"אורפיאו ואאורידיצ'ה", ההפקה החדשה עליה עמלה האופרה הישראלית בימים אלה, מביאה אל הבמה את אחת מיצירותיו הנודעות ביותר של המלחין הבווארי כריסטוף ויליבלד גלוק (1787-1714), ובמרכזה סיפורו המיתולוגי של המשורר אורפיאו המנסה להשיב לחיים את אשתו אהובתו, אאורידיצ'ה, ומקבל מזאוס הזדמנות להחזירה לחיים בתנאי שיצליח להתאפק, ולא יביט בפניה עד שתשוב לארץ החיים.

ב-11 במאי 2012 תקיים האופרה את המופע הראשון של הפקה זו, הנהנית מבימויו של במאי האופרה, הקולנוע והתיאטרון הפולני, מריוש טרלינסקי, שמצית, תחת שרביטו האמנותי, פרשנויות בימתיות חדשות ומרתקות לנושא הקלאסי הנודע.

שיחה עם זמרת הסופרן קלייר מגנאג'י – החולקת עם הילה בג'יו את תפקידה של אאורידיצ'ה – מגלה כי נקודת המבט החדשה היא חלק מתהליך יפה של התעדכנות שלא זר לעולם האופרה, ומאפשר גם למי שלא בהכרח נהנה ממוזיקה זו כחלק משגרת יומו, למצוא את דרכו להתחבר לסיפור.

דרמה של שני אנשים

"מה שאני אוהבת בהפקה שלנו זה שהיא מתמקדת גם בסיפור הפסיכולוגי של השניים כזוג", אומרת מגנאג'י . "יש הפקות בעולם האופרה שהן מאוד מסורתיות. מלבישים את אורפיאו בכל מה שנקרא טרגדיה או דרמה יוונית כמו שהיא הייתה, מתייחסים לזה כאל מיתוס, מביימים בצורה מסורתית, ואצלנו, הבמאי מריוש טרלינסקי, שהוא נפלא ומעניין ומיוחד מאוד בתפיסה שלו, פשוט העביר את זה לזמן שלנו. התוצאה היא מה שנקרא 'הפקה מודרנית', אבל בלי הרע שבה..."

מה זה "הרע שבה"?

"לפעמים כשאומרים 'הפקה מודרנית' זה פשוט משהו לא ברור, לפעמים עושים כל מיני דברים מודרניים שאנשים לא מתחברים אליהם, ואצלנו מאוד קל לי להתחבר לזה כי זו דרמה של שני אנשים. אורפיאו הוא אמן, מאוד מרוכז בעצמו ובעבודה שלו ובדרמה שלו, ובאיזשהו מקום, אאורידיצ'ה לא מקבלת ממנו בחזרה את מה שהיא נותנת ומשקיעה בזוגיות שלהם, וזו הדרמה.


קלייר מגאנג'י ואלון הררי (צילום: יוסי צבקר)

"יש הרבה הפקות שלוקחות ומתייחסות בעיקר לסיפור המיתולוגי וזה כבר פחות מעניין בעיניי. הרבה פעמים, דווקא באופרות בארוק, עושים דברים מזווית אחרת, וגם לפני ההפקה הזו התמזל מזלי לעשות הפקות כאלה, שהן גם יותר מעניינות וגם יותר מאתגרות אותי כזמרת".

במה שונים האתגרים שעומדים בפנייך כזמרת מאלה שבעולם האופרה המסורתי?

"קודם כל הדמות של אאורדיצ'ה היא הרבה יותר מעניינת. היא משתתפת ביותר סצנות ממה שרשום בתווים. במקור היא נכנסת לבמה במערכה השלישית, במשך כל האופרה רק מדברים עליה, אורפיאו חופר וחופר, 'איפה אאורדיצ'ה, תחזירו לי את אאורידיצ'ה', ולא רואים אותה. זה יוצר איזה מין תפקיד שהוא מאוד מצומצם, כי רואים אותה רק דרך עיניו כל הזמן.

"אצלנו בהפקה היא על הבמה באוברטורה, ויותר מזה אני לא אגיד, כדי לא להרוס... הם עשו את ההפקה הזאת בוורשה ושלחו לנו לראות אותה בדי.וי.די.  ובפעם הראשונה שראיתי את זה עף לי המוח פשוט. זאת פרשנות כל כך אמיתית ונכונה ונוגעת ללב במובן הזה שגם הדמות שלי שם, והיא נוכחת מתחילת האופרה בסצנות מסוימות, בלי לשיר, אלא בתנועה, באינטראקציה עם אורפיאוס, מה שדורש ממני גם לדעת קצת לרקוד, וכל הדרמה הזאת שביניהם באה לשיא שלה במערכה השלישית כשהיא באמת מגיעה לבמה ומתחילה לשיר. זה מאוד מורכב ומאוד אמיתי".

