מוזיקה - קול ההתחלות: לי גאון

דיסק הבכורה של לי גאון מוקדש לשקופיות הישנות של סבא שלה, שנהג להקרין באירועים משפחתיים

פרוזדור מלוכלך/ תמונות מצהיבות מברלין/ למצוא כדורים של אקדח/ להסניף נפטלין/ להחליף תקליטים/ לשתות כוס קוניאק ישן/ לקרוא עיתונים/ להתכבד במרציפן/ ביקור אצל רות/ אולי לא תהיה לי עוד הזדמנות.
("ביקור אצל רות", מלים ולחן: לי גאון)

11 שירים עדינים מאוד, מלטפים את האוזן, מציגה לי גאון באלבום הבכורה שלה, "הכל שקוף". את רובם כתבה והלחינה בעצמה. השיר ה-12 הוא ביצוע שלה לשיר La Noyee ("הטובעת") של סרג' גינזבורג, שזכה לגרסה עברית ולשם חדש: "פלגים של מבוכה", מאת איתמר אהרוני.

את העדינות הבוקעת מצליליה ומילותיה ניתן לחוש גם בעיצוב הגראפי של האלבום, שמעל מלותיו מצורפים גם האקורדים של השירים, וכן בעטיפה, שהיא מחווה של גאון לטרנד הישן של שקופיות משפחתיות.

"כשהגעתי לשלב המחשבות על עטיפה היה לי חשוב להדגיש את העובדה שהשירים מאוד אישיים", מספרת גאון, "ואז עלה הרעיון לעשות אלף עטיפות שונות למהדורה הראשונה, ככה שכל מי שקונה דיסק מהמהדורה הזו מקבל עטיפה שיש רק לו. היום כבר כמעט שאי-אפשר למצוא שקופיות, אבל פעם היה נהוג אצלנו באירועים משפחתיים לקנח בהקרנת שקופיות, ולמרות שכבר ראיתי את כל התמונות האלה מאה פעם, זה תמיד מרגש אותי.

"יש משהו בצבעוניות ובאמיתיות של השקופית שתמיד בא לי לקפוץ פנימה לתוכן. את השקופיות האלה ניתן היום למצוא רק בחדר האחורי של סבא שלי או בשוק הפשפשים, ולפני שהדיסקים המודפסים עוברים גם הם לאיזה חדר אחורי, החלטתי לשלב בין השניים ולעצב את עטיפת האלבום כשקופית, כשהתמונה מודפסת על שקף, ובכל אחת מאלף העטיפות הראשונות תמונה שונה".

לי-גאון-ענק-1-איתמר-אהרוני.jpg

לי גאון, צילום: איתמר אהרוני

בעקבות הכבש ה-16

לאלבום הבכורה שלה מגיעה גאון, בת 30, אחרי התנסות בעבודה על אלבום הילדים והמופע שבא בעקבותיו "ילד פעם", שבו היא שותפה ליצירה עם אורי ויינשטוק. באלבומה החדש היא שרה עם הרכב שכולל את ניר פופליקר בגיטרה, אבנר קלמר בכינור, אדם בן-עזרא בקונטרבס ומתן אפרת בתופים.

"בגיל שש", היא מספרת על תחילת הדרך, "התחלתי ללמוד לנגן פסנתר. עם השנים התנסיתי בכלים כמו חליל צד וגיטרה, ואחרי הטיול בדרום אמריקה גם התחלתי לאסוף כלי הקשה ולנגן עליהם. בתיכון למדתי בבליך, ברמת-גן, במגמת מוזיקה, כזמרת קלאסית, ועשיתי בגרות במוזיקה קלאסית. בצבא פגשתי את אורי ויינשטוק, ומשם התחילה הדרך המשותפת שלנו לכתיבת אלבום הילדים 'ילד פעם'. אחרי הצבא התחלתי ללמוד ברימון, ומשם התחילה הדרך לכיוון האלבום".

מה מוביל בחורה צעירה כל-כך, בגיל הצבא, לאלבום ילדים?

"האמת היא שזה היה מין צירוף מקרים. אורי ואני גילינו שאנחנו מושפעים מאותה מוזיקה ואוהבים את גזוז, כוורת, סנדרסון, רביץ, רכטר, והתחילה שיחה שנעשה איזה אלבום ילדים פעם, כמו 'הכבש ה-16', ששנינו אוהבים. אחרי הצבא נפגשנו והתחלנו לעבוד על זה, והשירים הראשונים שכתבתי אי-פעם היו לפרויקט 'ילד פעם'. אנחנו ממשיכים להופיע עם 'ילד פעם' כל הזמן, בדרך כלל בשבלול בנמל, אבל גם יוצאים מתל-אביב למקומות אחרים. זה מופע מוזיקלי לכל המשפחה, עם שבעה נגנים וזמרים על הבמה, ואנחנו מתקרבים כבר להופעה ה-100.

