מאז הכירו, באמצע שנות התשעים, הוליד המפגש בין עדית הרמן לדמיטרי טולפנוב זוגיות אישית ואמנותית שהפכה לימים לתיאטרון "קליפה", אחד המוסדות האחראים על כמה מההצעות המרתקות והיצירתיות ביותר בארץ בזירה התיאטרונית בשנים האחרונות.

על רקע זה מפתיע לגלות כי הדואט הבימתי היחיד בין השניים נרשם בהפקת המופע "אורפיאוס" שהעלו לפני כשבע שנים, ונחשב בשעתו אחד ההישגים הבולטים של התיאטרון.

בימים אלה, לאחר שקיבלו אנשי "קליפה" הזמנה להעלות שוב את המופע במסגרת פסטיבלית בבלגיה, חזרו לחומרי העבר, וגילו שהשינויים שחלו בהם בשבע השנים האחרונות לא מאפשרים להם למחזר את העבר ומאתגרים אותם לבדוק את עצמם ואת היצירה מחדש.

התוצאה היא "אורפיאוס של הפרוורים", גרסה חדשה עם מבט עדכני על סיפורו הטרגי של אורפיאוס המיתולוגי - מי שנחשב לאבי השירה והמוזיקה, ונפשו מתענה בניסיונותיו להחזיר לחיים את אשתו המתה אורידיקה - והזדמנות לדואט בימתי נוסף בין שניהם.

ביום חמישי הקרוב יתקיים מופע הבכורה של "אורפיאוס של הפרוורים", עם טולפנוב בתפקיד אורפיאוס, והרמן בתפקידי הדמויות שאותן הוא פוגש לאורך המחזה.

מסע אורפיאי בתוך דירה

"אחרי הפעם האחרונה שהופענו עם 'אורפיאוס' באדינבורו, לפני שבע שנים, הרגשנו שהסיפור בלתי קריא והחלטנו לתקן את הדרוש ולבנות מופע חדש", מספר טולפנוב. "מבחינה ויזואלית זה מופע אחר לגמרי. לפני כן זה היה יותר אבסטרקטי, ועכשיו זה אורפיאוס עדכני. סיפור על זוג רגיל שחי בבית חיים נורמלים ורגילים ולפתע אשתו מתה בתאונת דרכים והוא נאבק להחזיר אותה בחזרה לבית. בעצם לאורך כל המופע הוא לא עוזב את החדר ועובר בתוכו מה שנראה לי כמו סוג של טריפ, או חלום".


מקור: אתר קליפה

"זרמנו במופע הקודם עם הסיפור המיתולוגי בצורה מאוד פרועה ואסוציאטיבית", מוסיפה הרמן, "ופה את ממש מגיעה ומבינה מה קורה. אתה רואה גבר ואישה מאוד מאוהבים, אוכלים להם ארוחת בוקר, ואז היא יוצאת לרחוב, בין אם זה לעבודה או לשופינג, מה שזה לא יהיה, ונהרגת בתאונת דרכים, ומאותו הרגע הוא יוצא למסע אורפיאי. זה לא שהוא אורפיאוס מהתחלה, הוא הופך להיות סוג של אורפיאוס, אבל של הפרוורים. כבר לפי השם הזה אפשר להבין שמדובר באדם רגיל, מן השורה, שחי חיים סטנדרטיים, חיי איקאה מושלמים כאלה".

ומי שמכיר ולו מעט מההפקות שלכם יכול לשאול מה לכם ולחיי איקאה מושלמים כאלה?

"נדחפנו לזה כהורים. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו נדחפים לכל מיני מסגרות שבחיים לא חשבנו שנהיה בהן, ואחרי שחייתי בצורה כל כך קיצונית אחרת, זה משהו שמהווה בשבילי כאמן מקור גדול להשראה. בגלל שהמופע מדבר על האדם הבורגני הרגיל ועל הקשיים שלו, הוא גם הרבה יותר נוגע והרבה יותר מובן. אפשר להזדהות עם זה בצורה יותר קלה מאשר במופע הקודם שהיה מאוד מאוד אבסטרקטי ונורא אוונגרדי".

אחד השינויים המהותיים בין המופע הוותיק שהציגה "קליפה" לגרסה החדשה הוא הדגש על הצד המוזיקלי, עליו אחראי טולפנוב, אמן ומוזיקאי המשתמש בכל הנקרה בדרכו כאמצעי לביטוי אמנותי. לצורך המופע יצר כלים מוזיקליים מחפצים יומיומיים, עליהם הוא מנגן בניסיונו להשיב אליו את אשתו.

