מחול - "החלום שלי היה להיות זמרת עם"

היא שרה מרסדס סוסה, וחולמת על שירי מחאה משלה. שיחה עם הזמרת יונית שקד-גולן

גם מי שאינו קרוב במיוחד לפולקלור מזהה מיד את שמה של הזמרת מרסדס סוסה עם אמא אדמה הגדולה, הדעתנית וחמת הלב, שגלתה מארצה ארגנטינה כדי לעמוד על זכותה לשיר את שירי המחאה הידועים שלה גם בשם אלה שאין להם קול.

לנעליים הגדולות הללו נכנסת בטבעיות אחת היוצרות יוצאות הדופן בנוף המוזיקה הישראלי, יונית שקד-גולן, עם המופע "הזמרת מטוקומאן" (מקום הולדתה של סוסה): כ-14 משיריה של סוסה, משולבים בקטעי פולקלור נוספים המרחיבים את התמונה המוזיקלית שממנה שאבה סוסה את השראתה כאמנית, כשבקדמת הבמה שקד-גולן.

"אף אחד מהשירים לא יישמע בדיוק כמו שסוסה ביצעה אותו"

"הערב הזה הוא חוויה ארגנטינית מדהימה", מספרת שקד-גולן (42), "עם כיף של מוזיקה, כיף של אנרגיה. מאחר שסוסה באה מהפולקלור, היה חשוב לנו להזכיר גם המוזיקה השורשית הזו, ואחת לכמה שירים נבצע איזה קטע מהאנדים".

ואכן, לצד שקד-גולן יופיעו חברי האנסמבל לפולקלור לטינו-אמריקאי, ד"ר נתן פורמנסקי, שינגן על צ'רנגו ורקינטו (מעין גיטרות לטיניות קטנטנות), קלאודיו כהן-טריקה בכלי הקשה, הנשפן מרסלו זובר בחלילים, פרננדו ניימרק בגיטרה ואורי רז על הבס. אליהם תצטרף גם הפסנתרנית גבי ארגוב כתוספת מיוחדת. "הם נגנים מצוינים שכיף לשמוע על הבמה", מתרגשת שקד-גולן. "זה ערב שהוא תענוג גם בשבילי, כמבצעת על הבמה".

עד כמה הרשיתם לעצמכם להתפרע עם פרשנויות חדשות?

"אף אחד מהשירים לא יישמע בדיוק כמו שסוסה ביצעה אותו, משום שעם השנים היא הלכה והכניסה המון כלים מערביים לתוך השירים שלה. היא היתה ממייסדי התנועה שנקראה 'הזמר החדש', שהתבססה על השירים הלטיניים הפולקלוריסטיים המקוריים, בתוספת דברים מערביים. אנחנו מנסים ללכת טיפה אחורה ולהחזיר את זה למקור, כך שזה בהחלט יישמע שונה מאיך שהיא ביצעה את השירים, אבל אנחנו לא מקלקלים אותם, לא נוגעים בשיר כשיר".

יונית שקד גולן (יח"צ)

איך בחרת את השירים?

"שירים שהתחברתי אליהם, שאני אוהבת לשיר, שאני מתחברת לטקסטים שלהם. מרסדס סוסה התפרסמה בזכות היותה זמרת מחאה, פורצת דרך שהעלתה אל הבמה את מה שמרגיש וחושב העם. זמרת עם במלוא מובן המלה. החלום שלי תמיד, מאז שהייתי קטנה, היה להיות זמרת עם. בזמר הישראלי השורשי הישן יש איזו שירת עם, אבל לא במובן של לסחוף עם למחאות ומהפכות, אלא במובן של מוזיקת אדמה, טבע, נוף, ופחות עם אמירה מחאתית.

"ברפרטואר הישראלי של היום בכלל אין את זה, ואני מוצאת שאת התכנים של המוזיקה הלטינית אנחנו יכולים לבצע גם פה וזה יתאים. אמנם שם מדובר בעם מובס על-ידי דיקטטורה צבאית, אבל גם אנחנו כיהודים היינו מובסים בהרבה מקומות אחרים בעולם, כך שהרבה מהדברים שהיא אומרת בשירים יכולים לדבר גם אלינו".

אילו שירים תבצעו?

