לפני שנתיים הופיעה מאיה איזקוביץ (24) בפסטיבל "סולם יעקב" כשהיא עדיין על תקן זמרת מתחילה, "קלולס", כהגדרתה, המלווה בגיטרה על-ידי בן דודה, ומופיעה מול קהל שלא חזה בה לפני כן מעולם.
בשנה שעברה שבה לפסטיבל כשהיא מגובה בהרכב מלא שכולל גיטרה, תופים, כינור ובס. השנה היא מגיעה לבמה המרכזית כ"זמרת הישראלית הכי מצליחה שאתם כנראה לא מכירים", כהגדרת חדשות ערוץ 2, זוכת פרס תגלית השנה של אקו"ם, בעלת אלבום בכורה (Safe & Sound) שמציג קול יפהפה ובשל ושירי פולק רך באנגלית המשלבים בלוז, סול וקאנטרי, וקהל ההולך וגדל וממלא את הופעותיה בשנה האחרונה.
בקצב הזה, את ההופעה הבאה שלה ב"סולם יעקב" תעשה איזקוביץ כשהיא כבר על תקן הבטחה בינלאומית לא קטנה.
"כשחזרתי היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות"
"נראה לי שבגלל שלא ממש היה לי מושג מה אני עושה, עשיתי הכל באופן די תמים", אומרת איזקוביץ, במקור מיישוב כרכום שבצפון. "פשוט התחלתי להופיע בצפון, הופעות קטנות, אקוסטיות, עם בן דוד שלי, שמלווה אותי עד היום בגיטרה. שם, בצפון, התחיל איזשהו עניין, וקהל שהרגשתי שמגיב בצורה מאוד מיוחדת למוזיקה.
"באיזשהו שלב הרגשתי שיהיה נכון להתחיל את אותו מסע בתל-אביב ולהגיע למה שיותר מקומות. הופעתי בכל הופעה שיכולתי לסגור, אצל כל מי שנתן לי להופיע. לאט-לאט התחילו גם אנשים חדשים להגיע להופעות, ולא רק חברים שבאו לפרגן, ונראה לי שזה פשוט משהו שגדל מהשטח. שנה לאחר מכן, כששיחררתי את הסינגלים וקיבלתי חשיפה ברדיו, גם זה הביא לאיזושהי מקפצה שמאוד הורגשה בהופעות".
את האלבום שלך, שיצא לפני כחצי שנה, הוצאת בעצם בעזרת המשפחה. לא צעד משפחתי שגרתי במיוחד.
"נכון. שנה לפני זה עבדתי כדי לחסוך, בלי שידעתי למה אני חוסכת. נסעתי לחצי שנה לניו-יורק לנסות את מזלי, גם במוזיקה וגם בשביל החוויה. הופעתי שם בכל מיני פאבים קטנים, וכשחזרתי היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות, ושאם אני לא אעשה את זה עכשיו, אני לא יודעת אם זה יקרה מאוחר יותר.
"ההורים שלי, באמת למזלי, כי אני לא חושבת שיש הרבה הורים שיתמכו בצעד עם כל-כך הרבה סיכון ולא שגרתי, מאוד תמכו בי, ולקחו הלוואה בשביל לעזור לי לממן את החלום הזה. מה שהרגיע אותי היה שידעתי שגם אם זה לא ילך, אני אעבוד אחרי זה במשך שנה או שנתיים ופשוט אחזיר את ההלוואה, אבל אין ספק שאם הם לא היו עושים את זה, אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעשות את זה בעצמי. פנינו גם לכל מיני גופים שעוזרים לעסקים קטנים, וזה לא הצליח, אז התמיכה שלהם ממש עזרה לי להוציא לפועל את מה שרציתי לעשות".
מאיה איזיקוביץ', צילום: אוהד רומנו
"לאבא שלי אף פעם לא היה חלום להיות מוזיקאי"
העובדה שאביך עוסק בבניית כלי נגינה מעץ קשורה לרצון המשפחתי לעזור לך לצאת החוצה עם החומרים שלך?
"בטוח. כל החיים של אבא שלי זה מוזיקה. ההורים שלי מדרום-אפריקה, ובילדות שלו אבא שלי היה יוצא לרחוב וחובר למוזיקאים. הוא למד כל מה שהוא יכול היה ללמוד על מוזיקה, ובתור תחביב הוא בנה כלי נגינה. בשלב מסוים הוא פתח בראש-פינה עסק לבניית כלי נגינה, וכשהתחלתי לנגן ולשיר, אבא שלי היה אחד האנשים שהכי דחפו אותי ועודדו אותי וגרמו לי להרגיש נוח עם לשיר ועם להוציא את מה שיש לי, כי לא הרבה אנשים בהתחלה ידעו בכלל שאני שרה".
