ממד אנושי ועכשווי

בתיאום יפה עם עלייתה של קטינת הבית לכיתה א' מביא תיאטרון "חני, העמותה לקידום תיאטרון מובחר" את ההצגה "התנ"ך בחרוזים" על פי סדרת הספרים של אפרים סידון.
 
ההצגה מנגישה את סיפורי התנ"ך הראשונים שאותם תלמד, מן הסתם, בכיתתה – סיפור בריאת העולם, סיפור גן העדן (אדם, חווה והנחש), סיפור קין והבל וסיפורם של נוח ודרי התיבה המתמודדים עם המבול - באמצעות סיפור, שירה ותנועה.

על הבמה, ותחת פרשנותו של סידון, מקבלים הסיפורים נגיעה של ממד אנושי כאן ועכשווי, שעשוי לסייע לקטינה לצלוח את דרך הכתיבה התנ"כית המקורית, שמקשה לרוב על ילדים להתקרב לסיפורים וממש לשמוע אותם, כפי שהיה אצלי, למשל, ויגרום, אולי, לקטינה להזדהות איתם ולראות בהם גם את הצד ההומוריסטי.

את רמתם המקצועית של הנוגעים בדבר קל לזהות: סידון על הצד המילולי החזק, ומולו הבמאית והכוריאוגרפית דניאלה מיכאלי, בנו קונספט מעניין המעניק את הבמה לנשים בלבד, מהמבצעות הבימתיות ועד מעצבות התאורה, התפאורה, התלבושות והמוזיקה, אשר מאחורי הקלעים.

"תנ"ך בחרוזים" (יח"צ)

חמש הנשים שעל הבמה, המעוצבת באסתטיקה שמימית מאופקת, מתחילות עם סיפור בריאת העולם בשבוע הראשון לקיומו, תמונה שנדמה שנמשכת מעט יתר על המידה, מה שאפשר להבין בהתחשב בכך שיש פה שבעה ימים להעביר באותה סצנה.  מהתמונה הבימתית השנייה המעבירה אותנו לסיפור גן העדן, מתחילה ההצגה לתפוס תאוצה ונכנסת למקצב קל יותר, ומלא הומור.

כך, מתמונה לתמונה, מתחזקת ההצגה, הטקסט הסידוני מעניק לה את כוחו, הבימוי תומך בסיפור, והאסתטיקה הבימתית והמוזיקלית משרתת היטב את התמונה.

מיכאלי משתמשת ברגעים קטנים אך חזקים שמייצרים שיאים בימתיים קטנים: ביום השבת בו מסתיימת בריאת העולם פונות הבנות אל המנצח שבבואתו נשקפת פתאום, כמעין התגלות אלוהית, מאחורי הוילון האחורי השחור, הרגע בו מגלים אדם וחווה כי הם עירומים משעשע במיוחד, וכך גם תיאור המנחות אותם מביאים קין והבל לאלוהים, לפני שתגובתו האלוהית גורמת לריב האחים המיתולוגי ("קין המסכן הזה", אומרת הקטינה, "זה פשוט לא פייר שאלוהים לא רצה את המנחה שלו").

חלק מהסיפורים ממחישים לי כמה שכחתי מהרקע והמניעים לסיפורים, שנשארו אצלי רק כנרטיבים עקרוניים, וכשמגיע נוח והמבול אני נחרדת להיזכר בהחלטה האלוהית להשמיד את בני טיפוחיו ולהתחיל הכל מחדש באמצעות תמצית הבריאה שנשמרת אצל נוח בתיבה.

"נוח היה בן 11, ראיתי בטלוויזיה, וההצגה הייתה נפלאה כמו שניחשתי בהתחלה, רק שהיו בה יותר שירים ממילים", מסכמת הקטינה, שהחלה לקחת את תפקידה כמבקרת הבית בכובד הראש הראוי.
 
"התנ"ך בחרוזים", 7 ביולי, מוזיאון תל-אביב לאמנות. מאת: אפרים סידון, בימוי וכוריאוגרפיה: דניאלה מיכאלי, שחקניות: אורית זפרן/ תמר בן עמי, אפרת מילוא, מורצ'י (מורן ארביב)/ אורטל אבנעים, עדי נוי, שיפי אלוני/ מור ענטר. עיצוב תפאורה ותלבושות: פרידה שהם, הלחנה וניהול מוזיקלי: עדי דויטש, עיצוב תאורה: חני ורדי, נגינה: עדי דויטש. לכיתות א' ד'.