מוזיקה - ננסי פביולה הררה: יותר מכרמן אחת

"כרמן היא הפמיניסטית הראשונה על במת האופרה", מצהירה הררה, סולנית "כרמן במצדה"

"את תל-אביב ואת ישראל אני מכירה היטב", אומרת ננסי פביולה הֶרֶרָה, שתשיר את "כרמן" בהפקה "כרמן במצדה" מאמצע השבוע.

ואכן, אחת התחנות הראשונות בקריירה של הררה, אחת מזמרות האופרה העסוקות ביותר בעולם, היתה בישראל, בסדנת האופרה של ג'ואן דורנמן. "היתה תקופה מוצלחת וחשובה", היא מספרת, "אני גם שומרת על קשר עם ג'ואן. בכל פעם שאני מופיעה במטרופוליטן אופרה בניו-יורק אנחנו מתראות".

הביקור הבא שלה בישראל, לפני שנים רות, היה כבר ככרמן, בהפקת האופרה הישראלית, תפקיד שהפך כמעט לסמל המסחרי שלה. הררה שרה והקליטה אותו עם רשימה ארוכה של מנצחים בבתי-האופרה הגדולים בפסטיבל החשובים.

אז יש יותר מכרמן אחת?

"ברוב ההפקות הבמאים נותנים לכרמן את האוויר ואת המרחב שהיא צריכה, אבל כבר קרה שנתקלתי בבמאים שמה שמעניין אותם הוא קודם כל לפרק את דמותה של הגיבורה הספרדית. הם עובדים על הדמות בתהליך של דקונסטרוקציה. אז כמובן שיש ויכוחים".

האהבה היא ציפור מרדנית

כרמן היא לא עוד "גיבורה ספרדית" באופרה, היא נושאת דגל. היא גם יצירה מהפכנית מטעמים שונים. בין היתר היתה חלוצת הסיפורים הריאליסטיים על במת האופרה. ייתכן שאילו נשארה גיבורת הנובלה הקצרה (הנושאת את שמה) של הסופר הצרפתי פרוספר מֶרימֶה, היתה תופסת מקום קטן יותר בתולדות התרבות, אבל ההיסטוריה חשבה אחרת.

הררה-ענק-ביאטריס-שילר.jpg

הררה ככרמן, צילום: ביאטריס שילר

ז'ורז' ביזה הצעיר הלחין את היצירה בשנות חייו האחרונות. הוא מת בן 37, ולא זכה לראות איך האופרה, שנחשבה לכישלון חרוץ בהצגותיה הראשונות, הופכת לאחת היצירות המוכרות והפופולריות ביותר בעולם.

"מה שבולט עד היום בדמותה", אומרת הררה, "היא היותה הדמות הפמיניסטית הראשונה על במת האופרה. האריה הראשונה שלה הפותחת במלים 'האהבה היא ציפור מרדנית', ומשם נמשכת לטקסט בוטה בחריפותו, בעיקר כשזוכרים שהטקסט הזה הושר בתחילת הרבע האחרון של המאה ה-19, כלומר לפני יותר מ-135 שנה. אני לא צריכה לספר על מצבן של נשים בחברות מסוימות גם היום".

"כרמן" מתרחשת בארץ חמה, בדרום ספרד. מזג אוויר דומה לשלנו כאן, בקצה השני של הים התיכון. מנסיונך, הדרמה הזאת מתקבלת אחרת בארצות החמות לעומת מדינות קרירות יותר, כמו צפון אמריקה או סקנדינביה?

"היום כבר לא. אולי בעבר. כרמן חצתה את המושגים הראשוניים הגיאוגרפיים והגיאו-תרבותיים. היא מותג. ההקשרים האישיים שלה, גם כשהיא לבושה כצוענייה מספרד, הם אוניברסליים. פה ושם, ברענונים של הפקות ישנות, הספרדיות תעמוד למכשול. אבל לא ככלל.

"אני רואה אותה כדמות מובהקת של אשה חופשייה. למרות שהיא מייצגת תרבות חמה, היא אשה מאוד מחושבת. מן המקום הזה היא משחקת ברגשותיהם של האחרים. היא יכולה להיות קרה לגמרי, אם זה משרת את מטרתה. ככזאת שמובילה קו פילוסופי משלה, היא כבר מעבר לזמן. כרמן היא דמות על-זמנית".

"למהפכה הזאת יש תוצאות מבורכות"

העובדה שהתפקיד נכתב למנעד הקולי הפחות פופולרי, המצו-סופרן, ולמעשה יש פחות תפקידים לקול הזה, מפריעה לך?

