מוזיקה - "התאבדתי על המופע הזה"

שיחה על ייאוש, אקטואליה ומחאה עם אודליה קופרברג, יוצרת המופע "עוד לא ראינו דם"

החום הלוהט מביא איתו גם דברים טובים. אחד מהם הוא פסטיבל "מחולוהט" במרכז סוזן דלל בתל-אביב, שבמסגרתו יעלה מופע הבכורה המסקרן של הכוריאוגרפית אודליה קופרברג "עוד לא ראינו דם". המופע ממזג בין מוזיקה חיה למחול עכשווי, והוא פרי שיתוף פעולה בין קופרברג למוזיקאי שגיא צורף.

אודליה קופרברג עובדת כיוצרת עצמאית מאז 1999. בשנים האחרונות היא נתמכת על-ידי מינהל התרבות, ויצירותיה מועלות אחת לשנה על במות שונות בארץ ובחו"ל. "עוד לא ראינו דם" היא קפיצת מדרגה בהתפתחותה של קופרברג ככוריאוגרפית.

"רק בכוח מבינים אותך"

"התאבדתי על המופע הזה מכל הבחינות", היא מצהירה. "ההיקף שלו – תשעה אנשים על הבמה ואפילו יותר – הוא עצום מבחינתי. יש כאן סיכון כלכלי גדול. אחרי שנים של עבודות קטנות מול קהל של 40–50 איש, הצבתי לעצמי מטרה: ליצור עבודה שאני יכולה להרים טלפון ולומר לאנשים שהם חייבים לבוא לראות כי זה חשוב".

אל קופרברג חבר המוזיקאי שגיא צורף, בתיווכו של יהלי סובול. "שנינו התחלנו לדבר על אותם נושאים. פיתחנו שפה משותפת. אני ושגיא והנגנים והרקדנים וכל מי שהיה מעורב התגייסו לעניין. אצל כולם נוצרה תחושה של מחויבות ואמון בעבודה, וזה מה שעשה את כל ההבדל".

במה שונה היצירה הזאת מעבודות אחרות שעשית?

"הנושאים האקטואליים. זה אולי נשמע ארכאי, אבל הטריד אותנו איך הפכנו לתרבות פרנואידית של אנשים שלא סומכים זה על זה. תמיד נדמה לך שרוצים ממך משהו, ואתה משתדל לא לצאת פראייר. אתה תמיד בטוח שעובדים עליך ומרגיש רדוף.

"אתה חייב להיות יותר אלים ורועש, כי רק בכוח מבינים אותך. כולנו שאלנו את עצמנו איך הגענו לכאן, ואם אפשר להצביע על הנקודה שבה נוצר השינוי, הרגע שבו הפכנו לשרדנים שאוגרים נכסים וידע, שתמיד מתכוננים לאסון הבא.

"נושא אחר שהעסיק אותנו הוא הביורוקרטיה. ביורוקרטיה אמורה להיות שקופה ופשוטה וליצור סדר. אצלנו זה הפוך. הביורוקרטיה יוצרת כאוס. אף אחד לא מסביר לך שום דבר על מס הכנסה, ביטוח לאומי, מע"מ. אתה מוצא את עצמך רדוף, מבולבל ומחוסר ידע. התחושה היא שיש קונספירציה מגבוה, כי אף אחד לא מנסה לשנות שום דבר. יש כאוס גמור כמעט בכל תחום, שכל מה שנשאר הוא רק לצעוק אותו".

זה לא תפקידה של המחאה החברתית?

"אפשר למחות, אבל מהפכה אמיתית לא תצא מזה, מפני שמהפכות אמיתיות קורות רק כשאין לאנשים מה להפסיד. כרגע יש לנו מה להפסיד. מהפכה אמיתית יכולה לפרוץ רק מלמטה, כמו במקרה של משה סילמן. אנשים שאין להם מה להפסיד, שאצלם זו שאלה של חיים ומוות ושכל מה שנשאר להם זה לדפוק על קירות. רק הם יוכלו בסופו של דבר ליצור מהפכות".

איך הבאת את האקטואליה הכואבת הזו לידי ביטוי בעבודה שלך?

