זהו, האנגלים נרגעו. בין חגיגות 60 שנות מלוכת אליזבת השנייה, שראשי התיבות של שמה רקומים בזהב על מסך הארגמן של האופרה המלכותית, ואחרי שמנצ'סטר סיטי לקחה את הגביע לאחר אתנחתא של יותר מ-46 שנה, גם אוהדי האופרה המלכותית יכולים להירגע.

אנטוניו פפאנו, שהוכיח לנו איזו "טוסקה" נפלאה הוא יודע להוציא מצוות האופרה המלכותית בלונדון, יישאר כנראה בלונדון. איזה כיף. את חגיגת הישארותו בלונדון נוכל לציין בהרמת כוס גדולה בלא פחות משבע ערים בישראל: נקבל את פפאנו בהקרנה חגיגית בשידור מוקלט, שי לשבת, בצהרי ה-15 ביוני 2012 באשדוד, בבאר-שבע, בחיפה, בנהריה, בירושלים, בנתניה ובתל-אביב.

"חיפשתי קצת שעשוע/ אז אל תחוש פגוע"

בהדרכתו של פפאנו יופיעו זמרי בית-האופרה בשלוש אופרות קצרות של פוצ'יני: "הגלימה", "הנזירה אנג'ליקה" ו"ג'אני סקיקי". שלא יפחידו אתכם השמות. תיכף נדבר עליהם. אבל ראשית כל, אני לא זוכר אירוע חובק מדינה שכזה. אופרה שרואים יחד בשבע ערים בישראל. ולעצם העניין:

אחד הבמאים הנועזים בבריטניה, ריצ'רד ג'ונס, הצליח לפני כמה שנים עם "ג'אני סקיקי", האופרה המשעשעת של פוצ'יני. בית-האופרה הזמין אותו להשלים את המלאכה ולביים את שתי האופרות האחרות המהוות את השילוש של פוצ'יני.

"'זה טריפטיך', טוען פפאנו בתחילת דברי ההסבר שלו, (בשידור הקולנועי) שלושה ציורים מוזיקליים שהקשר ביניהם הוא שבכל שלוש היצירות יש ציר מרכזי למעשה מרמה, להונאה כזו או אחרת. אם נמצא את ההקשרים הספרותיים-מוזיקליים לעניין ההונאה ואם לאו מובטחת לנו חוויה מוזיקלית בלתי רגילה.

"ראשית , עצם החוויה הקולנועית כאשר המצלמה מתמקדת בכל שבריר תנועה בפניו, בכל עצימת עיניים או תנועת אצבע קטנטנה של הזמר או הזמרת. המעורבות שלנו הצופים הופכת את חווית הצפייה באופרה מאירוע להמונים בחלל גדול לאירוע כמעט אינטימי, אני נמצא עם גיבור האופרה כמעט ליד אותו שולחן. זו חוויה אחרת. אפשר לומר אופרה אחרת!"

את שלוש האופרות כתב פוצ'יני להזמנת בית-האופרה מטרופולין בניו-יורק לפני 96 שנה.  שלושה סיפורים על הנושאים החשובים בחיים, אהבה וקנאה שמעבירות אדם על דעתו; אהבת אֵם, שאין לה מחיר; ותאוותם של יורשים לשים יד על נכסיו קרובם שזה עתה החזיר נשמתו לבורא.

במשך זמן רב השתעשע פוצ'יני ברעיון להצמיד שלוש אופרות קצרות זו לזו. שמות עלו ושמות ירדו, רעיונות חדשים, הסתבכויות עם כותבי ליברית לא מוכשרים, אבל פתאום, כששלוש האופרות ניצבו זו ליד זו והאחת כה שונה מרעותה, פוצ'יני היה כל-כך מרוצה שהוא בעצמו החל לחרוז חרוזים: "לאחר האדרת הצבועה בשחור/ חיפשתי קצת שעשוע/ אז אל תחוש פגוע/ ג'יאני סקיקי יהיה ראשון בתור".


