מחוזות הדיסטורשן

"פרפורים אחרונים של קריאה לעזרה/ אני נופלת/ עיניים גדולות/ מחטטות בי בלי בושה/ יש לי תחושה שזו תהיה ההזדמנות האחרונה/ שלא תביני לא נכון/ אני יודעת כמה את רוצה/ שלא תביני לא נכון/ אני יודעת כמה את צריכה/ אני יודעת" ("פרפורים אחרונים", "ידועה בציבור")

איכשהו לפעמים דווקא המצבים שנשמעים פחות שגרתיים הם אלה שמייצרים איזו תחושת שפיות פשוטה והגיונית בתוך העומס המאפיין את ההווה, כמו במקרה של "ידועה בציבור" שהוציאה לאחרונה  אי. פי. ראשון ובו ארבעה שירים שמשרטטים היטב את הקווים המאפיינים את הלהקה.

הלית רוזנטל (קלידים ומחשב), ערן לבנת (גיטרות), גילי רייכנטל (תופים), אירית ועדיה, המוכרת יותר כבילבי (בס), ונגה שפר, סולנית, כותבת השירים ומובילת הלהקה, מציגים באי. פי. ניחוחות מוזיקליים ששורשיהם נטועים בשנות התשעים עם השפעות מוצהרות של אמנים כמו פי. ג'יי. הארווי והפיקסיז, טקסטים שלא מסתירים אבל גם לא זועקים את חייה של יוצרתם עם זוגתה לחיים, וסולנית שמעבירה את ימיה כעורכת דין לענייני נזיקין, ומובילה בלילה את הלהקה שלה למחוזות הדיסטורשן כאג'נדה מוצהרת.

"מאוד חשוב לי העניין של הסאונד", אומרת שפר (35), "לא בא בחשבון למשל להופיע עם אקוסטית, זה משהו שמאוד לא מדבר אליי. אנחנו קצת מהניינטיז, עם כל הפיקסיז, ופי. גי'י. הארווי ומוריסי, על זה גדלנו, אלה גם הגילאים שלנו בלהקה פחות או יותר, אז משם זה בא. זה גם לגמרי קיים עדיין בעולם ואנחנו ממש מטפחים את הסאונד הזה".

איפה בתוך כל זה גדלה אצלך במקביל גם עורכת דין לענייני נזיקין?

"נראה לי שזה עניין הישרדותי כזה. צריך להתפרנס, ולא הרגשתי שאני אוכל לשרוד על גבי המוזיקה. במקום שגדלתי בו, קריית ביאליק, לא היו המון אופציות. היה נורא ברור שכדי לשרוד יש כמה מקצועות בסיסיים שאדם יכול לעסוק בהם והלכתי בכיוון הזה עד שגיליתי את עצמי.

"ידועה בציבור" (צילום: הילה אלקיים)

"בגיל צעיר הייתי מקשיבה המון למוזיקה וחיה מוזיקה, אבל לא למדתי מוזיקה והתחלתי לנגן בגיל מאוד מאוחר, 24 או 25. לפני זה כתבתי טקסטים אבל לא כל כך התעסקתי במוזיקה. רק בגיל מאוחר, דרך איזו בת זוג שהייתה לי, החזקתי גיטרה בפעם הראשונה, וכשהחזקתי אותה גם כתבתי שיר וזה פשוט עף משם. היה מאבק בין שני הדברים האלה הרבה שנים, המוזיקה ועריכת דין, אבל באיזשהו שלב השלמתי עם זה שזה בא ביחד".

בעיניי זה הופך את הדמות שלך דווקא להרבה יותר מעניינת ומורכבת

"מורכב זה בטוח, והיום אני אפילו קצת יכולה להיות שמחה על זה שאני יכולה לעשות את המוזיקה שלי בשקט ולא להיות תלויה בדברים שאני לא אוהבת כי אני צריכה להתפרנס, אבל תמיד יש את הפנטזיה של לעזוב הכל ולעשות רק מה שאתה אוהב ולעוף על זה. עם הגיל הפנטזיה הזאת הולכת ויורדת, אבל אם הייתי יכולה לבחור בטוח שזה מה שהייתי עושה".

איך מגיבים אנשי עבודת הבוקר שלך לנוכחות הבימתית שלך?

"יש את ההלם הראשוני, אני חושבת שגם אנשים שמכירים אותי בלי קשר לעבודה, כשרואים מישהו על במה יש איזה הלם ראשוני בכלל, ובפרט שאני כל כך רצינית בעבודה. על הבמה אני גם רצינית אבל זה אחרת. לפעמים אני נורא מחוקה או נורא שיכורה, אז זה מוזר ויש איזה דיסוננס כזה, אבל היום זה פחות הזוי מפעם. יש היום הרבה אנשים שעושים במקביל כמה דברים, זה כבר לא מאוד חריג בנוף".