"המופע עוסק בנושאים כמו התמודדות הפרט מול הקולקטיב וזכות הצעקה. המציאות זולגת לבמה ומוצאת שם ביטוי. תמיד נהגתי לעסוק בתחום האנושי הרגשי בעבודות. העיסוק בנושאים אקטואליים, פוליטיים וחברתיים הוא חידוש בשבילי. אני משתמשת בדימויים מתוך האקטואליה ומעבירה אותם אל הבמה".

"לפעמים כשאתה נופל נשמע קול זעקה"

"אתן לך כמה דוגמאות", אומר קופרברג. "יש דמות בעבודה, דמות פיזית, שמסמנת את כל הדברים שבאים מבחוץ. מישהו שלוקח מסים, איש תקשורת, איש חזק שנכנס ולוקח פריט, כמו בגד, מאחד הרקדנים. אבל כשלוקחים לך חולצה ותחתונים ואתה נשאר בלי כלום, אתה כבר לא עושה את הקטע הבא מאותו מקום. אתה כבר טעון בדימוי ספציפי וישיר, דימוי של מישהו שנלקח ממנו משהו.

"דימוי נוסף: כדי להגיע לאנשהו הרקדנים נאלצים לטפס זה על זה. הדבר כמובן גורר קושי נפשי ופיזי. אתה צריך להחזיק מעמד, ולפעמים כשאתה נופל נשמע קול זעקה.

עוד-לא-ראינו-דם-צילום-דורון.jpg

"עוד לא ראינו דם" (צילום: דורון עובד)

"בדימוי אחר, כמה רקדנים מוחאים כפיים סביב בחורה אחת ומעודדים אותה לעשות משהו, או לחלופין משפילים מישהו. אני מותחת את הגבולות ועובדת עם הרקדנים על היכולת שלהם להכיל או לא להכיל. לכל רקדן או רקדנית יש גבולות. יש מי שתשרוד ותרקוד עירומה ויש מי שלא מוכנה לרקוד אם לוקחים לה משהו. ככה זה בחברה. יש מי שמחזיק מעמד ויש מי שלא.

"בסצינה אחרת אותה דמות מייצגת איש תקשורת שדוחף את המיקרופון מול פניה של אחת הרקדניות ומנסה לראיין אותה ולשדל אותה להשמיע את קולה. זה יוצר דימוי ציורי של המורכבות של התקשורת, שנדחפת וחודרת באלימות לחיינו".

איזה מקום יש למוזיקה ביצירה?

"המוזיקה היא חלק נכבד מהיצירה. זו מוזיקה חיה שנכתבה על-ידי המוזיקאי המחונן שגיא צורף, עם נגנים ברמה מאוד גבוהה כמו יובל שפריר, עופר קורן והילה רוח. זאת מוזיקה מפוצצת שבלעדיה המופע לא היה כזה עוצמתי".
יש גם טקסטים?

"עוד לא ראינו דם" (צילום: דורון עובד)

"כן. יש במופע טקסטים מאוד ישירים. אחת הרקדניות, עולה מבלרוס, היתה תינוקת בבטן אמה כשאירע האסון בכור הגרעיני בצ'רנוביל ונולדה עם ארבע כליות. במופע היא מספרת את הסיפור שלה ברוסית, על איך מגיעים מאסון כזה גדול למקום עם שפה ותרבות כל-כך שונות.

"היה מאוד חשוב לי שהעבודה לא תצא כמו קליפ לטרק מוזיקלי, ולהתמודד עם האתגר של איך לשלב ביחד את כל התחומים האלה של מחול, מוזיקה וטקסטים.
"אבל הדבר הכי חשוב בשבילי, שוב, זה לדבר ברמה אקטואלית, לא רק רגשית. לדבר על מה שבוער בתוכי, אבל גם בחברה היום. לעסוק בנושא שהוא לא ממש אמנותי, בנושא פוליטי, אקטואלי וחברתי".

המופע יתקיים ביום חמישי, 26 ביולי 2012, ב-21:00, באולם סוזן דלל. כרטיס: 80 שקל. לפרטים: 03-5105657.

רכישת כרטיסים