תרופה לחום

הערב תקיים סדנת האופרה הבינלאומית את קונצרט הגאלה, האירוע המסיים השנתי. התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוח פול נדלר, מנהל שותף של הסדנה, ובחזיתה נבחרת הזמרים שהשתתפו הקיץ בכיתות האמן ובהפקות השונות. ערב קליל, בידור איכותי והזדמנות אחרונה למי שהחמיצו את הפקות הסדנה או לא מצאו כרטיסים כי הכל כמעט נמכר מראש. 

בסוג כזה של אירוע ההפתעה היא ההכרה בכך שיש מספר כה גדול של זמרי אופרה ישראלים צעירים ובכלל. כל זה כאמור הערב במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.

ביקור יומי בסדנת האופרה הוא תרופה מומלצת, מענה הולם לקיץ הישראלי עתיר החום, החרדה והפעלולים הפוליטיים.

ותיקי האופרה מכירים היטב את ה"האמריקניזמים" של הסדנה בפנייה המתמדת של המנהלת ג'ואן דורנמן ונבחרת סייעיה אל כיסם של הנוכחים. עם או בלי תרומה מיידית של הנוכחים, התמורה שמגיע מייד אחר כך היא בדרך כלל מלאה. החל מכיתות האמן הפומביות הראשונות ועד לקונצרט הגאלה המסיים (הערב), הצופים והמאזינים נחשפים לחוויה רב ערוצית של ממש.

הסדנה שבה לאחר שנים לבית שבו החלה דרכה לפני כמעט שלושה עשורים - הקונסרבטוריון בשטריקר, שנפתח עכשיו לראשונה מאז נבנה מחדש. בשנה הבאה, למתעניינים תשוב הסדנה, ככל הנראה לאולמות בית התזמורות ביפו (אחרי שהשיפוץ שלהם יסתיים).

 
ג'ואן דורנמן ודניאלה סיקורקה, צילום: אריאל בשור

"לא אומרים 'אהלן' מן הבמה"

אישית, אני חייב להודות מה שמסקרן אותי בכיתות האמן, היא הדרך להגיע אל הזמר או הזמרת הצעירים שעל הבמה ולהביא אותם לידי שדרוג ביצוע של שיר או אריה אופראית.  בסופו של דבר העיסוק ביצירת חוויה צלילית, חוויה בזמן, עוסק למעשה במדיום מופשט, במוזיקה, ההנחיות מנגד, צריכות להיות מאוד ארציות, מובנות.

המנחה צריך להיות עתיר לא רק בניסיון אלא גם בדמיון רב כדי להביא לכך שהזמר יקלוט, יפנים ויבצע. מנעד התחומים הרבים שבהם נוגעים משתתפי כיתות האמן, מרתק, החל מעמידה על הבמה, יציבה נכונה, דרך הבנת הטקסט שהוא על פי רוב בשפה שאינה שפת אימו של הזמר, הבנת ההקשרים הלשוניים, תחביריים, היסטוריים וחברתיים, הבנת החלל שבו מתפקד הזמר.

בכיתת האמן הראשונה של מנהלת הסדנה ג'ואן דורנמן, היא התמודדה בין היתר עם זמרת שהגיעה לאחרונה ממוסקבה והאנגלית אינה בדיוק שפתה. הדיון מול הזמרת היה בעיקר בניסיון לגרום לה שלא תניף את ידיה במחוות דרמטיות. "ברוסיה זמרים מושפעים מן הבלט  ומניפים ידיים לכל מיני כיוונים". וראה זה פלא עם הצנעת תנועת היד, היה גם שיפור ראשונה באיכות הקול.

בכיתת האמן של חמדי כפיר, המשמשת בבית האופרה "מטרופולין" בניו יורק כמדריכת שפות,  שהתנהלה בעברית ובאנגלית, למדנו איך אנחנו מזהים בקלות דוברי שפות שונים ברחוב גם אם איננו דוברים את שפתם.

נגינת העברית המדוברת נשמעת לאזניים זרות די חד גונית וכשמלמדים זמרת ישראלית להציג את עצמה לפני קהל "לא אומרים 'אהלן' מן הבמה". כפיר ניצלה היטב את נוכחותם של זמרים מארצות שונות ונתנה להם לדבר במקצב ומכאן יכולנו להקיש בקלות על שפות אחרות. היה זה תענוג צרוף לחובבי שפות.

הבריטון תומס המפסון -  חתיך, אתלט ואחד מן הזמרים המבוקשים ביותר בעולם כיום, הזדמן לסדנת האופרה בישראל, כי בדיוק באותו זמן היה אורח התזמורת הפילהרמונית -  נגע בשיעור שלו בשני יסודות: האחד הוא המבנה הארכיטקטוני של אריה אופראית. את עיקר דבריו וההדגמות עם הזמרים השונים הקדיש ליסוד הפיזי של השירה. העמידה, היציבה, היכולת להפיק את המירב מקולך, בזכות עמידה נכונה. היציבה מעניקה את העומק, את האיכות ואת ההדהוד.

