המקצועית הנוהגת בגרמניה אני מוגדרת בתחום קולות הביניים, בתפקידים רבים, ואני שרה הרבה וגנר ואני רוצה לעלות לשלב הגבוה לתפקידים הדרמטיים הגדולים: ברונהילדה (ב"וולקירה" וב"דמדומי האלים")  ואיזולדה (ב"טריסטן ואיזולדה").
 
"בראייה רחבה יותר אני יכולה לומר שיש לי חיים נפלאים. אני לקחתי אתי את מגרש המשחקים של הקיבוץ ואני ממשיכה לשחק. משחקת בשיא הרצינות כמו ילד ועובדת נורא קשה כדי לשחק. אבל לא צריכה להתבגר".