"אחרי שסיימנו להקליט את 'ילד פעם', בערך בשנה האחרונה שלי ברימון, נכנסתי לקורס הכתיבה של יהודה עדר, ושם נולדו השירים הראשונים, שהתחלות שלהם הגיעו בסופו של דבר לאלבום. אחר-כך הייתי גם בסדנת הכתיבה של דן תורן ומאיר גולדברג, שמאוד תרמה לי מבחינת הכתיבה, ובאיזשהו שלב, כשהיו מספיק שירים, התחלתי להופיע עם להקה.

"אחרי שנה של הופעות חיפשתי מפיק ומצאתי את אודי שמחון, שלקח את השירים וטיפל בהם ממש בכפפות של משי וניסה באמת למצוא את הדברים הכי מדויקים ואיך לגבש איזו שהיא דמות מוזיקלית מאחורי השירים. הוא בחר נגנים נפלאים שהביאו הרבה מעצמם לתוך האלבום, ואחד מהם היה ערן וייץ, שהחיבור הראשוני איתו היה מעולה. ערן המשיך איתנו משם גם לעבודת העיבוד וההפקה של האלבום".

מה היה הרגע שבו הבנת שמעוד בחורה שכותבת שירים את הופכת את המוזיקה לדרך החיים שלך?

"אני חושבת שעמוק בלב תמיד ידעתי שזה מה שאני אעשה, כי מרגיש לי שאני לא יכולה לא לעשות את זה. מאז שהייתי ילדה המוזיקה היתה חלק גדול בחיים שלי, והדרך הגיעה לשם. לא שלא היו התלבטויות אם ללמוד משהו אחר, אבל המוזיקה תמיד היתה שם, והדרך פשוט קרתה בעצמה, על-ידי לעשות ולהתעסק בזה כל הזמן".

שאלה שמוזיקאים שונאים, אבל אם בא אורח מאוסטרליה ושואל אותך, איזו מוזיקה את עושה, איך את מגדירה אותה?

"שירים שאני כתבתי, שמושפעים קצת מג'אז, קצת ממוזיקה צרפתית, מקלאסיקה ישראלית, מגרוב".

שונאת מוזיקה מונוטונית

מהמדף הפרטי אל האולפן: אילו השפעות ומודלים הבאת איתך לעבודה על האלבום?

"לא ממש השפעה של אמנים ספציפיים. גם אודי וגם ערן התייחסו לשירים עצמם, שהובילו למה שיצא בסופו של דבר, אבל אותם הסגנונות שציינתי קודם משפיעים על שלושתנו, והחשיבות שאנחנו מייחסים תמיד לטקסט, הם הובילו אותנו בסוף למה שיצא".

יש דבר כזה, מוזיקה שמביאה לך את הסעיף?

"כן, מוזיקה מונוטונית".

מה הדבר שאת הכי אוהבת באלבום שלך?

"אני מאוד אוהבת את מה שיצא בסוף, כל כולו, כולל העטיפה, כולל המוזיקה, כולל האנשים שעבדו עליו, אני ממש שלמה עם כל דבר שעשינו ובעיקר מרוצה מהדרך. למדתי ממנה המון. אני מרוצה מהתוצאה שלא התפשרתי עליה, אפילו אם זה לקח ממני עוד זמן, עוד סבלנות ועוד כסף".

מה למדת מהדרך?

"בעיקר למדתי להכיר את עצמי, גם מבחינה מוזיקלית, ולהגיע לאיזשהו מקום שאני שלמה איתו. למדתי להכיר את עצמי גם מעוד בחינות: חבשתי כל מיני כובעים בדרך הזאת. פתאום הייתי גם מפיקה וגם קצת מעצבת וגם צלמת וגם עורכת וגם... טבחית. התנסיתי בהמון דברים וזה היה לי מאוד כיף".

שוברים חסכונות בשביל להגיע היום לאלבום ראשון?

"אולי קצת, אבל באיזשהו שלב בחיים שלי הרגשתי שכל מה שאני רוצה לעשות זה מוזיקה, וחוץ מלעשות את המוזיקה גם למדתי חינוך מוזיקלי, ואני מתעסקת במוזיקה גם לפרנסתי, אז כל הכסף שעבדתי בשבילו הושקע באלבום. גם החברים שניגנו הוזילו את העניין, ובעניין הפקת העטיפה, לבן הזוג שלי יש חברת צילום ועריכה, כך שכל העניין הוויזואלי תמיד היה לצדי והיה מאוד נגיש וזה מאוד עזר".

איזו שורה הכי מייצגת אותך באלבום, נכון לעכשיו?