יש עוד מימד והוא כמעט מתמטי: היכולת לדעת כמה אוויר צריך כדי להפיק את המשפט המוזיקלי המושר. לאורך המפגשים נוגעים בנקודות רבות שמהן בסופו של דבר נוצרת החוויה האמנותית, החוויה האופראית.

 
תומס המפסון ואנסטסיה קלבן (צילום: דניאל צ'צ'יק)

שלמות מוצרטית

מה שמושך את הקהל בעיקר הן הפקות הסדנה, מוצר שהכל מחכים לו. הנוסחה שבה אופרה גדולה, או קטנה מקבלת כח ועוצמה גם בעזרת מינימום של אבזרי במה ופסנתר במקום תזמורת. ההפקה הראשונה היתה נוסח מתומצת של "נישואי פיגארו" של מוצרט. הבמאי דני ארליך העמיד כוריאוגרפיה שבה זמרים מחליפים דמויות, מחוות יד קטנות וכניסות מתוזמנות ומדויקות סימנו את הרף הגבוה.

ארליך המשיך את הקו המקורי של האופרה, שעלילתה מתקדמת בין זהויות שאולות הרוזנת מתחפשת למשרתת ולהיפך, הגברבר הצעיר מולבש בבגדי אישה וכו'. הוא חילק את התפקידים המרכזיים בין כמה זמרים, ויצר אגב כך סדרה של סיטואציות של הומור מעודן ומאופק שמאפשר לו להגיע לרגעים רבים של שלמות מוצרטית.

ארבע סוזנות (טל גנור, שירי הרשקוביץ, דניאלה סקורקה וסנדרה האמאווי) שתי רוזנות (אולגה סנדרסקיה וברברה קיטס) שני רוזנים  (שלומי וגנר ועודד רייך, שהספיק ליישם את מה שלמד בכיתת האמן עם המפסון בגילום הדמות), שני כרובינו (ג'יין איירלנד ושחר לביא) ואיתם פניני גרובנר כפיגארו, האירו את מוצרט מחדש בעיקר בזכות עבודתו המוקפדת של ארליך ונגינה מצוינת של גלעד ארנון בפסנתר.

היצירה הנדירה של השנה, היתה "הבן האובד" של דביסי, יצירה מוקדמת שגם היא אפשרה לדני ארליך להפגין את חושי הטעם והתזמון המדויקים שלו. ביצירה, שתמלילה נבנה על פי הסיפור על הבן האובד בחזון לוקס בברית החדשה, שב עשהאל, שנחשב בנעדר ואולי כמת, להוריו ליה ושמעון.

באמצעות שימוש נבון בחפצים ובתנועה מינימלית על הבמה יוצר ארליך דרמה מאופקת מיצירה שמרנית מוקדמת ופחות משמעותית של דביסי, עם שירה דרמטית של ג'ולי אדמס ואדם פרנדסן כבן ותמיכה של עמית פרידמן בתפקיד האב.  יצירה שהסדנה היא מסגרת אידיאלית לחשיפתה.


צילום: אריאל בשור

כייף של עטלף

הפקות הסדנה בעיקר של האופרות הגדולות, הן כר נרחב לדמיון של הבמאים ולא פחות שלנו, הצופים, הצריכים להעלות בדמיוננו את כל פרטי התפאורה שאינם נמצאים על הבמה.

"העטלף", האופרטה הנודעת של יוהן שטראוס מתרחשת בבית בורגני בווינה, בארמונו של בן אצולה ובבית סוהר, לפי הסדר הזה. גבריאל פון אייזנשטיין השאיר את ידידו השתוי מחופש לעטלף ברחוב, חודשים ספורים לפני תחילת העלילה וכל האופרה כולה אינה אלא דרכו של ידידו "העטלף" להתנקם באייזנשטיין. בדרך ישנן פרשיות אהבהבים קצרות מועד שלו עם המשרתת, של רעייתו הנאמנה עם זמר אופרה, ועוד.

המוזיקה הקולחת ושובת הלב, עשויה להטעות שכן ביצוע האריות בייחוד בתפקידה של רוזלינדה אשתו של אייזנשטיין, מורכב ותובעני. אלינור זון האמריקנית היטיבה לגלם את התפקיד. לצדה השתלטה על הבמה רינת גולדמן בתפקיד המשרתת אדלה, כוכבת עם שתי אריות מצוינות, חוש הומור ונוכחות שעוד יבוא לידי ביטוי.

דיוויד רובינסון בתפקיד אייזנשטיין היה טוב מוזיקלית ופחות טוב דרמטית, זו הערכה שכמעט ניתן להכליל בה את כל הגברים בהפקות השונות. הרבה פחות בשלים מעמיתותיהם להופעה. לאיתן דרורי בתפקיד המאהב הטנור היו רגעי יפים ושירה רז בתפקיד בעל הארמון הנסיך אורלובסקי, היתה בעיקר קורקטית.