מתוך מה באה ההחלטה להוציא אחרי ארבע שנים אי.פי. ובו ארבעה שירים בלבד?

"אני חושבת שזה המון עניין של תקציב ואילוצים של שוק המוזיקה הנוכחי לצערי. אתה יכול לעבוד על אלבום במשך שנתיים, עבודה ארוכה, מפרכת וגם מגניבה, ובסוף אף אחד לא יקנה את זה בכל מקרה, ולך לא יישאר כסף לשום דבר אחר. היה לי חשוב שהאי. פי. הראשון יהיה פרפקט, גם מבחינת ההפקה וגם מבחינת השיווק. ממש השקעתי את הכל בזה. דיברנו על זה בלהקה ודשנו, ובסוף זו נראתה ההחלטה הנכונה בנסיבות הקיימות. היה לנו חשוב לפרוץ לתודעה, להיחשף ולהביא עוד אנשים להופעות".

וזה עושה את העבודה?

"האי. פי יצא לפני כחודש, הוצאנו לפני זה שני סינגלים, ונראה שזה די עושה את העבודה. עם קצת דחיפה מיח"צנית וקצת שיווק מהאינטרנט, זה הושמע ברדיו, והמון בפייסבוק ובאתרים, ואני מרגישה שכן מכירים את השם שלנו יותר, ובהופעת השקה היה יותר קל ממה שהכרנו לפני כן. אני לא אגיד שלא הייתי שמחה אם היו משמיעים אותנו יותר ברדיו, אבל כן, זה עושה את העבודה".

לתת נוכחות למובן מאליו

את זו שכותבת ומלחינה, את גם די הרוח העיקרית בכל מה שקשור להשקעה הכלכלית באלבום, איפה באה לידי ביטוי העובדה שאתם להקה, בניגוד לזמרת עם נגנים?

"אני מביאה את השירים מאוד בסיסיים ועירומים, והעיבודים הם לגמרי שלנו ביחד, כל אחד מביא את עצמו לשם, את הסאונד שלו, את הגוון שלו. גם טקסט או לחן יכולים להשתנות פתאום דרך העבודה ביחד. כולנו נתנו לאלבום הזה גם את הנשמה וגם את הכסף".

שתיים מחברות הלהקה, כולל את, חיות עם בנות זוג, ונורא יפה שההתייחסות שלך לזה כיוצרת היא שגרתית לגמרי. זה קיים בטקסטים אבל לא כאיזו התרסה. עברת תקופה של להיות בארון בעבר?

"הייתי בארון עד גיל 20, אני חושבת, אולי טיפה אחרי, אבל מאז שיצאתי לא הסתרתי את זה. זה לא היה חף מקשיים, אבל היום זה בטח כבר לא אישיו. עד עכשיו לא חשבתי על זה כעל אישיו, ככה אני כותבת, וכששואלים אותי על זה אני לא חושבת על זה בתור איזה עניין, אבל לאחרונה אני כן חושבת לדחוף לכיוון הזה של להתעסק בשיתופי פעולה עם נשים. עכשיו, נגיד, יש לנו הופעה עם להקת 'טרנטינה' בירושלים.

"יש כזה דיסוננס בעניין הזה כי מצד אחד היום זה נורא ברור, כולם הומואים ולסביות וכולם מתעסקים במוזיקה וזה נורא נחמד ונורא פתוח, אבל יש איזשהו עניין של לא להחצין את זה. מצד שני עם כל מה שקורה לאחרונה מבחינה ציבורית אולי כן צריך להחצין את זה ולעשות דברים עם הקהילה, ושיתופי פעולה עם נשים, ולהגיד 'אנחנו כאן'. לתת נוכחות לדבר הזה, לא להתייחס לזה כמובן מאליו".

מה שמוביל לשאלת שם הלהקה, "ידועה בציבור"

"חיפשנו שם איזו תקופה, ואז הילית זרקה את השם הזה. הוא נפל עליה באמצע השיעור יוגה היחיד, אני חושבת, שהיא עשתה בחיים, ואיך שהיא אמרה לי את זה היה ברור שזה מתאים רצח בכל הרבדים. זה שם שגם מייצג משהו נורא אלטרנטיבי, שככה אנחנו רואים את עצמנו, ומצד שני יש פה איזה קאצ' של לחפש כותרת, לחפש הכרה מבחוץ".

"ידועה בציבור" יופיעו ב-13 באוגוסט ב-21:30 באברם בר בירושלים בדאבל פיצ'ר עם "טרנטינה", ב-22 באוגוסט ב-21:00 במחווה לגבריאל בלחסן באוזןבר וב-15 בספטמבר ב-22:00 בפלורנטין בר בנתניה.