המעריץ הצעיר של לוקינו ויסקונטי

שלושה גורמים עמדו בבסיס ההחלטה של אלכס אַספּ לצרף את ישראל למועדון המדינות המקרינות את הפקות האופרה והבלט של בית האופרה המלכותי "קובנט גארדן" מלונדון.

"בבסיס אני אוהב מוזיקה ואופרה", מספר אספ, "זו היתה גם האמנות הראשונה שהתחלתי לעסוק בה כילד בסנט פטרבורג. הרומן עם הפסנתר לא נמשך זמן רב, כל המורים חזרו על אותו פסק דין 'מוכשר אבל עצלן'.  אבל האהבה נשארה. 
 
"מלבד זאת - מסיבות שונות פספסתי את סדרת 'בראוו' של האופרות והבלטים שהוקרנו ב'יס פלנט' לפני שנה ויותר. וכשראיתי שהמותג עדיין מופיע באתר, ביררתי והבנתי שאני יכול לקחת את המיזם על עצמי.
 
"עניין אחרון - יש לי חברים במחלקת הקולנוע של ה'קובנט גארדן' בלונדון. באחת השיחות הם שאלו אותי: יש כבר די ארצות שמקרינות את ההפקות שלנו, חלקן מוקלטות, גם בתלת מימד וחלקן בשידור ישיר מלונדון, מה קורה בישראל?"
 
אהבתו השנייה של אספ לאחר המוזיקה הייתה הקולנוע, שהפכה מאז לאהבתו ולעיקר עיסוקו.  כאשר יש חיבור בין הקולנוע לאופרה מה טוב. הפקות קולנוע כמו "דון ג'ובני" של ג'וזף לוסי, "כרמן" של פרנצ'סקו רוזי. "פרסיפל" של הנס יורגן סיברברג ו"חליל הקסם" של אינגמר ברגמן, עדיין מפעימות אותו.
 
את הקולנוע גילה עוד ברוסיה "עם הסרטים של אנדריי טרקובסקי". בינתיים עברו אלכס ואמו מרוסיה לפינלנד "אמא היתה פינית וגרנו בפרובו ליד הלסינקי. "אחרי טרקובסקי באו במאים אחרים שנשביתי בעבודותיהם. אחד מהם היה האיטלקי לוקינו ויסקונטי. התלהבתי מסרטיו וצפיתי בכל מה שניתן  (ויסקונטי היה גם אחד מבמאי האופרה החשובים בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה, הוא ביים את מריה קאלאס לפחות ארבע פעמים ב"לה סקאלה" ובהמשך ביים גם בלונדון, אחד מעוזריו היה פרנקו זפירלי, לימים במאי נחשב בזכות עצמו של אופרות וסרטים- י. ש.) 



צילום: קת'רין אשמור

 
מכל מקום בפינלנד  מחליט המעריץ הצעיר אלכס לכתוב לויסקונטי. "כתבתי מכתב של מעריץ צעיר. הוא בטח קיבל מכתבים רבים כאלה. להפתעתי קבלתי תשובה. החלטתי לנסוע אליו ברומא. דפקתי על דלת הבית שלו. פתח לי המיג'ור דומו (מנהל הבית) מה אתה רוצה שאל אותי. אמרתי שאני יודע שויסקונטי מתחיל לעבוד על סרט חדש, 'תמונה משפחתית', והוא בוודאי מגייס עובדים חדשים ואני רוצה לעבוד. ויסקונטי קיבל אותי, דברנו אנגלית. הוא חשב ואז אמר לי, 'טוב תבוא מחר'. הסכמתי ופניתי לצאת. 'רגע',  עצר ויסקונטי  'איפה אתה מתכוון לישון?'ילד, אתה נשאר כאן'.
 
"למחרת התחלנו בעבודה  אני הייתי עוזר במאי שלישי.  בסרט שיחקו ברט לנקסטר, הלמוט ברגר, סילוונה מנגנו ועוד שחקנים שהקהל האיטלקי מאוד אהב אבל היו פחות מוכרים בארצות אחרות. "נשארתי ברומא עוד אחרי גמר הצילומים ל'פוסט פרודקשן". אחרי שנגמרה העבודה חזרתי לפינלנד.

"בשנת 1975 כבר התהפך הכיוון. הגיע טלפון מויסקונטי. הפעם הוא ביקש שאצטרף. הייתי עוזר במאי שני. הסרט הפעם היה 'התמים' סרטו האחרון. נשארתי שם ארבעה חודשים. כשויסקונטי גמר את העבודה על הסרט הוא מת. הכל היה ערוך מוכן והיו הוראות איך להמשיך מכאן. צילם את הסרט עד היום האחרון לחייו. סיים והלך לעולמו".
 
