מוזיקה - רון ארד חוזר לירושלים

איתי מאוטנר מספר על ספינת הדגל של "עונת התרבות בי-ם" – המיצב "720 מעלות" של רון ארד

לתוך הזירה הכל-כך מרתקת וקיצונית מכל בחינה שהיא הקרויה ירושלים נכנס בשנה שעברה גורם אמנותי חדש, הפרויקט "עונת התרבות בירושלים".

הפרויקט, מטעמו של מינהל התרבות בעיר, כולל שורה של אירועי תרבות בתחומי האמנות השונים, המייצרים נקודת מפגש עם העיר עצמה.

אחד השיאים האמנותיים של הפרויקט, שזה הקיץ השני לקיומו, הוא "720 מעלות", מיצב האמנות המדובר של האמן, המעצב והארכיטקט הנודע רון ארד.

המיצב מורכב מ-5,600 חוטי סיליקון התלויים מגובה שמונה מטרים, ויוצרים עיגול מושלם בקוטר של 20 מטר. כך נוצר מעין קנבס דיגיטלי המשמש מסך ריק להקרנות שונות. ואכן, על המסך יוקרנו עבודות וידיאו שנוצרו במיוחד עבורו על-ידי כמה מהיוצרים המרכזיים ביותר בעולם האמנות כיום.

ההמצאה הגאונית והפשוטה הזו של חוטי הסיליקון

"רון ארד למד בבצלאל, ובערך 30 שנה הוא בקושי היה בירושלים. הפרויקט הזה מנסה, בדחילו ורחימו, להחזיר את רון ואת היצירה שלו אל העיר", מספר איתי מאוטנר, ממייסדי הפרויקט ומנהלו האמנותי.

מתי נוצר המיצב הזה?

"הפרויקט עלה בלונדון בשנה שעברה, במסגרת אירועי הקיץ Roundhouse בקמדן, ועכשיו אנחנו מביאים את זה לירושלים, וזה כבר עומד ומהמם ביופיו. אם ראית את זה בקמדן ותראי את זה כאן במוזיאון ישראל, תראי שתי יצירות דומות, אבל שונות.

"רון בעצם ניסה לחקור מה קורה ל-moving images. אנחנו רגילים לראות וידיאו-ארט כשהוא מוקרן על מסך, כשהאדם ניצב אל מול היצירה אבל אינו חלק ממנה. אז רון בעצם לקח את ההמצאה הגאונית והפשוטה הזו של חוטי הסיליקון, 5,600 חוטי סיליקון הכי פשוטים שיש, שתלויים בגובה 8 מטר ויוצרים עיגול מושלם של 360 מעלות, ואז בעצם נוצר מה שרון מכנה 'קנבס דיגיטלי', מעין וילון שנוצר מהמון חוטים צפופים.

רון ארד (מקור: אתר ארטיס)

"הוא ביקש משורה מכובדת מאוד של יוצרי וידיאו ליצור עבודות מיוחדות עבור הווילון הזה, אז יש שם אמנים כמו כריסטיאן מרקלי, שיצר את 'השעון', ודייוויד שריגלי, ואורי גרשט, ועוד שמות גדולים בעולם האמנות, שיצרו עבודות מיוחדות עבור הווילון.

"אבל הרעיון הכי מדהים פה זה שאתה רואה את ה-720 הזה מרחוק, אפילו כשאתה נוסע ברחבי העיר, ואתה בעצם יכול להתקרב ולהתקרב אל הדימוי ואז לחצות אותו, ולהיכנס לתוך חלל ענק ממדים, כשהדימוי בעצם מהדהד סביבך ומקיף אותך ב-360 מעלות.

איתי מאוטנר (תמונת יח"צ)

"בגלל זה קראנו לזה '720 מעלות', כי זה 360 מעלות כפול שתיים בעצם. ואז יש שם רצפה, ואתה יכול לעמוד, לשכב, לשבת, לרקוד, להירדם, לעשות מה שאתה רוצה בתוך הדבר הזה. זה פתוח מארבע כנפות השמים, לא רק כניסה ויציאה אחת, וזה מאפשר לך לעשות מה שאתה רוצה, שזו דרך מרתקת לחוות אמנות.

