אם תהיתם בשנתיים האחרונות לאן נעלם הרקדן והכוריאוגרף עידו תדמור, הרי לכם התשובה: אחרי 30 שנות קריירה פורייה, יצירתית ומגוונת להפליא, הוא מסייר ברחבי הגלובוס – לוס-אנג'לס, ניו-יורק, אמסטרדם, וגם ברזיל, אנגולה, סינגפור וקרואטיה.

כל אלה הם חלק ממסע חיפוש אישי ומקצועי, שבמהלכו נחשף תדמור לקהלים עם מנטליות שונה וצבר חוויות מרתקות, אחרי שכבר עשה כמעט הכל: מחול, כוריאוגרפיה, ניהול אמנותי, ייעוץ, השתתפות בתוכניות טלוויזיה ומה לא.

"כמו ללמוד ללכת מחדש"

ההתחדשות וההתרעננות כללו גם עבודה עם יוצרים צעירים, ביניהן הכוריאוגרפיות הישראליות רייצ'ל ארדוס ומירב כהן. העבודה איתן, כל אחת בנפרד, הולידה את היצירות And Mr, שיצר תדמור יחד עם ארדוס וסטפן פריי, ו"לצוד את הזיכרון" מאת כהן, שבה הוא משתתף לצד סמדר יערון וכהן עצמה.

שתי היצירות יעלו בימים הקרובים על במת פסטיבל המחול "אינטימדאנס", החוגג השנה בר-מצווה ועומד בסימן חשבון נפש: בין זיכרון לשכחה.

למה, במעמדך ובגילך, בחרת לעבוד עם יוצרות צעירות שיש להן פחות ניסיון?

"בשנים המוקדמות יותר של הקריירה שלי עבדתי עם יוצרים שונים בבת-דור, בת-שבע, בלט סקפינו, והיו לי חוויות מדהימות עם כוריאוגרפים גדולים. יותר מאוחר הקמתי את הלהקה שלי, שם הייתי היוצר היחיד. בהדרגה התחלתי להרגיש שאני נשען קצת יותר מדי על מה שאני יכול לעשות למען עצמי. החלטתי להתנסות בדברים חדשים, לפתוח את עצמי ליוצרים אחרים, אולי פחות מנוסים, אבל עם גישה רעננה ואחרת".


תדמור, תמונת יח"צ

דורש אומץ, לא?

"זו בחירה לא פשוטה, שבאמת דורשת אומץ, כמו ללמוד ללכת מחדש. החלטתי שאם אני כבר עובד עם יוצרים צעירים, אז מתוך התמסרות, מתוך ביטול האגו. פתחתי את עצמי ליוצרים אחרים, והפתיע אותי כמה זה היה נעים. לשתי היוצרות האלה, כל אחת בנפרד, יש איכויות וכישרון שלא פוגשים הרבה בנוף הישראלי, והעבודה עם שתיהן השפיעה מאוד על היצירה שלי.

"מעבר לזה, הרצון להעניק לצעירים מהניסיון שלי הוא לא חדש. בגלל זה גם לימדתי ושפטתי וניהלתי אמנותית כמה פסטיבלים. אני עושה את זה מתוך שאיפה להעניק עוד אפשרויות לדור הבא של רקדנים ויוצרים. הידיעה שדרכי הם יקבלו במה ליצירה שלהם דחפה אותי מאוד בכיוון הזה". 

"פריצת גבולות במובן הטוב של המלה"

"אינטימדאנס" הוא פסטיבל פרינג' במהותו. לא קטן עליך?

"המנהלת האמנותית של פסטיבל אינטימדאנס, נאווה צוקרמן, היא חברה טובה שלי כבר הרבה שנים. עשינו ביחד פרויקטים בכל מיני הזדמנויות, ותמיד הערכתי את מה שהיא עשתה ב'אינטימדאנס'. לכן, כשפנו אלי רייצ'ל ארדוס ומירב כהן להשתתף בפסטיבל, שמחתי. ידעתי שאני רוצה חשיפה קצת שונה כדי לגעת בקצוות שבהן עוסק הפסטיבל, מהפיזי ועד התיאטרלי וכל מה שביניהם. פסטיבל כזה, פרינג'י, עוסק בפריצת גבולות במובן הטוב של המלה, וזה התאים לי".