ומה קרה אחרי ויסקונטי?
 
"חזרתי לפינלנד ומשם לרוסיה ללמוד שם קולנוע. למדתי שם ואחר כך הגעתי לישראל. כאן למדתי באוניברסיטת תל אביב וגם בבית צבי. בהמשך עסקתי בעיתונות, בכתיבה על קולנוע, ובסופו של דבר חזרתי לתחום הקולנוע. היום בעיקר בהפצה. מכל מקום עכשיו מתחברות האהבות השונות שלי".

חוייה אופראית בשידור ישיר
 
ביום שישי הקרוב בצהריים תהפוכנה האהבות של אספ למציאות מקומית. האופרה "טוסקה" של פוצ'יני  בהפקת האופרה המלכותית האנגלית, באחד הביצועים המרהיבים שלה, תוקרן במקביל בקולנוע "גת" בתל אביב ובקולנוע  "יס פלנט" בלב המפרץ בחיפה וכעבור חמשה ימים, ביום רביעי בערב, בירושלים ב"רב חן".

למה דווקא הקובנט גארדן?

"לא צריך הרבה סיבות. הבית הזה היה מיום הקמתו בדיוק לפני 280 שנה, אחד ממרכזי האופרה החשובים בעולם. תחשוב על כך שהנדל שהיה מלחין מקורב לחצר המלכות של בית הנובר, (הג'ורג'ים הראשונים) הציג את האופרות שלו שם. בהמשך כמובן שכל המלחינים הגדולים של המאה התשע עשרה ראו בהעלאת כל אופרה שלהם בבית האופרה המלכותי בלונדון ציון דרך.

"נכון שהבית שעומד היום הוא לא אותו בניין היו כמה שריפות לאורך השנים. אבל מה שאנחנו פוגשים בלונדון כיום הוא בניין שברובו הגדול הוא בן 160 שנה. לפני כעשרים שנה  עבר הבית את סדרת מתיחות הפנים האחרונה שלו. לצד האופרה המלכותית פועל בבנין גם הבלט המלכותי. שמות הגדולים בשני התחומים מעטרים בקביעות את לוח המופעים.

עכשיו נוכל לצפות בהם בתנאים מעולים באולמות שונים בארץ ובעצם אנחנו הופכים לתחנה חשובה נוספת שבה ניתן לחוות את החוויה האופראית ממש כמו באולם ועוד יותר מכך, אנחנו צופים בעזרת מצלמת הטלוויזיה בפניהם של האמנים רואים מקרוב את התפאורה, את הכוריאוגרפיות.
 
"אנחנו מאוד שמחים להתחיל לשתף פעולה עם ישראל," אומר בשיחת טלפון מלונדון אליסטר רוברטס מנהל מערך שידורי חוץ של בית האופרה המלכותי. "התחלנו לפני קצת יותר משנתיים עם 'כך עושות כולן' עם מדינות בודדות ותוך כמה חדשים זינק המספר לכ-25  מדינות ובמקביל מתנהלים משאים ומתנים עם מדינות נוספות".

אתם בודקים מה עושים בתחום הזה המתחרים שלכם מן ה"מטרופולין אופרה" בניו יורק ואחרים?

"בוודאי, אני עוקב אחרי כל בתי האופרה ואנחנו מנסים ליצור את הדרך שלנו. בשידורים החיים הפקות ניו יורק למשל, יש ראיונות עם הזמרים,והמנצח ועוד. אנחנו בינתיים בחלק מן ההפקות גייסנו את המנהל המוזיקלי שלנו אנטוניו פפאנו, ובשיתוף עם הבי.בי.סי הפקנו מבוא שבו מציג פפאנו את ההפקה, מזווית הראייה האישית שלו כמנצח וכבן התקופה הצופה בהפקה. אתם בישראל תראו אותו כבר במבוא ל'טוסקה' מתווה דרכים לצפייה עשירה יותר בהפקה".

איך התגובות בלונדון?
 
"אני יכול לדבר על שני סוגים של תגובות. אנג'לה גיאורגיו ששרה את טוסקה ובהמשך השנה תשיר ב'אנדריאה לה קוברר' אומרת שהיא מתייחסת לקהל שבאולם למרות שהיא יודעת שצופים בה עוד אלפי צופים בעולם כולו. היא חושבת על הקהל המקומי. לעומת זאת הקהל בלונדון מאוד מתרגש מן העובדה שיחד איתו צופים בהפקה זו או אחרת אנשים במקומות שונים בעולם".