הגרסה האופטימית של גוראן ברגוביץ` ל"כרמן" עשויה להפוך יום אחד לסרט מלהיב, אבל בגרסתה הבימתית היא משמימה ואף פתטית. נחמה מסוימת נמצאה ליוסי שיפמן רק בשלב הדרנים.
מופע דרמטי ברמת מסכת
גוראן ברגוביץ` אחראי להמון מוזיקה נפלאה. האשראי הזה משחק לידיו ולידי אמרגניו בכל מקום, ומשמש כערובה למילוי אולמות וזה מה שקרה גם אמש בהיכל התרבות בתל-אביב באופרה "כרמן עם סוף טוב".
ולמופע עצמו. נסיונו של גוראן ברגוביץ` לכתוב "אופרה לעניים" כהגדרתו, הסתיימה לדידי בדגש חזק מדי על ה"עניים". סיפור המסגרת הוא בעל פוטנציאל אופראי - כרמן היא כאן פועלת טבק צוענית במיל` שהפכה לזונה ומתאהבת בפועל נקיון, המנגן בחצוצרה את אחת הנעימות מתוך "כרמן" המקורית.
"אני מנסה את הסיפור על במות לפני שאני אהפוך את הסיפור לסרט" מודיע ברגוביץ` על כל במה אפשרית ובדיעבד – זה נראה כהתנצלות למי שידע מראש שההפקה שלו אינה עומדת ברמות שהוא רגיל להציע לקהלו. זהו מופע דרמטי ברמת מסכת שהטקסטים שלו מדוקלמים. הבעיות האלה אולי תמצאנה את פתרונן בסרט שיצולם באתרים מרתקים כמו נופים ביוגוסלביה או בסימטאות וברחובות של ערי איטליה, אבל על במה מכובדת - זה נראה בין מגוחך לפתטי.
המאזינים נשארים אדישים
ובאשר למוזיקה - הקטע שהיה חביב עלי במיוחד,לא מפתיע כלל, היה התחרות בין שני הגברים (העתקיהם של דון ז`וזה החייל ולוחם השוורים ב"כרמן" המקורית") על לבה של הגיבורה. תזמורת הנשפנים המצוינת הייתה לבושה בתלבושות שנתפרו לאורך הגוף בשני חצאים - חצי מילטריסטי של תזמורת צבאית וחצי אזרחי של פועלי נקיון. גם המוזיקה שניגנו הייתה בהתאם - הצד הצבאי ניגן עיבודים מתוך "כרמן" של ביזה והצד הפועלי ניגן ברגוביץ` אורגינל והכל בתוספות אלתוריות.
אלא שהרגע הזה היה רגע אחד ברצף האופראי כולו. רובו היה מוזיקה אטית משמימה שאינה משיגה את מטרתה היחידה - לרגש. ברגוביץ`, שכבר הראה מספר פעמים את יכולתו בריגוש קהל, השאיר כאן מאזינים אדישים לאורך מופע שלם כמעט.
למרבה המזל, שלו ושלנו, יש לו כאמור אשראי, אשראי שהביא לבקשות הדרנים. ברגוביץ` ונגניו חזרו -לאורך הדרנים מתוזמנים היטב - לעצמם והקהל קיבל את המנה שלה הוא בעצם ציפה, מוזיקה מקפיצה משובבת נפש, חבל שזה לא קרה באופרה. מה שנותר הוא אופרה ענייה לעניים. ולמה העניים צריכים לקבל אופרה ענייה?
בונוס: 50 דקות המתנה
ועוד עניין - החוויה של אמש בתל-אביב עלתה לחתום על הטקסט הזה, 289 ₪ (כפול שניים), כולל תשלום בנקודות של כרטיס אשראי. חלק מן החוויה שלא כתובה בחוזה שבין המפיק לקהלו, היה המתנה של 50 דקות כחלק ממרקם אנושי צפוף, מאות אנשים שנתנו יחד תחושה של שעות-לחץ ב"מטרו" המוסקבאי ודומיו, מול קופות ההיכל.
בעלות הכרטיס הזו יכול היה להיכלל משלוח הכרטיסים לבית הלקוח, (אופציה שלא הוצעה כלל במעמד המכירה הטלפונית) מעשה שהיה מצמצם את המעמד המיותר הזה מול קופות ההיכל בכללן שיחות טלפון היסטריות של "איפה רשמתי את מספר ההזמנה" שמהן המרוויח היחיד הוא חברות הסלולר ואולי גם רופאי העצבים והפסיכולוגים. כאמור - מיותר.
גוראן ברגוביץ` חוזר עם גרסה צוענית לכרמן
יוסי שיפמן
03/05/2005
:תאריך יצירה
|