ב-17 באפריל יצטרפו צופי קולנוע בישראל לאלפי צופי קולנוע בעולם ויצפו בשידור חי של האופרה של ורדי "ריגולטו" מבית האופרה קובנט גארדן בלונדון בשידור חי.

האופרה תוקרן במקביל בשלושה בתי קולנוע ברב חן בירושלים, ברב חן בתל אביב וב-יס פלנט לב המפרץ בחיפה. תחילת המופע בשעה 21:00 (שבע בערב בלונדון).

"זו אופרה על עניינים אפלים"

"ריגולטו" היא אחת האופרות היפות ביותר של ורדי,  אופרה שבדומה ל"לה טרוויאטה" ול"הטרובדור", בהפוך על הפוך נאמר שהיא רוויה בציטוטים, כלומר אנחנו הצופים והמאזינים מכירים את המוזיקה וכשהיא מושמעת היא שולפת בקלות ציטוטים מנימי זכרון פעילים אם באריה הידועה על האישה קלת הדעת "לה דונה א מובּילֶה", או באריות ה"שיילוקיות" של ריגולטו, באריית האהבה של ג'ילדה וכמובן ברביעייה, שהיא קרוב לוודאי המפורסמת ביותר ברביעיות האופראיות מאז ומעולם.

על הפקת "ריגולטו" באופרה המלכותית "קובנט גארדן" מופקד הבמאי דיוויד מק-ויקאר שהחליט, כפי שהוא מסביר בהרחבה, להתייחס לטקסט המוזיקלי והדרמטי, כאילו הוא חדש ובלתי מוכר. בעיקר, לדעתו, משום שלמרות שחלפו יותר מ-150 שנה מאז הצגת הבכורה, התגובה האנושית, תגובת הקהל לדרמה, לא השתנתה.

"בשבילי 'ריגולטו' היא זעקה ארוכה וממושכת כנגד אי השוויון שבין בני האדם. זעקה שמוצאה ברקע החברתי והפוליטי של התקופה בה האופרה נכתבה. האופרה חוברה כמעט באותו הזמן שבו חיבר קרל מרקס את המניפסט הקומוניסטי. מסמך שעסק במעמדות, באי השוויון, וזה ענין שנוטים לשכוח, מחאות חברתיות פוליטיות מסוגים שונים פרחו באותו זמן.

"הזעקה של 'ריגולטו' מכוונת כנגד חוסר השוויון, כנגד המצב האנושי המבחין בין מי שיש להם למי שאין להם; כנגד העימות שבין יופי לכיעור וכנגד השיפוט הערכי שבני אדם שופטים אלו את אלו בהסתמך על אמות מידה אלה. לכן בשבילי 'ריגולטו' היא אופרה משמעותית ומאוד חיונית לחברה שלנו. היא דנה בשאלות של מהו יופי; מהו כיעור; במי נאמין ובמי לא נאמין; עם מי אנחנו רוצים להיות; מי יהיה לנו מקור השראה".

"ריגולטו", צילום: ROH

"האופרה נכתבה בעקבות 'המלך משתעשע' מחזה של ויקטור הוגו, שעסק בעיקר בהתנהגות מופקרת של שליט. המחזה היה שנוי במחלוקת מרגע שעלה עליו המסך לראשונה והוצג פעמים ספורות עד שהוסר כליל מלוח ההצגות.

"כאשר ורדי, שהתלהב מן המחזה, הציע לבית האופרה בוונציה אופרה על אותו סיפור, קראו הצנזורים את הליברית וסרבו. בזמן של הפיכות ברחבי אירופה  לא היה אפשרי מבחינתם להעלות על הבמה שליט (גיבור המחזה המקורי נבנה על פי דמותו של מלך ששלט בצרפת), כה שפל וכה נתעב. זה היה טקסט בלתי אפשרי לעיכול באותם ימים. לאחר פסילת הטקסט הציע פיאווה, מחבר הליברית, נוסח חדש, מרוכך, שהיה כה מדולל תכנית ורעיונית שהביא לדבר אחד בלבד: לזעמו של המלחין.

"מכאן ואילך, זה מאוד מרתק לעקוב אחר חליפת המכתבים בין ורדי לבין פיאווה, לנסות ולהבין את הנסיונות שלהם לשמר את המסרים העיקריים של הדרמה של הוגו ובה בעת לפייס את דעתם של הצנזורים".

"ריגולטו", צילום: ROH

מה, אם כן, הדליק אותך?
 
