לאור הצלחתו של הפסטיבל העולמי בתיאטרון אנסמבל הרצליה בשנה הקודמת, חוזרים השנה אנשי הפסטיבל ל"עולמי 2", סוף שבוע שכולו מוזיקת עולם בשילובים חד פעמיים, הכוללים אמנים מכל צידי המפה המוזיקלית, בשיתופי פעולה ייחודיים.

"הרעיון לפסטיבל נולד מכך שבתיאטרון אנסמבל הרצליה רצו להביא מוזיקה לתיאטרון, אז באתי אליהם עם הרעיון של מוזיקת עולם, כי זה משהו שאין לו באזור השרון שום בית או במה מכובדת להופיע עליה", מספרת איבון קאהן, המנהלת האמנותית של הפסטיבל. "בירושלים יש מקומות, ביפו יש את 'מזרח מערב', אבל פה, באזור השרון וצפונה, יש מקומות קטנים של מאה איש, או כאלה שהם מאוד אד-הוק, לא מוסד משמעותי".

למה דווקא מוזיקת עולם? מאיפה החיבור?

"אני מייצגת אמנים ישראלים שאני מוציאה החוצה להופעות בעולם, והרבה פעמים אני רואה שבעצם אין נביא בעירו ולכל אותם אמנים שמופיעים בכל העולם בבמות המכובדות קשה לי מאוד למצוא מקומות שבהם הם מקבלים במה פה. יאיר דלאל, למשל, (שקאהן הייתה נשואה לו בעבר – ט.ג.), מופיע בכל העולם, אבל זה די נדיר לראות אותו בהופעות בארץ".

איך את מסבירה את הנהירה לפסטיבלים כאלה מצד אחד, אבל את חוסר ההצלחה הנקודתי שאת מתארת פה? הרי הכי מתבקש שזה יעבוד פה, במדינת התימניאדות

"אני חושבת שאולי אנשים פה קצת פוחדים ולא מספיק נפתחים ורוצים את אותם דברים שוב ושוב. בדרך כלל מה שרואים בתימניאדות זה קצת יותר פולקלור, אבל אני מרגישה שעם הדור הצעיר יש פה איזו מהפכה. הפקתי את משפחת אלייב שהוציאו אלבום בהפקת תמיר מוסקט והיה פה מהפך מדהים. כל הקהל שבא למשפחת אלייב זה צעירים בני עשרים ומשהו, ופעם זה לא היה ככה. הם היו משויכים יותר לפולקלור. אז יש התעוררות".

"ניצן חן והאשכנזים" (יח"צ)

איזו מוזיקה בעצם מוגדרת כמוזיקת עולם? האם חייבות למשל להיות בה תמיד השפעות אוריינטליות, האם חייבים להיות בה שילובים שונים? כי זו התחושה שעוברת בכל פעם שמדברים על מוזיקת עולם

"זו ממש לא חייבת להיות מוזיקה עם השפעות אוריינטליות. בעצם את יכולה להגיד שכל מוזיקה זו מוזיקת עולם כי כולנו שייכים לעולם, אבל בדרך כלל מדובר בשילוב של כלים אותנטיים ושל שפת מקור ממקום מסוים, ובדרך כלל יש שילובים כי מן הסתם היוצרים הצעירים יוצרים דברים חדשים, ובדרך כלל הם גדלו על קלאסי או רוק או פופ, והם משלבים בזה את השורשים שלהם, ויוצרים מה שנקרא מוזיקת עולם".

ובכל זאת נדמה שהרוק הרבה פחות נוכח במוזיקת עולם

"למרות ש'אסטה' למשל נוגעים בזה לגמרי. יש להם בס, גיטרות וסט תופים, אבל בנוסף לזה יש להם גם עשרים חלילים, החל מאירלנד ועד יפן והודו, והם משלבים את זה עם כלים של רוק ולפעמים עם מקצבים של רוק, אז גם זה אפשרי. גם מה שדודו טסה עושה זה רוק, אבל גם מוזיקת עולם".