יכול להיות שבאופן מסוים הגשמת חלומות שהוא ויתר עליהם?
"ממש לא, כי לאבא שלי אף פעם לא היה חלום להיות מוזיקאי. הוא תמיד ניגן כתחביב והחלום שלו זה מה שהוא עושה היום, הבנייה של כלי הנגינה. דווקא כשהתחלתי להופיע מאוד ניסיתי להכניס את אבא שלי להופעות, כי ממש היה בא לי. הוא מנגן על מפוחית ועל מלא דברים, ואבא שלי מאוד נרתע מזה בהתחלה ופחד מזה. היום הוא בא להופעות בכיף ומתארח, נותן איזה שיר, שניים, בקלי קלות".
ההורים הדרום-אפריקאים הם ההסבר המיידי לכתיבה שלך באנגלית?
"ברור. אני מדברת אנגלית בבית, אז כשהתחלתי לכתוב זה לא היה עניין בכלל, זה יצא באנגלית. גם המוזיקה שגיליתי ושאבה אותי בגיל שבו התחלתי לכתוב היתה בעיקר מוזיקה באנגלית, אז כשהתחלתי לכתוב וזה יצא באנגלית, לא עצרתי לחשוב על זה יותר מדי. בשלב מאוחר יותר, כשהתחלתי להיות מודעת לזה שאני כותבת רק באנגלית וחיה בארץ, ושכל ההתנהלות היומיומית שלי, חוץ מאשר עם ההורים שלי, היא בעברית, ניסיתי לכתוב גם בעברית וזה היה הרבה יותר מאתגר, כי הטבעי שלי היה באנגלית, אבל יש כמה שירים בעברית שהיו גם בגרסה המוקדמת של האלבום, לפני שהוא יצא בצורה רשמית.
ארבעה שירים שבשלב מאוחר יותר הוצאתי מהאלבום כדי להוציא אותם מחדש בשלב מאוחר יותר. יכול להיות שזה יבוא מתישהו".
"אנרגיה מיוחדת שלא יצא לי להרגיש במקום אחר"
אילו השפעות מוזיקליות מלוות אותך?
"אני מושפעת מהמון דברים וסגנונות, אבל מה שהכי השפיע עלי בשלבים שבהם התחלתי לכתוב זה היה אלאניס מוריסט, אדי וודר, טרייסי צ'פמן בטח, הקרנבריז. נראה לי שהמוזיקה שהכי משפיעה עלי ונוגעת בי זה פולק ורוק".
ואיכשהו זה מחבר אותנו, שוב, היישר לפסטיבל "סולם יעקב", שאת מופיעה בו כבר בפעם השלישית.
"כן, בפעם הראשונה אף אחד לא הכיר אותי, בשלב שבו אני ובן דוד שלי הופענו בצפון ביחד, ופניתי למנחם, הבעלים של הפסטיבל, שנתן לנו במה, וזו היתה חוויה מדהימה. זה גם קהל שלא כל-כך יצא לי להיחשף אליו עד לאותו רגע, כי זה קהל מאד מגוון מצד אחד, יש שם מבוגרים, גם צעירים, כל מיני אנשים מקצוות שונים, אבל כולם אנשים שמאוד מאוד אוהבים מוזיקה, ובעיקר פולק. יש שם איזו אנרגיה מיוחדת שלא יצא לי להרגיש במקום אחר.
בפעם השנייה הופעתי שם בפעם הראשונה עם הלהקה שלי, על במה גדולה יותר מהבמה הראשונה, והשנה זה יהיה בבמה המרכזית, עם אבא שלי כאורח על מפוחית ודיג'רידו".
בפעם הבאה, לפי הקצב הזה, את כבר מופיעה שם כאורחת בינלאומית.
"הלוואי".
מאיה איזקוביץ, גיטרה ושירה; שי לוקוף, גיטרות, שירה; נמרוד גולדפארב, בס; אודי נאור, תופים וכלי הקשה; גל בנימין, כינור; פיטר איזקוביץ, מפוחית ודיג'רידו. המופע יתקיים בפסטיבל "סולם יעקב", יום חמישי, 3 במאי 2012, ב-21.00.