"'אלפונסינה והים', 'תודה על החיים', כל השירים של סוסה היו שירי מחאה מסוג כלשהו. אפילו 'אלפונסינה', שהוא לא שיר מחאה בהגדרה, מדבר על מישהי שהלכה אל מותה מסוג של בחירה ונכתב על המשוררת אלפונסינה סטורני, שהתאבדה. את כל השירים אני שרה בשפת המקור, ספרדית, ואני לא דוברת את השפה, אז זה משהו שהייתי צריכה להטמיע, לאו דווקא דרך סוסה אלא בכלל להקשיב לשפה ולהתחבר אליה, ומצאתי שיש חיבור מאוד נעים, זה יושב לי בפה בצורה מאוד נעימה כזמרת".

יונית שקד גולן - Cuando Tenga La Tierra - D. Toro / A. Petrocelli

"החיבור הכי חזק שלי הוא לשירים השחורים, במרכאות"

הקריירה של שקד-גולן התפתחה באופן לא שגרתי. "התחלתי כזמרת אופרה", היא מספרת. "שרתי באופרה עשר שנים, אחרי שהייתי באקדמיה וסיימתי שם שלושה תארים. באופרה שרתי כסופרן דרמטי. המורה שלי התעקשה שאני סופרן, ואני עם הזמן שיכנעתי אותה שאני שייכת לכיוון הנמוך יותר, וככה הגעתי להיות קונטרה-אלטו, שזה רחוק מאוד מסופרן דרמטי, ויש בו את החיבור הזה שמושך למטה, לכיוון האדמה. החיבור הכי חזק שלי הוא לשירים השחורים, במרכאות. אומרים ששירה שחורה היא שירת נשמה, ומתכוונים למשהו כהה, עמוק, ושם אני מביעה הכי טוב".

הגילוי הזה הוביל אותה למחוזות מפתיעים: הרפרטואר שלה, שאיתו היא מופיעה בכל רחבי הארץ, כולל מגוון מורכב ועשיר של מרחבים מוזיקליים, שמספר סיפור מעניין על זמרת שקולה, צורת השירה שלה וההשפעות שהיא ניזונה מהם אינם שגרתיים בנוף המוזיקלי העכשווי.

אחד המופעים שאיתו היא רצה הוא "נשימת האדמה", ערב שירים מתקופת תחילת ההתיישבות, שנכתבו בארץ בהשפעת מוזיקה מזרחית ערבית. מופע אחר הוא "גדולות מהחיים", ערב מחווה לזמרות הגדולות בארץ ובחו"ל. עוד מופע הוא "קולה של הארץ", שיריהם של יוצרים שחגגו לאחרונה 100, ביניהם אלתרמן, שרה לוי-תנאי, וילנסקי וארגוב. ערב אחר הוא "ניחוח השושנה", מחווה לשושנה דמארי.

"נשימת האדמה" - יונית שקד גולן (צילום" אליו נודלמן)

גדלת באותן שנים שבהן גדלתי גם אני. איך הגעת לאותן השפעות שמביאות אותך עד לימי תחילת ההתיישבות?

"אני חושבת שמה שחיבר אותי חזק זה האהבה של ההורים שלי לזמר עברי. השירים ששמעתי מההורים היו שירים של ברכה צפירה, שושנה דמארי, ואני באמת מרגישה בורה יחסית בכל מה שקשור למוזיקה אחרת. 'שירת רועים', או 'שירת אדמה' – שם אני הכי פורחת.

"אני מחוברת מאוד למוזיקה ישראלית שורשית שנכתבה פה בתחילת שנות ההתיישבות, עוד לפני קום המדינה. יש משהו חזק בחיבור שלי לאדמה באופן כללי, ואני מרגישה שגם מבחינת גוון, הקול שלי נובע מהאדמה, מלמטה, וזה גם חיבור של נשמה. שירי נשמה מדברים אלי, אני מסוגלת להביע דרכם הרבה יותר. זה גם מה שאני מחפשת בשירה עכשווית. קשה לי קצת למצוא, אבל אני מאמינה שבסוף אני אצליח למצוא שירים מקוריים בשבילי שיתחברו דרך החיבור השורשי והארצי הזה לאדמה".

הייתי מצפה שתגידי שנולדת וגדלת בגליל.

"נולדתי בתל-אביב, בשכונת התקווה, גדלתי ביד-אליהו, אבל זה באמת כאילו נולדתי באיזה כפר גלילי".

המופע "הזמרת מטוקומאן" יתקיים ביום חמישי, 14 ביוני 2012, ב-20.30, מוזיאון תל-אביב, אולם אסיא.