"כאשר אני עובד על יצירה, כל יצירה, אני לא מנסה לתת לה פנים חדשות. אני לא מסתפק במתיחת פנים. אני רוצה לבדוק את השלד שלה, את האנרגיה. אני שואל מה היה שם בחומר שגרם לוורדי לרצות לחבר לה מוזיקה? מה הוא רצה לומר? מה הכעיס אותו? מה הוא רצה שהקהל יחוש? מה הוא רצה שהקהל יחשוב?
 
"לדעתי בני אדם לא השתנו. אנחנו מגיבים ל'ריגולטו' בדיוק כפי שהגיבו מי שצפו באופרה לראשונה באמצע המאה ה-19. היצירה מזעזעת אותנו, מרגשת אותנו, גורמת לנו לתעב דמות, מצב, התנהגות, היום בדיוק כמו אז. הדרך שבה אנחנו מתייחסים זה לזה בתוך החברה, לא השתנתה. על היחסים האלה בין בני האדם ורדי מדבר.
 
"כדי להגיע לאותה אמת שוורדי מדבר עליה היה עלי להעצים חלק מן היסודות שמהם נרקחת הדרמה. יסודות האלימות והמין שהיו מוצנעים ונרמזים בזמנו של ורדי, בוטים יותר בהפקה החדשה. כי חשוב לי מאוד להעביר לצופים את הסוגיות שבהן עוסקת האופרה, בראיית עולם עכשווית".

"ריגולטו", צילום: ROH

"הבעיה שלי , או של כל במאי, היא שהיצירה כל כך מוכרת עד  שישנה סכנה שאנשים ירגישו בבית האופרה נוח מדי. הם יבואו להצגה ויגידו אנחנו מכירים את היצירה. אני מנסה לומר להם: 'לא! אתם אינכם מכירים את האופרה! האופרה הזאת היא על עניינים אפלים, על עניינים קשים לעיכול, הרבה יותר מכפי שאי פעם שיערתם'. זה מה שאני מנסה לעשות, להציג את האופרה כאילו איש מעולם לא ביים אותה לפני".   

"ריגולטו הוא דמות מודרנית הנוטה לפסיכוזה ולתיעוב עצמי עמוק"
 
איך זה עובד הלכה למעשה?
 
"זה מתחיל בתכנון הבמה, הסביבה שבה פועלים גיבורי האופרה. בשונה מהפקות אחרות החלטנו, אני והמעצבים, שכל האופרה תתנהל בחלל אחד. אנחנו מנסים לסכם, לתמצת את העולם. עולם המותרות של הדוכס, עולם של זכוכית שבירה, שמתחתיו רוחשת מאפליה, רוחש עולם 'דיקנסי' עולם שממנו העולם העליון שואב את כוחותיו.
 
"ריגולטו וספרפוצ'ילה חיים בעולם של אלו שאין להם. הם מעין חיפושיות זבל שמוצאות את מזונן בהפרשות של האצילים, אנשי השררה, בעלי הכוח. רצינו להציג בו זמנית את שני העולמות החיים זה ליד זה. וכך למרות שאנחנו נמצאים בעולמו של הדוכס, אנחנו רואים שהמבנה החברתי קורס,.

"ריגולטו", צילום: ROH

"קל מדי לראות בריגולטו דמות אב אוהב. לדידי ריגולטו הוא דמות מודרנית הנוטה לפסיכוזה ולתיעוב עצמי עמוק. הוא מבין את חוקי החברה, הוא יודע איך לתפקד בחצר הדוכס. וכדי לתפקד הוא צריך להיות שפל יותר, בוטה יותר ואכזר יותר מאצילי החצר. ההבדל היחיד שהם עושים את מעשיהם הנתעבים והשפלים להנאתם והוא עושה את זה למחייתו.
 
"הוא מבין את משמעות התפקיד של ליצן החצר. התפקיד הזה אינו מגדיר את הדמות שלו, את הדמות מגדירים יחסיו לבתו, לג'ילדה. ריגולטו האדם משקיע ביחסיו עם בתו כמי שרוצה לאהוב ולקבל אהבה בתמורה, אלה מעשים שלא ייעשו בחברה שבה הוא חי. וזו הטרגדיה שלו. הוא אוהב את ג'ילדה הרבה יותר ומכאן תבוא נפילתו. זהו בשביל אחד הנושאים החזקים המניעים את הדרמה. היכולת להעתיר אהבה גדולה מאוד על זולתך, היא תכונה אנושית מוכרת שמביאה בסופו של דבר להרס". 

  
הקרנת "ריגולטו" תיערך ביום רביעי, 17 באפריל 2012, בשעה 21:00, באולמות רב-חן בתל-אביב ובירושלים ובאולם YesPlanet בלב המפרץ בחיפה. זמן משוער: שעתיים ו-13 דקות, והפסקה אחת. כרטיסים: 105–145 שקל. לפרטים: 9066*.