במוצ"ש הקרובה ינגן דניאל בולשוי שני קונצ'רטות לגיטרה עם התזמורת הקאמרית הישראלית.
 
הראשון  הוא הקונסיירטו ד'ארנחואז  של רודריגו, להיט נצחי של אולמי הקונצרטים  ולצדו קונצ'רטו לגיטרה של מנואל פונס, מחשובי המלחינים של מקסיקו.
 
השיחה בינינו, בעברית קולחת, מתקיימת זמן קצר לפני שהוא יוצא לישראל, ליד שולחנות העבודה של שנינו (בשביל זה המציאו את הסקייפ) , אני בחוף הים התיכון והוא בחוף האוקיינוס השקט, בוונקובר שבקנדה.
 
כאן אנחנו כבר טועמים את טעמו הראשון של הקיץ ו"אנחנו יצאנו לפני שבועיים לסקי", מספר לי דניאל במהלך השיחה. עיר חוף עם אתר סקי בסביבה. "יש כאן המון ישראלים ואני מבלה בחברתם".

מועדוני גיטרה
 
דניאל בולשוי נולד ברוסיה וכשהיה בן שלוש עלה עם משפחתו לארץ. הוא למד בישראל והתחנך בבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. לאחר שהפסנתר לא ריגש אותו הוא נתקל בגיטרה, התאהב בצליל והתמקד בו. לקראת סוף התיכון הגיע לקנדה עם ההורים, ומאז הוא שם.
 
מהר מאוד מצא לעצמו מורה לגיטרה היו לו מורים באוטווה ואחר כך בטורונטו. המורה הבא היה ריקרדו איזנאולה, "זה היה האיש שעיצב את דרכי ואת הכיוונים המוזיקליים שלי. ארבע שנים למדתי בהדרכתו ושימשתי עוזר הוראה שלו באוניברסיטת דנוור בקולורדו. את תואר הדוקטור עשיתי באוניברסיטת אינדיאנה, (שלה אחת המחלקות הנחשבות ביותר למוזיקה בארצות הברית) ובתום הלימודים התחלתי להורות בטורונטו. למעשה מיד מאז התחלתי לחפש כיוונים חדשים לא רק רסיטלים ונגינת סולו עם תזמורת..."   
 
בינתיים אביו חזר לישראל. דניאל שהחל בחייו העצמאיים  מחלק את זמנו בין הופעות  והוראה. "סצנת הגיטרה בקנדה או בצפון אמריקה בכלל היא מעניינת. רוב הפעילות היא במסגרות קטנות של 'מועדוני גיטרה'. גיטרה מטבעה היא כלי אינטימי ולכן לא מיועדת כל כך לאולמות גדולים. נראה לי שהמצב דומה למקומות אחרים.
 
"במקביל יש הרבה פסטיבלים למוזיקה קאמרית כמו למשל פסטיבל אוטווה. לשם מגיעים חשובי האמנים, רביעיית בורודין, הפסנתרן מנחם פרסלר ושמות אחרים ובתוך השפע יש מקום גם לגיטרה.
 
"לצד המוזיקה הקלאסית יש מקום נרחב למוזיקה של מדינות אחרות ביבשת אמריקה. בישראל הופעתי לפני שנתיים לאחרונה. היה לי רסיטל במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב. הפריצה שלי אל מחוץ למסגרות הרגילות החלה עם הופעות בקונצרטים מוזיקה קאמרית עם כלים אחרים. זו היתה יציאה משמעותית".  
 
אני מניח שרק מגיטרה קלאסית גם בקנדה קשה להתקיים?
 
"אם נדרשים להשוואה, הרי שלמרות שאין כל כך הרבה הופעות קל יותר להתקיים שם ממוזיקה, מהופעות. אני גם מלמד. אנחנו זוג צעיר וצריך לדאוג לקיום, כמו בישראל ובכל מקום. למעשה בוונקובר אני מלמד די הרבה.

"בבית הספר למוזיקה של העיר יש לצד מחלקות לכלי התזמורת, גם מחלקות לכלים סולניים, לזמרה ואפילו לכלים ייחודיים ששייכים לתרבויות אחרות. אני מאמין בשיתוף ואז כשהסטודנטים לגיטרה משתתפים בשיעורים של כלים אחרים  זה רק עוזר להם ובאשר לגיטרה יש קשר בין בית הספר למועדון הגיטרה המקומי. האחד מספק לשני קהל ובה בעת התלמידים רואים שיהיה להם מקום להופיע בו בהמשך הדרך".
 
ההוראה אינה פוגעת בהופעות או להיפך?
 
"אני די ערוך לכך שישנה חלוקה מסודרת בין ההופעות, היציאה להקלטות וההוראה. אני חושב שהסטודנטים מרוויחים מכך שהמורה שלהם הוא אמן פעיל ומופיע. נראה לי שהם מבקשים לדעת ומקבלים מענה דווקא מן המורה שהוא גם פעיל על במות.
 