מה שאני שומעת תחת כל מה שאת אומרת זה שמדובר בהפקה שאין בה את התחושה המאולצת שחלק מאיתנו מורגלים לחוש כלפי אופרה מסורתית

"נכון, יפה, זה באמת לא מאולץ כמו שהרבה אנשים חושבים על אופרה, כי מה פתאום את מתה ושנייה לפני כן את שרה... וזה באמת מה שמריוש טרלינסקי מוציא. בעבודה איתו אני רואה שהוא בא מעולם מאוד אמיתי וכן, וזו גם הצורה שבה הוא עובד איתנו.

"בחזרות אנחנו מנסים משהו והוא אומר לנו, למשל, 'but not opera…'. אנחנו לא רוצים שזה ייצא כמו, 'אנחנו זמרי אופרה, אנחנו עומדים ושרים נורא יפה', וזה ככה. בכלל, לי באופן אישי יצא בחיי המקצועיים שאני עושה בעולם הרבה הפקות בארוק ומוצרט ודברים כאלה, ופחות את האופרות של יוצרים כמו פוצ'יני, שהן מדהימות, והמוזיקה שלהן גדולה מהחיים, אבל בבימוי מסורתי, אנשים שפחות אוהבים אופרה לא כל כך מתחברים אליהן. טרלינסקי בא מעולם הקולנוע, יש אצלו דימויים מאוד חזקים, תמונה שהיא מאוד חזקה, ומערכת יחסים. הפן האנושי מאוד חזק".



"אורפיאו ואאורידיצ'ה", יח"צ

האם גם הקהל של האופרה מתעדכן, כמו הפרשנויות הבימתיות שהוא זוכה להן?

"אני רואה הרבה צעירים מולנו. אני לא יודעת להגיד מה החלק היחסי שלהם באוכלוסיית הצעירים כולה, אבל האופרה מקפידה לעשות דברים חדשניים ומעניינים ואני רואה הרבה חבר'ה צעירים בקהל האופרה, הרבה חיילים, חובבי מוזיקה שכותבים על זה בכל מיני פורומים ומדברים על זה, אנשים גם כותבים לי בפייסבוק ומתעניינים בזה יותר, נדמה לי, מאשר בשנים קודמות.

"ההפקה האחרונה שעשיתי באופרה הישראלית הייתה לפני חמש שנים. זה מאוד משמח בשבילי לחזור לאופרה הישראלית ולהפקה משמעותית כזאת, ואני מרגישה יותר התעניינות של צעירים בדבר זה, שזה מאוד משמח. יש כבוד שהאופרה מכבדת את הקהל שלה כשהיא נותנת מקום להפקות כאלה לצד הפקות מסורתיות שמביאות את הקהל הקבוע שכן מגיע לדברים שהוא רגיל לשמוע".

בדרך כלל מול תופעות של חדשנות נוצרת התנגדות של קהל מסורתי. את חווה את זה? איך מקבלים את ההתעדכנות הזו בעולם האופרה?

"המזל שלי והזכות שלי באמת, זה שהרבה דברים שעשיתי בשנתיים האחרונות היו מאוד לא מסורתיים. ההפקה האחרונה שעשיתי הייתה בפינלנד. זו הייתה אופרת בארוק ראשונה שהם העלו ב-15 שנים האחרונות, הפקה חדשנית שנשענה בעיקר על התאורה, ולא על תפאורה. הם הביאו תאורן מאוד מפורסם שעשה תאורה למייקל ג'קסון ולכוכבים הכי גדולים שיש, וכל ההפקה נשענה על התאורה, וזה היה קשה לקהל, שבא בציפייה למשהו אחד וקיבל משהו אחר לגמרי.

"בפרמיירה, עד אמצע המערכה הראשונה הקהל לא ידע מה קורה. יש שם סצנה שנשארתי עם חליפת עירום, זה נורא מצחיק, ולאט לאט הם התחילו להפשיר ומאוד נהנו והיו ביקורות מדהימות לזה, חסרות תקדים, אני חושבת. בשנים האחרונות פחות עשיתי את ה'מסורתי', אז אני רק רואה איך הקהל מגיב כשהוא מחפש משהו אחד ומקבל משהו אחר. לפעמים זה לא פשוט, אבל זה תמיד יותר מעניין, ומאתגר, ומכריח להסתכל על דברים בצורה אחרת. זה כיף".