צילום: ביל קופר

"האדרת": נוטל את העניינים לידיים, כלומר את הסכין

"האדרת", הפותחת את השלישייה, היא סיפור על החיים מתחת לגשרים שעל נהר הסן בפריז: האלימות של ה"אפאש", שהיו פעם באופנה. צעירה הנשואה למנהל העבודה שגילו כפול מגילה מתאהבת נואשות בסוור צעיר שופע הורמונים. המבוגר נוטל את העניינים לידיים, כלומר את הסכין, הורג את הצעיר, עוטף אותו בגלימה, וכך מגלה אשתו את גופת אהובה. במוזיקה שומעים שפוצ'יני היה ער לנעשה סביבו.

הפתיחה המתארת את הנהר מזכירה את "זהב הריין" של וגנר, מוזיקה לכל אפקט תיאורי של המים. משם עובר המלחין לתיאור געגועי זוג האוהבים לשכונת הולדתם בבלוויל שבפריז, ומולם זוג אחר בין הסוורים, המתגעגע אל הכפר. בדייקנות המזכירה מכחול דק של צייר נטורליסטי צובע פוצ'יני את העלילה.

בזכות הצוות הלונדוני ובראשם אווה מריה ווסטברק ההולנדית ולוצ'יו גאלו האיטלקי המופלא, בבימוי הקרוב למים של ג'ונס, אנחנו נעצבים ברגע הנכון. את ההפתעה הברוכה מספק הזמר הלטבי אלכסנדרס אנטוננקו, בתפקיד המאהב. הוא בן 36 וחדש על הבמה האנגלית. אנחנו עוד נשמע עליו.

"הנזירה אנג'ליקה": קרובה לבנה המת, רחוקה מגן-עדן

את "הנזירה אנג'ליקה" החליט הבמאי ג'ונס למקם בבית-חולים לילדים החולים במחלות קשות. ייחודה של האופרה, שכה קסם לפוצ'יני, הוא שרק נשים משתתפות בה: הנזירה אנג'ליקה, דודתה הנסיכה הרעה ושלל נזירות. ההפקה ניחנת בניקיון מוזיקלי, עבודת תיאטרון מוצלחת ובעיקר הופעתה היוצאת מן הכלל של הסופרן האלבנית ארמונלה יאהו.


צילום: ביל קופר

יאהו כבר הספיקה להחליף בהתרעה קצרה את האגדה אנה נטרבקו ב"לה-טרוויאטה" בהצלחה מרובה, שהביאה את אחד המבקרים לכתוב שזמנה של נטרבקו חלף (הגזמה פראית, אבל סימון מגמה יש כאן). עם או בלי נטרבקו, יאהו עשויה מחומרים של זמרות גדולות, ומיטיבה להמחיש את סיפורה הקשה של הצעירה שנזרקה על-ידי משפחתה למנזר כדי שאיש לא יידע על קיומה, וזאת כי ילדה בן מחוץ לנישואים.

האופרה נפתחת סמוך למפגש ראשון במנזר בין אנג'ליקה לדודתה, אחרי שבע שנים. אנחנו לומדים להכיר את אנג'ליקה בעיקר על הטוב שבה, ואז מגיע הביקור הבלתי צפוי. כל מה שהדודה רוצה מאחייניתה שבמנזר הוא חתימה על כתב ויתור על הילד. הילד, כך עולה מדברי הדודה, מת שנתיים קודם. איש לא טרח לדוות לאם. אנג'ליקה משחקת את המשחק, לכאורה, ונעתרת, ואז מכינה לעצמה שיקוי שיקרב אותה לבנה המת, אבל אולי ירחיק אותה מגן העדן, דילמה אמיתית שעשויה להפליא.