"זו לא דרך סטרילית, מרוחקת, של מתבונן, אלא דרך של משתתף, כך שהחוויה שלי והחוויה שלך תהיה שונה כי אנחנו אנשים שונים, ונגיב לזה בצורה אחרת. אתמול הדלקנו את המקרנים וראינו את זה בפעם הראשונה עובד, וזה באמת באמת יפהפה".

אין פה מיינסטרים, על כל דבר פה מתווכחים

זו השנה השנייה שלכם ב"עונת התרבות בירושלים". על איזה רקע נולד הפרויקט?

"הרעיון ל'עונת התרבות' נולד לפני ארבע שנים בערך, מפילנתרופיה פרטית של הנדבנית לין שוסטרמן, שירושלים נורא חשובה לה, והיא ניסתה לבדוק איך בעצם הם יכולים להשפיע ולעזור בענייני ירושלים. המסקנה היתהשיש אלף דרכים שבהןאפשר לסייע לעיר או להיות חלק ממה שקורה בה, והצוות שלה המליץ ללכת על אמנות ותרבות, בעיקר על רקע ההבנה שהתרבות והאמנות בירושלים מאוד שונה מערים תרבותיות אחרות בעולם".
במה?

"זו בעצם היתה חובת ההוכחה שלי. כשקראו לי לתפקיד היתה רק הכותרת, 'עונת התרבות בירושלים', ואני הייתי צריך לנסות להגיד מה מייחד את ירושלים, למה התרבות פה שונה מהרבה ערים אחרות בעולם, גם ברמה הפילוסופית וגם ברמה הפרקטית. למה לך שווה לקחת את האוטו מתל-אביב או מכל מקום אחר ולהגיע לראות פה דברים שאת יכולה לראות במקומות אחרים".

ולאיזו הבנה הגעת?

"כשאת אומרת את המלה 'ירושלים', עולים שני נראטיבים עיקריים: הנראטיב של הקדושה – הכל קרה פה, ומרגישים את הנראטיב הזה כל הזמן – וכמובן הנראטיב הפוליטי, שגם אותו מרגישים כל הזמן.

"אני חושב שבשביל נפש יוצרת שני הנראטיבים האלה הם קרקע מאוד פורייה לצמיחה של דיאלקטיקה תרבותית שונה. ראינו את זה במשך המון שנים. לא בכדי העיר הזו שימשה תמיד איזושהי זירת אנדרגראונד. אין פה מיינסטרים, הרי על כל דבר פה מתווכחים.

"720 מעלות", רון ארד (צילום: סטיב ווייט)

"במשך השנים נוצרו פה המון סצינות תרבותיות שונות שרובן אלטרנטיביות ורובן מתקשרות עם עצמן פחות או יותר, ואם תיקחי את זה ליצירה של מאות שנים קודם לכן, את מגלה שאת נשענת על מסורת מאוד רצינית.

"עוד נקודה היא שהתחילו לבנות פה מוסדות תרבות ואקדמיה מאוד רציניים, הסינמטק והמוזיאון, האקדמיות למיניהן, הר הצופים, בצלאל, ניסן נתיב, בית-הספר לתיאטרון חזותי, סם שפיגל, יש פה עשרות שמות, יש תשתית, אתה לא בא למקום ריק.

"ירושלים היא כמו איזה מערכת אקו אחת גדולה. כי הסינמטק, שבהגדרה הכי מצומצמת שלו הוא רק מקום שמקרינים בו סרטים, יושב מעל גיא בן-הינום, שזה המקום שבו הקריבו קורבנות אדם למולך לפני 3,000 שנה, כלומר, לכל דבר שאתה עושה פה יש מערכת הדהוד הרבה יותר גדולה. זה יכול ליצור גם צרימה, אבל אם אתה משתמש נכון בהדהוד הזה, אתה יכול לקבל משהו מאוד ייחודי".

זה לא הוריקן או טורנדו, רק משב קל

איפה בא לידי ביטוי ההדהוד הזה כחלק מהאג'נדה של "עונת התרבות"?

"את 'עונת התרבות' הנוכחית פתחנו במסע עלייה לרגל, הדהוד למסורת עתיקה שמשויכת בדרך כלל לטקסים דתיים, יהודיים, אבל לא רק, ונתנו לה מעודכנות והתייחסות חברתית, אמנותית, עכשווית.