עידו תדמור (צילום: גדי דגון)

שתי היצירות שתופיע בהן הן יצירות המשך. מה התחדש בהן בפסטיבל הנוכחי?

"היצירה And Mr, שחיברתי יחד עם רייצ'ל, היתה במקור סולו שלי, מאוד ארוך וקשה. הפעם הוא מוארך לשעה ועשר דקות, כדואט עם סטפן פריי, סולן להקת בת-שבע לשעבר. החיבור והניגוד בינינו יוצרים דיסוננס מאוד מרתק, והעבודה היא סוג של איפוק, קצת כמו סרט זר שדורש מהקהל הרבה ריכוז ומיקוד. העבודה לא מתחנפת ולא מתפשרת.

"גם היצירה 'לצוד את הזיכרון' של מירב כהן היא המשך ישיר של המופע 'כשהבהמה חזרה', שהפך הפעם להיות דואט של שנינו, כשאני בתפקיד השטן המקרבן והיא מגלמת את דמותו של הקורבן, כשהמסר הוא שכל קורבן הוא גם מקרבן ולהפך. זו עבודה קשה פיזית ומאוד תיאטרלית".

אתה מדבר על דואט, מה תפקידה של סמדר יערון ב"לצוד את הזיכרון"?

"סמדר היא דמות שקטה שמלווה את היצירה. בניגוד לתפקידים הגדולים הרגילים של סמדר, כאן יש לה תפקיד קטן, אבל עוצמתי דווקא בקוטן שלו. זה לא טריו, אלא דואט עם דמות מלווה".


עידו תדמור (צילום: גדי דגון)


זו פעם ראשונה שאתם משתפים פעולה בפרויקט אמנותי?

"זו פעם ראשונה שאנחנו יחד על הבמה, אבל בעבר שיתפנו פעולה בפרויקט שנקרא 'טקסים' בחממה למחול תיאטרון עכו שסמדר שימשה בו במאית וכוריאוגרפית, ואני היועץ האמנותי. מיותר להגיד עד כמה אני מעריך ומעריץ את האמנית המדהימה הזו". 

"סטפן רוקד את הפחדים שלי"

ההשראה ליצירה המקורית And Mr היתה "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד". האם משהו השתנה?

"כן, בתחילת הסולו 'ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד' היה נקודת המוצא, אבל משם זה התגלגל למקומות אחרים. בשלב הדואט נכנסה היצירה 'כתבים מן המרתף' של דוסטוייבסקי לתמונה, והעבודה החלה לעסוק בבדידות, בנטישה, ובפחד, וגם התמודדות עם צלע נוספת.

"סטפן פריי הוא מאוד מוחשי, אך יכול באותה מידה להיתפס כדמות שמתרחשת בתוך הראש שלי – קיים ולא קיים, נמצא ולא נמצא. כשאני רוקד אני מרגיש שסטפן רוקד את הפחדים והחששות שלי".

איזה ביטוי מקבלים ביצירות זיכרון ושכחה, נושאי הפסטיבל?

"שתי העבודות עוסקות בתחומים האלה. כשעבדנו על And Mr רייצ'ל שאלה אותי אם כשאני רוקד אני מרגיש שאני מתגעגע למשהו. תשובתי היתה שלא, הגעגוע הוא לזיכרון של מה שיכול היה להיות.

"'לצוד את הזיכרון', היצירה השנייה, הוא בעצם חלום של מירב, שטוענת שהיא חשה שבגלגול אחר נאנסה ונחבטה על-ידי מישהו שהצטייר לה כשטן עד כדי כך מוחשי שהיא יכלה להריח את הסיטואציה. כשעבדנו על הדואט והסולו חשתי אותה סיטואציה, כי גם אני עברתי חוויה של אונס בגיל 11, ולכן דלינו הרבה מהזיכרון שלי וגם מהזיכרון שלה, או אולי מתודעה אחרת".

תמשיך להופיע בעולם בזמן הקרוב?

"זאת התוכנית. להמשיך להופיע בכמה שיותר מקומות, יחד עם העבודות האלה. זו חוויה מדהימה שגדולה מהריקוד עצמו."

פסטיבל "אינטימדאנס" ייערך בימים חמישי–ראשון, 5–8 ביולי 2012, בתיאטרון תמונע. לפרטים: 03-5629462.