אני באמת לא הייתי אוטומטית מגדירה אותו כמוזיקת עולם

"נכון, אבל הדיסק שהוא הוציא השנה עם השירים של סבא שלו, אל כוויתי, זה למשל מוזיקת עולם".

שירים מבית אמא של אתי אנקרי

ספרי לי על כמה מהמופעים הבולטים בפסטיבל השנה

"יש הרבה. קודם כל המופע של גדי סרי, בעקבות האלבום 'ספרי', שמביא מוזיקת תימנית מבית אבא בעיבודים עכשוויים וחדשים. די נדיר לראות את המופע הזה בארץ, והוא כולל הרכב של בס, כלי הקשה, גיטרה, קלידים, מחשב ומקהלה של תימנים אסלים, שישה גברים ששרים מדהים. גדי סרי על הפרקשן וגם אחיו, מתי סרי, משתתף במופע.

מוריס אל מדיוני (צילום: עליזה חיון)

"עוד מופע מרכזי הוא כמובן אתי אנקרי שמארחת את הפסנתרן מוריס אל מדיוני. היא תשיר במופע חלק מהרפרטואר של שירי הדיסק שעשתה משירי ר' יהודה הלוי שנמכר בצורה מאוד יפה.

"זה מופע שהוא מאוד מוזיקת עולם בעיניי, גם בגלל הכלים והמקצבים והאוריינטציה, וזה התחבר לי נורא טוב לחבר בינה לבין מוריס אל מדיוני. ביחד הם ישירו מספר שירים מבית אמא של אתי. את מוריס אני מכירה עוד ממרסיי, בערך לפני עשרים שנה, וזה מין בנאדם שפשוט יש עליו הסכמה עולמית שאוהבים אותו. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל איפה שאני פותחת את הדלת עם מוריס, ישר התגובה היא 'או, כמה אנחנו אוהבים אותו'. הוא כנראה איש כל כך שרמנטי שהוא כובש לבבות, וכך גם במוזיקה שלו, שהיא מאוד קלילה ומיוחדת.

"בכל הקלטה שלו ששומעים, ויש מאות ואלפים כאלה, שנעשו בצרפת או בצפון אפריקה, ישר שומעים שזה מוריס וזו השפה שלו. הוא כבר בן 83 ורק משתבח עם הגיל. יש לי את הכבוד לעבוד איתו ולייצג אותו, וכבר הרבה זמן רצינו לעשות את השילוב בינו לבין אתי, אבל בקיץ שעבר הוא שבר את היד ולא יכולנו, אז עכשיו אנחנו עושים את זה.

"מופע נוסף הוא של שלמה בר והברירה הטבעית שמארחים את ריף כהן שמדברים עליה חם חם חם. שמתי עין על ריף בקיץ, והיא אחת כזאת שבמובן מסוים היא כאילו אנטיתזה של שלמה בר, אבל תיארתי לעצמי שיכול להיות ביניהם חיבור מעניין, ובהופעה הם יבצעו את 'ילדים זה שמחה' ואת 'א-פרי' ששומעים כל הזמן ברדיו. גם ריף לדעתי לא הייתה עדיין באזור השרון אז זה מצוין.

"גם להקת 'אסטה' תופיע בפסטיבל. הם מכירים משנת 88 ועובדים המון שנים בחו"ל באופן די קבוע, הם קצת שינו את ההרכב, יש להם קלרניתן חדש, יוני דרור, והם יארחו את סמיר מחול, נגן עוד בחסד עליון, ויבצעו חומרים אחד של השני. 'אסטה' באמת עושים שילוב של כל העולם. לרגע חושבים שזו מוזיקה קלטית ואחר כך זה יידיש ואחר כך טורקית. יש להם משהו כמו 25 כלים שהם מנגנים בהם בזמן המופע".

ריף כהן (צילום: הילה ווגמן)

בלוז עם קאנון ועוד

מה יש לנו מהצד "האשכנזי" של הבמה?