"שאלה קשה, כי כל שיר מביא זווית אחרת, אבל מה שתמיד הכי מייצג אותי זו השורה 'הכל שקוף בינינו', מתוך השיר 'הכל שקוף'. מאוד קשה לי להיות לא אמיתית, בין אם ביחסים בין בני זוג או עם כל אחד אחר, האמת מאוד חשובה לי גם אצל אנשים אחרים, אז אני חושבת שהשורה הזו תמיד ייצגה ותמיד תייצג אותי".

מה הטריגר שלך לכתיבת שיר, בבוקר, בלילה, כשטוב לך, כשרע לך, גיטרה, פסנתר, נייר, word...?

"הכל. באמת. אני יכולה אפילו להצביע על השירים באלבום ולהגיד איך כתבתי כל אחד מהם".

עם אקדח לרקה, אם היית חייבת לבחור בין מלים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכולה לוותר?

"שירה".

"את צריכה לכתוב שיר ארוטי"

זוכרת איזו אנקדוטה ביזארית/משעשעת/בלתי צפויה/מוזרה/מפתיעה שקרתה לך בדרך אל המוזיקה?

"יש הרבה. יום אחד נפגשתי עם אודי לעבוד על השירים, והוא הציע לשלב קלרינט באחד השירים, ואז הוא סיפר שיש איזה קלרינטיסטית מחו"ל, ענת כהן, שנמצאת בדיוק בארץ ואולי ננסה לתפוס אותה שתבוא להקליט. זו היתה מין פנטזיה כזאת. איכשהו השגנו את הטלפון שלה, היא היתה מאוד נחמד ואמרה, 'אתם יודעים מה, הזמן היחיד שיש לי לבוא להקליט זה עכשיו'. בתוך 15 דקות היא הגיעה לאולפן והקליטה פראזות יפהפיות על שירים שהיא שמעה באותו הרגע, וזה באמת היה סיפור מפתיע כזה, שהוא מתוך חלום.

"ואם כבר פנטזיות וחלומות, אחד השירים באלבום הוא דואט עם פיטר רוט שנקרא 'בוא איתי ליער', והוא נולד בהשפעת 'חלום ליל קיץ' של שקספיר. בין היתר אני עובדת בפילהרמונית כמנחה קונצרטים לילדים, ובאותה תקופה עבדנו על 'חלום ליל קיץ' שמנדלסון הלחין. במקביל לזה, דן תורן הגיע לשמחתי לשמוע את השירים כדי לייעץ, ואמר לי, 'את צריכה לכתוב שיר ארוטי'. אני בדיוק עם הפנטזיות של שקספיר שם, עם 'חלום ליל קיץ', יושבת באיזו פיצרייה באבן-גבירול, ומהשילוב הזה של פיצרייה עם 'חלום ליל קיץ' ועם שיר ארוטי, זה מה שיצא".

מה זה מוזיקה ישראלית בשבילך?

"מוזיקה ישראלית מבחינתי זה קודם כל מוזיקה בעברית. יש הרבה מוזיקה שנוצרת בארץ והיא לא בעברית. זה לא אומר שהיא לא ישראלית, אבל קצת פחות. אני מאוד אוהבת קלאסיקות ישראליות, שירים של פעם, אפשר לומר, למרות שגם היום נכתבים שירים נפלאים. אני חושבת שמוזיקה ישראלית זה מוזיקה שמצליחה איכשהו לתאר את המיקום שלנו, שזה אומר גם את האנשים שגרים פה וגם את הנוף וגם את האוויר וגם את הצלילים".

ההופעה האחרונה שראית?

"רחוב פרנצ'מן בניו-אורלינס, לפני שבוע, להקה שנקראת וושבורד-רודיאו, שמנגנת על כלים שמאוד דומים להרכב שלי, בגלל זה גם מאוד נקשרתי אליהם, והסולן מנגן על וושבורד, שזה קרש כביסה... כבש אותי".

הדיסק האחרון שקנית?

של וושבורד-רודיאו.

ואיזה אלבום תיקחי איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?

"'צפוף באוזן' של כוורת".

מה מפחיד אותך?

"לאבד דברים".

מה מצחיק אותך?

"האחיין שלי ארבל, אורי ויינשטוק והגיטריסט אורי אשחר, שממש מצחיק אותי".

מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?

"שנולדתי ושפגשתי את איתמר אהרוני, שהוא בן הזוג שלי והוא גם הצלם והמפיק של העטיפה וגם הכל".

לי גאון תופיע ביום שלישי, 6 במרץ 2012, באוזן בר שבתל-אביב, ב-20.30, וביום שלישי, 13 במרץ 2012, ב-21.00, באברם בר בירושלים.

באתר שלה אפשר לצפות בכל 1,000 העטיפות של המהדורה הראשונה.