"זו היתה קבוצה של 25 אמנים, אקטיבסטים, משוררים, יוצרים מהארץ ומהעולם, שעלו לרגל מנווה-שלום לירושלים במשך חמישה ימים, ולאורך המסע כל אחד ציין את הפרקטיקה האמנותית שלו – נגינה, מחול, פילוסופיה, שירה – כשהכל שודר באינטרנט על-ידי ארבעה צוותי צילום, 24 שעות ביממה, ובעינינו זה ספתח מאוד גדול, שהתחיל ב-21 ביוני השנה.

"720 מעלות", רון ארד (צילום: אסא ברונו)

"אנחנו מסיימים את העונה ב'פסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת', כשהרעיון הוא לקחת את ההגדרה הזאת, שהיא לא מוזיקה קדושה אלא מקודשת, ולעורר מחשבה מי מקדש על מה, באמצעות טריפ מוזיקלי בן 24 שעות של מופעים.

"יהיו שם 24 שעות שבהן אפשר לעבור ממופע למופע, מלוקיישן ללוקיישן – מגדל דוד על כל חלליו, מערת צדקיהו שממנה חצבו את האבנים לבית-המקדש של שלמה המלך, מרכז נוטרדם, שהוא מרכז רוחני ונוצרי בשליטת הוותיקן, ועוד. פתחנו בעלייה לרגל ואנחנו מסיימים במוזיקה מקודשת, והכל מעניק פרשנות יותר פלורליסטית, הומנית ורחבה למושגי היסוד של ירושלים".

אפשר לראות בפרויקט הזה קונטרה חילונית, אולי, להתחרדות של העיר בשנים האחרונות?

"הדבר האחרון שהעיר הזאת צריכה זה עוד קונטרה. כל הרעיון הוא שבעיר הזו יש מספיק קונטרות, ואנחנו באים ליצור אמנות ותרבות שאנחנו מאמינים באיכות המצוינת שלה, שמייצרת מפגש עם העיר, לא רק עם התושבים אלא עם העיר עצמה, על כל המורכבויות שלה ועל כל הקוטביות שקיימת בירושלים, על כל הטוב והרע, על כל השחור והלבן, תרתי משמע".

א-פרופו האג'נדה המקורית שהולידה את הפרויקט, האם לדעתך חל איזשהו שינוי מצטבר בעיר מבחינה אמנותית וחברתית?

"קודם כל, ולא בשביל מס שפתיים, חשוב להגיד שאנחנו לא פועלים כאן לבד. יש כאן המון אנשים שמייצרים דברים מרתקים שאנחנו לא קשורים אליהם, אבל כן, יש רוח של שינוי. זה לא הוריקן או טורנדו, רק משב קל של שינוי שעובר על העיר, כך שהיום אפשר להגיד שירושלים נחשבת למקום שיוצרים בו תרבות מיוחדת.

"זה נכון לגבי 'עונת התרבות', זה נכון לגבי פסטיבל 'בבית' ולגבי מיזמים תרבותיים נוספים שמתקיימים בעיר. אנשים כבר מזהים את ירושלים כמקום שיש לו איזה ערך תרבותי שונה.

"720 מעלות", רון ארד (תמונת יח"צ)

"יחד עם זאת, ברור שזו רק טיפה בים. אני גדלתי פה כל החיים שלי, ומאז ומתמיד ירושלים היתה עיר שאמורה בפוטנציאל שלה להכיל ערב רב של דברים, גם תרבות חילונית, גם דתית, גם יהודית, מוסלמית, נוצרית, יש בה הכל.

"להגיד לך ש'עונת התרבות' משפיעה על השיח בתוך מאה-שערים? ברור שלא. הם לא יודעים על קיומנו בכלל, וזה לגיטימי, אבל אני חושב שלחובבי התרבות באשר הם, עם כיפה, בלי כיפה, עם גלבייה, בלי גלבייה, מתל-אביב, מניו-יורק, לא משנה מאיפה, לחובבי התרבות אני חושב שאנחנו מציעים הצעה תרבותית מרתקת ומיוחדת".

הפרויקט יהיה פתוח לקהל החל מה-16 באוגוסט וועד ה-5 בספטמבר 2012 בשעות 23:00-20:30. מספר המקומות מוגבל. כרטיסים: 45-36 ש"ח. לפרטים: 02-6771300