"בכלל לא. אני אוהבת את הגיבורות הצרפתיות, זמרות המצו-סופרן שמככבות באופרות הנודעות ביותר. כרמן כמובן, אבל גם דלילה ב'שמשון ודלילה' של סן-סאנס, וגם את שרלוט, גיבורת 'ורתר' של מאסנה".

מה יש בקול הזה שדווקא הצרפתים בחרו בו לתפקיד הגיבורה? האם הוא מייצג גיבורה סקסית יותר, עם צבע קול נמוך, לעומת הסופרן, שמוצבת לעתים קרובות גבוה מעל האחרים, גם במנעד הקולי וגם במבחר התפקידים?

"באשר לסקס, שיגידו אחרים, אני יודעת שהמנעד נוח ואני מאוד אוהבת את התפקידים ואת המוזיקה שנכתבה למנעד הקולי הזה. ובסך-הכל, לפי מספר ההופעות שלי, הקול הזה לא מקופח".

ובכל זאת, התפקידים הצועניים קסמו לך ויצאת במופע שלם של גיבורות צועניות.

"המופע הזה דווקא התפתח בכיוון הפחות מקובל. הוא החל כתקליטור שבו קטעים מאופרות עם תפקידי צועניות. מובן שכרמן שם, אבל לא רק היא, גם אזוצ'נה, מ'הטרובדור' של ורדי, ולצד האופרות היו גם קטעי זרזואלה [אופרה ספרדית עממית; הררה החלה את דרכה כזמרת זרזואלה]. בעקבות הצלחת הדיסק יצרנו מופע עם תזמורת סימפונית ועם רקדנים. מוזיקת פלמנקו. המופע תפס והוא מצליח. בינתיים הרצנו אותו רק בספרד".

הררה-ענק1.jpg

מקור: האתר הרשמי של הררה

ספרד פרחה בתחום האופרה בעשורים האחרונים. יש הרבה בתי-אופרה וקהל שהולך וגדל.

"הסיפור של ספרד והאופרה מעניין. בשנים שלפני ההפיכה [שנות שלטונות של פרנקו] היו ארבעה בתי-אופרה בכל המדינה, מדריד וברצלונה הגדולים והמוכרים, ושניים קטנים יותר, בבילבאו בצפון ובלאס-פלמאס באיים הקנריים. היום יש עשרות בתי-אופרה, זה נכון, אבל הכלכלה מכתיבה הרבה קיצוצים וצמצומים. ובכל זאת יש הרבה עשייה, ולמהפכה הזאת יש תוצאות מבורכות".

לצד החמרים הקלאסיים, את מופיעה גם באופרה "הדוור" של רפאל קטן, יצירה מודרנית. איך את עם מוזיקה חדשה?

"אני שמחה לשיר חומרים מודרניים, כשהם מעניינים ומחמיאים לקול. 'הדוור' של רפאל קטן, שעלתה באופרה בלוס-אנג'לס, היא יצירה נהדרת, קצת במסורת של פוצ'יני, ושרתי שם לצדו של פלסידו דומינגו, ששר את תפקיד המשורר פבלו נרודה. אני אמורה להופיע בקרוב עם היצירה בצ'ילה, ארצו של נרודה, אני מאוד מסתקרנת".

"מורה צריך להיות קרוב לתלמיד"

השיחה תופסת את הררה בין שני ערבים בספרד, שבהם שרה את התמונה הדרמטית "מות קליאופטרה" של ברליוז. מחר בבוקר כבר תהיה במצדה. "אני יודעת שיש לי לוח הופעות מלא", היא אומרת, "וזה טוב לי, אני לא סופרת. אני יודעת שלוח המופעים השנתי שלי נראה טוב. הבסיס שלי הוא ניו-יורק ויש לי משפחה באיים הקנריים, שם אני משתדלת לגוון את עיסוקי בין ההופעות".

היתה זמרת ששימשה לך מודל?

"היו כמה זמרות מן הדורות הקודמים, אולגה בורודינה למשל. לא רציתי להיות כמוה, אבל נראה לי שלשירה שלה היתה השפעה עלי".

את מלמדת?

"לא בצורה מסודרת. אני מאמינה שמורה צריך להיות קרוב לתלמיד ולא לקיים איתו מפגש אחת לכמה חודשים, כשהוא מתפנה מעיסוקים אחרים. מדי פעם אני מלמדת זמרים צעירים במסגרות פחות נוקשות, במסגרות של כיתות אמן... אבל אתה יודע", היא צוחקת, "בעניין מספר ההופעות, אולי אני באמת צריכה להתחיל לספור".

רכישת כרטיסים

רכישת כרטיסים להסעות