נגן גיטרה שהפך למנצח
 
"הרגע המכונן  בכיוון המוזיקלי שלי היה כאשר בשיעור באקדמיה למוזיקה בירושלים אי שם בשנות השמונים המאוחרות. נעם שריף, שהיה המורה בכיתת הניצוח, התבונן בי בשיעור, חייך וקבע שאני צריך להיות מנצח," מספר רונן ניסן  שבימים אלו מנצח על סדרת קונצרטים בתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית.
 
באותם ימים רונן היה סטודנט לגיטרה בכיתתו של יוסי ירושלמי, מי שנחשב אז לבכיר מורי הגיטרה בירושלים. רונן כבר התקבל ללימודי המשך בגיטרה בכיתתו של מנואל ברוליו בבית הספר למוזיקה במנהטן. "כולם מסביב התפעלו מעצם העובדה שהתקבלתי אבל אצלי כבר התמקם החשק שקיבל אישור, החשק לנצח. התוצאה של ההתלבטות היא שכעבור שנה, החלפתי בתי ספר בניו יורק ועברתי מן ה'מנהטן סקוּל אוֹף מיוזיק'  לבית הספר למוזיקה 'מאנס'  ושם הייתי לתלמידו של מייקל צָ'רי".
 
מי הוא מייקל צ'רי?
 
"מייקל צ'רי כמו ג'יימס לווין היו שניהם מנצחי משנה או עוזרי מנצח של ג'ורג' סֶל (מנהלה המוזיקלי האגדי של תזמורת קליבלנד. י"ש). ג'יימס לווין היה למנצח ענק וצ'רי למורה דגול, שניהם יהודים".
 
מה הוא העניק לך כמורה?

"מעבר לידע וכלים מעולים לעבודה, היתה לי, כך לפחות חשב צ'רי, בעיה. אני שמאלי והוא חשב שאני צריך לנצח ביד ימין".
 
אבל יש מנצחים שמנצחים ביד שמאל - קז'ישטוף פנדרצקי ודונלד רניקלס...
 
"כן, אבל אני כבר הייתי כנראה מבושל למהפכה בשימוש בידיים, כבר כנגן גיטרה ניגנתי ביד ימין (להזכיר פול מקרתני ניגן גיטרה ביד שמאל). בקיצור מייקל צ'רי התעקש ועם כל זאת אז הייתי כבר לאחר שתי עשרות שנים של כתיבה ביד שמאל, מה שלא השתנה עד היום.
 
"השקעתי שלוש שנים בתרגול המעבר בין הידיים  ובסופו של דבר הגיע הרגע שהרגשתי שיד שמאל שלי משוחררת לתפקוד המקובל שלה. (בהגדרה כוללנית מאוד ייאמר כאן שהיד הימנית של מנצחי ומנצחות התזמורות מסמנת בדרך כלל את הפעמה, שלושה רבעים, ארבעה רבעים וכד' ואילו היד השמאלית מוסיפה את ההוראות של "איך לנגן" שקט, עוצמה ועוד ועוד, אבל אלו כמובן הכללות ויש להוסיף עליהם עוד ועוד. י"ש). צריך לזכור שיד ימין של שמאלי היא תמיד חזקה יותר מיד שמאל של ימני ולכן אולי קל לו יותר להחליף ידיים". 
   
מה קרה אתך בתום הלימודים?
 
"לאחר כמה שנים הגעתי יחד עם זמרת צעירה, חברתי באותם ימים, לווינה. ולמעשה מאז אני חי בווינה ומגיע לביקורים תכופים בישראל. בווינה ניצחתי בתחילת הדרת על קבוצת תיאטרון אופרה שהתמחתה באופרות של המאה העשרים, יצירות של פנדרצקי, בריטן והריסון ברתוויסל שבתי האופרה הגדולים של העיר לא כללו בתכניות העבודה שלהם".

רונן ניסן (מקור: www.ronennissan.info)

והווינאים, שיש להם אולי את המסורת המפוארת ביותר בעולם המוזיקה הקלאסית מאז ימי היידן ומוצרט, דרך בטהובן ברהמס, מאהלר, שנברג ואחרים, ששו להקשיב למוזיקה הזאת?
 
"אני יכול להעיד שכאשר עבדתי עם קבוצת האופרה, היו בעיר שלוש קבוצות. כלומר היה לפחות עניין. היום יש קבוצה אחת. אני בינתיים עברתי לעבוד עם תזמורות קאמריות באוסטריה, עם אחת מהן 'רוח אירופה' (Spirit of Europe) גם ביקרתי פעמיים בארץ. בינתיים גם התזמורת הזו התפרקה. התקציב שהחזיק אותה נגמר..." 
 
תזמורת משלו

אתה מתאר מצב של ריצה ממיזם מוזיקלי אחד לאחר, מתזמורת לתזמורת, איך מתנהלים חיים באמנות הזאת?

"ראשית, יש לי תזמורת משלי שעליה אני מנצח בקביעות וזו היא תזמורת העיר טוּלן. טולן עיר לווין לווינה, הנמצאת על גדת הדנובה במרחק של 30 קילומטרים מן הבירה. עיר שרוב התושבים שלה עובדים בבירה. ולמרות זאת יש לה סדרה של שמונה תכניות בשנה לצד פעילויות אחרות.
 