הספקת לזכות בביקורות עולמיות נלהבות רבות, תפקידים מרשימים, עוד השנה הופעת בסיור הופעות אמריקאי לצידו של השחקן ג'ון מלקוביץ' בהפקה "הקומדיה השטנית". נורא מעניין אותי איך אדם צעיר כמוך, 34, מגיע לעולם האופרה המקצועי

"תמיד שרתי אופרה. התחלתי לשיר מגיל נורא צעיר כי אבא שלי חזן. הוא שר תמיד את כל השירים והפיוטים היהודיים, ובאיזשהו שלב גיליתי שהקול שלי מאוד גבוה וניסיתי ללמוד מה לעשות איתו, ואז הגעתי לאופרה. למדתי באקדמיה בארץ והיה לי נורא כיף. בשבילי אופרה זה הדבר הכי מדהים כי זה שילוב של הכל. זה גם תיאטרון וגם מוזיקה וגם תנועה ותאורה ותלבושות, יש בזה את הכל, וברמה הכי גבוהה שאפשר למצוא, וככה התחלתי.

"ואז נסעתי עם בעלי, שהוא צ'לן, לארה"ב, ושם נולדה הבת שלנו שהיא היום בת שמונה, ויש לנו עוד ילד בן שלוש וחצי. הבאתי אותם בגיל נורא צעיר, זה יצא ככה, לא תכננתי את זה, אבל התחלתי לשיר בארה"ב ואז בצרפת, ופשוט לקחתי אותה לכל מקום. זה לא פשוט, אבל ככה זה קרה, ואצלנו זה טוב.

"חזרנו לארץ אחרי שהיא נולדה, וגם בשנים הראשונות פה עשיתי דברים, אבל באופרה עשיתי יותר הפקות בחו"ל מאשר כאן. רק מ-2010 נסעתי לאוסטרליה, לפינלנד, ללונדון".



"אורפיאו ואאורידיצ'ה", צילום: יוסי צבקר

"מחפשת את המקום של האישה הפגיעה"

הזכרת קודם את הקרבה לתיאטרון, אילו דברים אישיים את מביאה מעצמך לעבודה על דמות כמו של אאורידיצ'ה?

"זה נורא קשה, נורא. מריוש, הבמאי, כל הזמן אומר לי, 'את יותר מדי חזקה'. כי אני אישה כזאת. אישה חזקה, וגם ישראלית, ויש בנו את הדבר החזק יותר והפחות פגיע הזה, וזה קשה לי. זה אתגר בשבילי.

"אני באמת עכשיו בתהליך שבו אני מחפשת את המקום הזה של האישה הפגיעה, זאת שנותנת יותר ושמקריבה את עצמה בשביל הגבר שלה, וזה אתגר מאוד גדול. מאוד מאוד. במיוחד שבחיים שלי, זה לא שאני קרייריסטית, אבל  אני אישה שיותר מאוזנת במובן הזה שאני נותנת... המשפחה שלי והבעל שלי, אנחנו מוצאים את האיזונים האלה, נו, קשה לי לנסח את זה..."

אני אעזור לך, את אישה שמרשה לעצמה להיות יותר מרוכזת בעצמה...

"כן, כשצריך, ואני חייבת לעשות את זה כי בעבודה שלי אני חייבת להיות מרוכזת בעצמי. ברוך השם יש לי מזל שאני גרה ליד אמא שלי ויש לי המון עזרה ממנה ומאבא שלי עם הילדים, אבל הדמות של אאורידיצ'ה היא דמות מורכבת בשבילי כי אין לה משהו אחר חוץ מאורפיאו וזה מה שמוביל אותה לגיהנום שלה ולאבדון שלה וזה אתגר בשבילי. אז אנחנו מחפשים את הפגיעות הזאת, את הנתינה הזאת".

מה הפסגות הבאות שאת מאחלת לעצמך מבחינה מקצועית?

"אני לא יודעת מה להגיד כי אני מאוד מאוד שמחה לחזור לארץ. האופרה הישראלית זה דבר שהוא מאוד חשוב בשבילי. גם כאמא, אני עכשיו בחזרות, אף אחד לא צריך לטוס, לא צריך להיות קר כמו בפינלנד, שמה את הילדים בבית ספר ובגן והולכת לחזרות...."

האופרה תעלה לראשונה ביום שישי, 11 במאי 2012, ב-13:00, באופרה הישראלית, המשכן לאמנויות הבמה. שעה לפני כל אחד מהמופעים תתקיים הרצאה מקדימה באולם.