עם יאהו בתפקיד הראשי אנו חולקים כל שנייה של שינויי מצב רוח, את הסבל שהיא עוברת עקב הרחקתה מבנה וממשפחתה. אנו השותפים הקרובים ביותר לסדר יומה, אנו הקרובים ביותר לרגעים המכריעים שבהם היא מכינה לעצמה שיקוי ומבינה לאחר שבלעה אותו שדרכה לגן העדן לפגוש את בנה המת נחסמה.

מכל אלה מוציאה יאהו את המיטב. היא לא נשארת שוות נפש לדמות שהיא מגלמת וגם אנחנו הצופים לא. החל מן המבטא המדייק, וכלה במוזיקליות המושלמת שלה, האמינות, גוון הקול. חוויה לשָנים. 

"ג'אני סקיקי": הבר-מינן מכתיב צוואה חדשה

את עלילת "ג'אני סקיקי" תיאר פוצ'יני במשפט אחד: "המסך נפתח על מת בתוך ביתו/ כל קרוביו ממלמלים תפילותיהם./ בא ג'אני סקיקי, חוכמתו איתו/ ויוצא ובידו זהבם ותקוותיהם".

הסיפור מתרחש בפירנצה של סוף המאה ה-13, והעברתו לנוסח המודרני, איטליה של תכניות הטלוויזיה המטופשות, שמסתדרת היטב עם עלילת האופרה שממילא עוסקת בחבורת טיפשים שנאלצים לקבל את עצתו של נוכל עליז שיודע בדיוק מול מי הוא ניצב.

ריצ'רד ג'ונס כאמור הבריק ביצירה הזאת. עיצוב הבמה, עיצוב התלבושות, הכוריאוגרפיה, הקבוצה מול היחיד, התנועה של הקבוצה כולה, כמו למשל בסצנה ללא מלים של קריאת הצוואה המקורית ומכאן ואילך התנועה של הקבוצה,בתזמורת שהוא לא פחות מנפלא. 

שימוש נכון בתאורה, בין אור מלא בסלון מצופה טפטים מגעילים לחצי אור לכמעט אפלולית וכמשתמע העמדה כוריאוגרפית של תנועת הזמרים מניבים מוצר שראוי לא לפספס.

צילום: ביל קופר

לוצ'ו גאלו הוא סקיקי אולטימטיבי, ואלנה זיליו בתפקיד הדודה משעשעת, קתרינה סיורינה בתפקיד לאורטה ששרה את הלהיט הגדול של האופרה  (O mio babbino caro- -   אבא'לה יקר שלי) ופרנצ'סקו דמורו כמחזרה הנלהב, מעולים.

בתוך כל ההילולה המטורפת של האופרה הזאת, עולה סיפור משנה וזו אהבתם של גיבורי האופרה ג'אני סקיקי ובעיקר זוג האוהבים הצעירים, לעירם פירנצה, זה נדבך שכדאי לשים אליו לב במהלך הצפייה. 

בקיצור  - המלצה חמה לתושבי שבע הערים שבהם תוקרן האופרה בו זמנית ביום שישי בצהריים. הברקה כפולה של פוצ'יני כמלחין ושל פאפאנו כמנצח שחי את הסיפורים כאילו הם התרחשו היום. הדרך האולמטיבית והמצחיקה ביותר לקבל את השבת.

ההקרנות בליווי תרגום לעברית.

האופרות יוקרנו ביום שישי , 15 ביוני 2012 בשעה 13:00 בקולנוע רב חן בתל-אביב, ביס פלנט בלב המפרץ חיפה, בקולנוע רב חן בירושלים, ובגלובוס מקס בבאר שבע, אשדוד, נהריה ונתניה. כרטיסים במחיר 110- 140 ש"ח. רב-חן 2202* ירושלים / תל-אביב, יס-פלנט 6206* חיפה, גלובוס מקס 2235* נהריה / נתניה / אשדוד / באר שבע.

רכישת כרטיסים