"שם כמובן יש הרבה מוזיקה במסורת האוסטרית:  היידן ובטהובן והרבה מוזיקה כנסייתית. לא מזמן ביצענו מיסה של מלחין אוסטרי יותר מודרני, גוטפריד פון אַיינָם. מלחין שהלך לעולמו לפני כ-15 שנים בסך הכל. אגב האיש הוכר כחסיד אומות עולם ושמו חקוק ב'יד ושם' בירושלים. את התואר הקנתה לו פעילותו להצלת מוזיקאים יהודים בברלין בשנות השלטון הנאצי. לאחרונה אני חוזר גם לנגינה בגיטרה ולא מזמן ליוויתי זמר בגיטרה בשירים של אותו פון איינם".
 
"אז זה הבסיס וממנו יוצאים לפעילויות שונות. במשך כמה שנים עבדתי כאסיסטנט של ליאור שמבדל בקורס מנצחים בסן-ג'מיני, עיר מופלאה באומבריה, מאה קילומטרים צפונית לרומא. ותלמידים הגיעו מכל מקום בכללם שני ישראלים אלון ובר ויואל גמזו. אבל גם המיזם הזה הסתיים. שוב התקציב נגמר.

רונן ניסן (מקור: www.ronennissan.info)

אני מנצח כאן. ניצחתי על הקאמרית הקיבוצית, כבר בעבר, על תזמורת אשדוד, ועל התזמורת הפילהרמונית.  ועל תזמורות בטורקיה, בליכטנשטיין ובארגנטינה. אני חייב להודות שבמשך  שנים גם רצתי ממקום למקום, זה היה חלק מן העבודה והיום  בסך הכל כבר יש פניות לא מעטות אלי כמנצח וכנגן גיטרה. לאחרונה כאמור חזרתי לנגן גיטרה ואני מלווה זמרים במוזיקה ארגנטינאית. אני גם אוהב מאוד לרקוד טנגו ויצא לי לשלב את הריקוד והניצוח, בחלק מההופעות".
 
אני סקרן לעניין הגיטרה והאוסטרים. לאחרונה שמענו כאן ב"שוברטיאדה" את יניב ד'אור, זמר הקונטרה-טנור שר שירים של שוברט בלווי נגן הגיטרה ירון חסון. הקהל כאן התלהב מן הצירוף ומן העיבודים של חסון לשוברט. באוסטריה, מולדתו של שוברט מקבלים את השוני או נאמנים לשילוב של קול ופסנתר?
 
"מקבלים ומאוד, הגיטרה היא חלק מן המסורת האוסטרית. ראשית שוברט עצמו כתב לגיטרה, אבל  יש פן נוסף במוזיקה  - האוסטרים שרים בבתי היין, בעיקר בתקופת ה"הויריגן" (היין הצעיר) ואת המוזיקה מלווה הגיטרה אוסטרית, שהיא שונה מן הגיטרה הספרדית. יש בה עוד מיתרים רבים קבועים, וצליל הכלי הזה אחר מן המקובל. אבל יש בו רכות ונעימות שמתאימה לרוח הנינוחות הווינאית המפורסמת".    

תרועה למשחקי המכביה 

בתכנית הנוכחית שלך עם תזמורת נתניה-הקיבוצית אתה משלב עיבודים שלך לקלרנית הסולנית ולתזמורת לשירי סשה ארגוב..

"כן וזה עיסוק נוסף.  אני מאוד אוהב לעבד ולתזמר וכאן הסולן הגרמני שמנגן כבר התלהב והוא ייקח את השירים של ארגוב להופעות אחרות שלו. יצא לי בשנה שעברה לחבר תרועה למשחקי המכביה הבינלאומית שהתקיימו בווינה והנעימה הזאת חזרה והושמעה פעמים רבות..."
 
 
בסך הכל וינה היא עדיין מקום מומלץ למוזיקאים לחיות בו?
 
"התשובה היא כן, אבל לא רק מוזיקלית. ראשית וינה יותר זולה מתל אביב, כשהתחיל כאן המאבק על מחיר גבינת הקוטג' בדקתי וראיתי שאני משלם כמעט שקל וחצי פחות. חוץ מזה התחבורה בעיר מעולה, אין סיבה להחזיק רכב. וינה היא לא עיר ענקית, היא בירה של פעם אבל היא כייף. אבל תל אביב הטביעה בה חותם רציני בשנים האחרונות".
 
כלומר?

"כשתל אביב הייתה בת מאה בשנת 2009, הוקמו בכמה ערים בעולם לצד הנהרות חיקויים של חוף תל אביב, עם הרעש, הצבעוניות, המאכלים. אחד כזה הוקם גם בווינה על הגדה של תעלת הדנובה שחוצה את העיר. מאז בכל קיץ חוף תל אביב ( (Tel Aviv Beach מושך אליו ארבע מאות איש בכל ערב, לעומת מאה או מאה וחמישים במרכזי הבילוי הסמוכים".
 
  
 
הקונצרט הקרוב יתקיים ביום שלישי, 21 בפברואר 2012 ב-20:30 באולם הקימרון בית שאן. קונצרטים נוספים יתקיימו בהיכל התרבות אריאל, בהיכל התרבות נהריה ובאולם המופעים של קיבוץ עין החורש. 
 
רכישת כרטיסים