"במוצאי שבת יש מופע של ניצן חן ו'האשכנזים'. ניצן היה הכנר של שלמה בר כמה שנים, והוא הכנר של אהוד בנאי. הוא בכלל חונך על מוזיקה קלאסית, והוא לקח וחקר פיוטים מארצות אשכנז, עיבד אותם מחדש ובעזרת הרכב של כינור, בס, תופים ופסנתר, הפך את זה לסגנון של פולק-רוק כזה. אין יותר אשכנזי מזה..."

פרט למופעים, יחזור השנה הפסטיבל גם על המסורת שהתחיל בשנתו הקודמת, ג'אם סשנים לילייים של אמני הפסטיבל, ויפתח במסורת חדשה המאפשרת ליהנות גם ממופעי חוץ במתחם החדש של התיאטרון.

"לפני תחילת המופעים נקיים השנה מופעי חינם בחצר התיאטרון", מספרת קאהן, "אחד מהם זה הרכב רוסי שנקרא 'באבא יאגה', הם עושים חומרים רוסיים וקצת בולגריים עם המון המון הומור.

"יש גם את 'טריו איסתיקלל' שמביא לבמה קאנון, כלי הקשה ועוד ומשלב טורקי עם גרוב חדש. חלק מהשירים ממש נשמעים כמו בלוז אבל עם קאנון ועוד וזה נשמע מאוד מעניין. הם קיבלו ביקורות מדהימות בעולם על האלבום החדש שהם הוציאו השנה. עוד הרכב שיופיע נקרא 'קטורת', שישה מוזיקאים שחלקם חוזרים בתשובה שמשלבים פיוטים עם כלי מהודו ופרס, והם מארחים את ארז מונק הטבלאי.

"הסוכריה של הכל זה הג'אמים שיהיו בסוף יום חמישי ובסוף מופעי השבת. עשינו את זה גם בשנה שעברה וזה היה פשוט עילוי לראות את כל המוזיקאים האלה על במה אחת. אף אחד לא יודע מה הולך להיות, אבל הרעיון הוא שהלהקה האחרונה מזמינה את זאת שהייתה קודם והם מנגנים ביחד ויוצרים דברים חדשים עד שאין להם יותר מה להגיד..."

"הברירה הטבעית" (יח"צ)

נדמה שהחזרה בתשובה לא זרה למשתתפי הפסטיבל, באופן כללי

"יש פה איזה מגמה של כמה להקות, ככה זה יצא, זה לא בכוונה מראש, שבעצם הרבה מהם שומרי מסורת, אבל שומרי מסורת פתוחים. אתי אנקרי, למשל, זה לא מופע רק לנשים כמו שכולם חושבים משום מה, זה מופע פתוח לכל מי שרוצה לשמוע. זה מה שיפה, יש פה שילובים טובים, חילוני ומסורתי כאחד, אבל המוזיקה מחברת, ואני מאוד מקווה שגם הקהל הזה של שומרי המסורת יבוא. שיבואו כולם".

ברמה הביוגרפית, מאיפה החיבור הכל כך אישי שלך למוזיקת עולם?

"אני נולדתי בנורבגיה, אחותי זמרת ושחקנית יידיש, ובעצם אני באה מבית מוזיקלי שיש בו מסורת של מוזיקת כלייזמר ויידיש, אבל תמיד נמשכתי לדברים שהם יותר מהמזרח. הקונצרט הראשון שראיתי בחיים, בגיל 18, היה של יאן גרברק עם זקיר חוסיין, הטאבלאיסט הכי טוב בעולם בערך, ומקלפלין, זה היה משהו כמו הדיסק 'שאקטי', ובגלל שהייתי בגיל מאוד מוקדם זה השפיע עליי לכל החיים. אחר כך התחתנתי עם יאיר דלאל, אז מן הסתם אהבתי מוזיקה ערבית אסלית וזה מה שמשך אותי כשבאתי לארץ".

הפסטיבל יתקיים בימים חמישי–שבת, 22–24 במרץ 2012, בתיאטרון אנסמבל הרצליה. כרטיס: 90 שקל למופע. לפרטים: 09-9552921.