"כיום אני מלמד במסגרות שונות, במערב קנדה. ההוראה במקום שבו תחום הגיטרה הוא חדש יחסית יש תחושה של חלוציות, בעיקר כשאני בעצם לא מלמד פלח אוכלוסיה מסוים אלא קשת רחבה של נגנים. יש צעירים, ממש ילדים שבשבילם עצם הנגינה (באנגלית play)  או המשחק בתרגום מדויק היא המעניינת. 
 

דניאל בולשוי (תמונת יח"צ)

"ישנם החובבים, שאולי לא יגיעו לרמה המקצועית אבל במילה חובבים טמונה גם המילה חיבה. אם החובבים יחבבו את מה שהם עושים ויתבוננו בנגינה מעיניים ואוזניים מעט יותר ממוקדות, גם אם לא מזווית ראיה מקצועית לגמרי, הרי שהם יהיו קהל טוב ובעיקר קהל חשוב לפעילות מועדוני הגיטרה למיניהם.
 
"האחרונים הם מי שמתעתדים לעסוק במקצוע, כאן אין כל ספק, זו דרכם הם מבקשים את הדרכת המקצוען. הם בדרכם להצלחה בתחרויות להופעות מקצועיות. את אורח חיי הפילוח הזה מגוון ביותר".

הגיטרה של היבשת החדשה
 
נגני גיטרה בדרך כלל לא מסתפקים ברפרטואר הקיים בין היתר כי הוא מצומצם יותר מן ההיצע שיש לכלים אחרים, מסיבות שונות, והעיקרית שבהן שלמעשה הגיטרה ככלי סולני לא היתה קיימת עד לתחילת המאה העשרים. 
  
במוזיקה הקלאסית הגיטרה היתה כלי נדיר מאוד, פה ושם הצטרפה להרכבים קאמריים כמו אצל בוקריני או שוברט. אבל בזכותו של מוזיקאי אחר, אנדרה סגוביה הספרדי, תפסה הגיטרה מקום מרכזי יותר, "לפעמים הכותבים מתרשמים מאיכות נגינתו של נגן  או שלנגן יש רעיון שנראה לו שהגיטרה היא האמצעי הטוב ביותר להעברתו", אומר בולשוי.
 
בשנים האחרונות יש התעוררות שבוודאי קיימת גם בצפון אמריקה לכלים אותנטיים, למשפחת הגיטרה יש נציגות נכבדה במוזיקה הזאת עם הלאוטה והתיאורבו, ארוך הצוואר.
 
"אני מכיר את הזרם המוזיקלי הזה אבל אני מודה שהמוזיקה הזאת לא כל כך מדברת אלי. אני מחובר יותר לצליל הגיטרה של היבשת החדשה, של קובה, של מרכז אמריקה. זה מה שמושך אותי.
 
"אני חש כממשיכה של מסורת לטינית. למדתי בדנוור בהדרכת איזנאולה, שהיה תלמידו של רג'ינו סאינז דה לה מאזה, אחיו המבוגר של אדוארדו סאינז דה לה מאזה, מלחין שאני נאמן לו מאז ימי לימודי. המוזיקה שלו אינו מוכרת כמו יצירותיהם של טארגה ובני דורו שקדמו לדור של דה לה מאזה. אני מתמקד ביצירותיו בהקלטותי כי הוא לטעמי ספרדי מרתק, נמנע במובהק מן הקלישאות הספרדיות ובמקומן יש במוזיקה שלו הרבה השפעה של האימפרסיוניזם הצרפתי והג'אז האמריקני.
 
"לדידי דה לה מאזה הוא אמן רגיש, שיש לו דרך אישית לתפוס את המורשת הספרדית ואת הקשרים שבין המוזיקה לאמנויות הפלסטיות ולספרות, ובעיקר הבנה גדולה והמעמיקה של הגיטרה ושל יכולותיה. אני שמח שאני יכול להופיע לפני קהל חדש או להקליט דיסקים שלמים של המוזיקה שלו.
 
"כמובן שיש עוד יוצרים מן המסורת הספרדית כמו גרנדוס ואלבניז. הוסף לכך עבודה עם זמרים למשל בשירים של מונסלוואג' או בשירים נפוליטניים, ולעתים חריגה מוחלטת מן הכיוון הזה וכך מצאתי את עצמי מנגן בשני כלי מיתר את הסונטה הנפלאה של שוברט ה'ארפג'יונה'. אתה מבין כבר שגם ללא המוזיקה העתיקה יש מבחר עצום של יצירות שאני אוהב להביא לפני הקהל".
 
אני מבין גם שאתה אוהב לדבר על הדברים ועל היצירות לפני הנגינה בקונצרטים רגילים?
 
"אני מאוד אוהב להקדים דברים לנגינה. אשמח לעשות זאת גם כאן בתל אביב, אני רק זקוק למישהו שיעצור אותי, כי אין לי בעיה לגלוש בדיבורים" .  
 
הקאמרית הישראלית תארח את דניאל בולשוי בקונצרט ייערך במוצ"ש, 16 ביוני 2012, ב-21:00, במוזיאון תל-אביב, אודיטוריום רקנאטי. לפרטים: 03-5188845 , שלוחה 5.