אורח ההפקה, השחקן גיל אלון, בתפקיד הסוהר (במסורת האופרה מוזמן קומיקאי לגלם את הדמות) הוסיף את הניחוח הישראלי, כסוהר מתוחכם הוא ידע לומר לאסיר המזמר שלו שלא די שיש לו כאב ראש מן הניג'וז הבלתי פוסק שלו, אלא גם שאסור לשיר וגנר בישראל, אפילו לא בבית הכלא....."העטלף" בבימוי יואכים שמברגר, סיפק את הכיף, את חיוכי ליל הקיץ.


"העטלף", צילום: אריאל בשור

יבגני אונייגין כדרמת חצר אחורית

הפקת "יבגני אונייגין" של צ'ייקובסקי, נפלה השנה לידיים של הבמאי הבלתי מתאים לורנס אדלסון, שהחליט להפוך את יצירת הפיוט של פושקין לדרמת חצר אחורית בחווה רוסית או אמריקנית.

בתמונה הראשונה תולות גיבורות האופרה כביסה והמשורר לנסקי, אחד הגיבורים באופרה, עסוק גם הוא בלבני הנשים הנחתם בקערה והובלתם הביתה. רוח זו שלטה על התמונות הראשונות. המוזיקה נצחה כאן כשאנסטסיה קלוואן היטיבה לגלם את טטיאנה, הדמות הראשית, ששמרה לאורך הערב על המרחק הנכון מן ההילולה של אלדסון.

קלוואן רגישה במקומות הנכונים עם גווני קול הולמים המשמרת את גחלת האהבה מרגע מהפגש הראשון ועד לרגע האחרון שבו היא אישה נשואה, במעמד הגבוה. לזלאטה חרשברג, בתפקיד אחותה אולגה, קול מצוין, שאיכותו הופרה בבימוי המוגזם. בין הגברים לגוסטבו פיין בתפקיד אונייגין, פוטנציאל דרמטי. בינתיים הוא מפיק קול לא רע אבל הנוכחות הדרמטית עדיין קלושה וכמוהו גם אלוק קומאר, בתפקיד המשורר לנסקי.

גם לניקולאס  ברנלי, הנסיך גרמין, נוכחות, עוצמת קול ופוטנציאל, עם אלה, ועם הדרכה דרמטית נכונה הוא יכול הגיע רחוק. מי שגנבה את ההצגה היתה הפסנתרנית אלכסנדרה נאומנקו, בנגינה המרשימה ביותר שנשמעה בהפקות האופרה השנה, היא היתה לא פחות מתזמורת של איש אחד ובמוזיקה העשירה של צ'ייקובסקי היא ראויה לכל הערכה. על ההפקה היטיב לנצח ישי שטקלר. 


"יבגני אונייגין", צילום: דניאל צ'צ'יק

זיכרון הכרמליטיות 

מכלל ההפקות השנה  תיזכר בעיקר האופרה של פרנסיס פולנק "הדיאלוגים של הכרמליטיות" המספרת, על פי יצירתה של גרטרוד פון לה פורט, את סיפורן של נזירות בצרפת של ערב המהפכה.

המהפכנים מתערבים בחיי המנזר, מחרימים את המבנה ומאלצים את הנזירות להפוך לאזרחיות מן השורה, אלא שהללו נשבעות להמשיך ולשרת בקודש גם בבגדים אזרחיים ובסופו של דבר נגזר גורלן להיות מוצאות להורג בגיליוטינה.

ציר מרכזי בעלילה הוא ספורה של בלאנש דה לה פורס, בת אצילים שמצטרפת למנזר, באותה עת ועוברת קשיי הסתגלות, אבל גם היא מועלית לגרדום.

צוות ההפקה עם המנצח פול נדלר הפסנתרן בראדלי מור ובעיקר הבמאי תומר זבולון עשו עבודה מצוינת. זבולון לא השאיר קטע לא מטופל בדרמה הגדולה. כאן שמענו גם מקהלת נשים מצוינת (כולן זמרות בסדנה ובחלקן בתפקידים ראשיים באופרה זו).  

ליי שו כבלאנש היטיבה לגלם את הזרה המודרת מחברת הנזירות, גם מוזיקלית וגם דרמטית. קלאודיה צ'אפה מצוינת בתפקיד אם המנזר הראשונה הגוססת על הבמה, ומאיה לחיאני בתפקיד מעולה של האם מארי. ללא ספק הפקה שתיחרט בזיכרון הפרטי והקולקטיבי.      

סדנת האופרה הבינלאומית התקיימה בין התאריכים 26-2 ביולי 2012 בקונסרבטוריון שטריקר בתל-אביב. קונצרט הגאלה יתקיים היום, חמישי ב-20:00 במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. כרטיס: 180-80 ש"ח. טל': 03-6045000.