"אורפיאוס עושה מהכל מוזיקה", מספר טולפנוב, "מכל חפץ בדירה. מטאטא שהופך בידיו למעין גיטרה, מנורה תלויה שהוא מנגן בה כנבל, פרחים, כל דבר, ולשם כך יצרתי הרבה כלים מוזיקליים מחפצים רגילים, כך שבמופע הנוכחי יש הרבה יותר מוזיקה חיה".

"אין במופע אפילו מילה אחת", אומרת הרמן. "יש מלא מלא מוזיקה חיה ומלא תנועה ומניפולציה של חפצים. מאחר שהוא יוצא לתוך המסע האורפאי הזה בתוך הדירה שלו, כל רהיטי האיקאה שלו מתעוררים לחיים והופכים להיות יצורי הגיהנום. הוא ממש פוגש את כל מעמקי השאול בתוך הדירה שלו שממש מתעוררת לחיים. בעצם את רואה גבר שמתמודד עם מות אשתו, והכל קורה בדמיון שלו".


מקור: אתר קליפה

לחזור לחיים מתחושה של מוות
 
שחקני החיזוק לצדם של טולפנוב והרמן הם גבריאל נויהאוז המייצגת מעין צל בימתי שחור לדמותה של אורידיקה, שמופיע לעתים על הבמה. המוזיקאי יונתן טל מחזק את הצד המוזיקלי בהפקה, אך מרכז הבמה שמור, כאמור, לדואט הבימתי של טולפנוב והרמן.

"בהפקות האחרות של 'קליפה' אנחנו עובדים כקבוצה גדולה של שבעה או שמונה אנשים", אומר טולפנוב. "חלמנו לעשות שוב משהו יחד, כמו שעשינו כשהכרנו, והחלטנו לבוא שוב, רק שנינו על הבמה, אחרי תקופה ארוכה, ולעשות סיפור שנוגע בשנינו".

איפה אתה מוצא את הקישור בין הסיפור המיתולוגי לסיפור האישי שלך?

"כל סיפור קשור איכשהו בדרכים מסוימות לחיינו. קשה להסביר את זה אבל לפעמים יש לך משבר בתקופה כלשהי בחייך כאמן, והסיפור הזה יכול להסביר את התחושה הזו שאתה חווה כשאתה מת מבחינה יצירתית. אנחנו מרגישים שזה הסיפור הנכון והזמן הנכון לעשות את הסיפור הזה. סיפור של לחזור לחיים מתחושה של מוות, של אהבה שנגמרה, לחזור מדברים שאי אפשר לחזור מהם, לאפשרות ליצור דבר חדש. אני חושב שכך הדבר בקשר לחיים שלנו ולסיבה שבחרנו ביצירה הזו".

"באופן רגיל אנחנו כמו שחור ולבן", אומרת הרמן. "הוא אומר משהו אחד, ואני משהו אחר לגמרי. אנחנו רואים את האמנות שלנו בצורה שונה באופן קיצוני, והניסיון להבין אחד את השני הוא חלק ממה שאנחנו עושים ביחד. שנינו מקימי ויוצרי התיאטרון, ואף פעם לא עשינו עבודה שהיא דואט. זה היה בעצם הדואט היחידי שלנו בכל אלף השנים שאנחנו קיימים, אז יש בזה משהו שמושך גם אותנו מבחינת ההתעסקות בחומרים שהם מצד אחד במיתולוגיה, ובמקביל עשויים גם מחומרים אישיים. זה משהו שגם מושך את הקהל כי זה כמו מין הצצה אל החיים הפרטיים של היוצרים".


מקור: אתר קליפה

הקונפליקט הזה שאת מתארת בין שניכם יכול לשמש כחיכוך מפרה אבל לפעמים גם עלול להיות קונפליקט מסרס, לא?

"את מאוד צודקת. זה מאוד מורכב. לפעמים זה מפרה ולפעמים זה באמת תוקע ושם אותנו במקום שאנחנו לא יכולים להמשיך לעבוד. מכיוון שיש את הקונפליקט הזה, יש לו התרה לרגעים כל כך קצרים של יצירה משותפת – הרי רעיון נולד בשנייה – ולכן יש אצלנו את ההמשכיות, אבל זה לא אומר שהקונפליקט הזה הוא תמיד טוב או מפרה".

מה שרק מוסיף לתחושת הקתרזיס האפשרית במפגש הזה בין שניכם על הבמה

"ולכן חזרנו לזה, כדי להתעמת שוב, לשאול את השאלות האלה על עצמנו, שאלות של מה האמונה שלנו כאמנים, ומה אנחנו רוצים לעשות על הבמה ובחיים שלנו".

 
המופע "אורפיאוס של הפרוורים" יעלה בבכורה ביום חמישי, 17 במאי 2012 ב-20:30 בתיאטרון קליפה בתל-אביב.

רכישת כרטיסים