סיפור שמתחיל בחתונה ומסתיים בנסיך
בין מגוון מופעי תיאטרון המחול בארץ, ניתן למקם את "אצבעונית" (תיאטרון מופע ולהקת המחול הקיבוצית), כאחת ההצעות הבולטות ביותר ברמתן הגבוהה ובפרמטרים הרבים הזוכים לטיפול מוקפד ומשובח.
אצבעונית הקטנה וטובת הלב, גיבורת ספרו של הנס כריסטיאן אנדרסן, עומדת להינשא לנסיך הפרחים, אך נופלת בפח שטומנת לה הקרפדה שזוממת להשיא אותה לבנה, קרפדונצ'יק, ונאלצת, מאותו רגע, לברוח מהקרפדה ולעבור תלאות רבות בהן היא חוזרת על הדפוס לפיו היא נעתרת לבקשות הסובבים אותה, אך נתקלת בקשיים איתם היא צריכה להתמודד לבדה.
תמונת הפתיחה הבימתית מפגישה אותנו עם שדה פרחים יפהפה, עבודה נפלאה של תפאורה, תלבושות ותאורה, פס קול קלאסי מענג, וסצנת מחול ראשונה שמשאירה אצלי טעם של עוד וצער מסוים על המעבר המהיר כל כך למשחק מדובר.
"תכתבי שההצגה התחילה מאוד יפה", פוקדת עלי הקטינה, בעוד המופע ממשיך בסצנות המפגישות אותנו עם דמויות המעוצבות ומאופיינות בצורה משעשעת ומוצלחת, המגיעות לטעמי לשיאן ברגעים שבהם מככבות הקרפדות המאופיינות בקטעי ריקוד ממזריים ומלאי קסם.
"אצבעונית" (מקור: אתר מופע)
הקטעים החזקים ביותר במופע הם, ללא ספק, קטעי המחול, שרמתם מענגת את שתינו, ולא סתם מוגדרת ההצגה כמופע מחול-תיאטרון ולא להפך. אנחנו נחשפות למחולות בסגנונות שונים, כוריאוגרפיה מלאת הומור ויופי, המלווה בפסקול שמתחיל במוזיקה קלאסית, ממשיך באחד מלהיטי שנות השמונים ומגיע עד מוזיקת שנות השלושים.
איפשהו באמצע אני נזכרת שלגמרי לא שמנו לב שבכל זאת מדובר באצבעונית, ונדמה שהפורמט הבימתי לא מאפשר להתייחס לעובדה שכולם אמורים להיות קטנטנים, כך שנותרנו בעצם עם סיפור שמתחיל בנסיך ומסתיים בחתונה.
נדמה שנקודת התורפה היא דווקא קטעי המשחק, ולא שאלה אינם טובים, אבל מרכז הכובד שמכתיב את הרף הגבוה במופע הוא החלק התנועתי. סצנות כמו תמונת הקרב בין החולד לקרפדה הנלחמים על השליטה באצבעונית או סצנת הכנת האוכל בבית החולד, והרגעים שבהם באות הדמויות לידי ביטוי באמצעות הריקוד, הם הרגעים הבימתיים החזקים ביותר, והם אלה המייחדים את המופע, בעוד קטעי המשחק מחזירים אותנו לתחושה הרגילה אותה אנו מכירים ממרבית הצגות הילדים.
כך או כך, "אצבעונית" היא, כאמור, אחת ההצעות הטובות בתחום המאפשר לקטנים להיחשף לביטוי בימתי שאינו מילולי בלבד.
"אצבעונית", תיאטרון מופע ולהקת המחול הקיבוצית. כתיבה: גליה בארי, כוריאוגרפיה: לימור קורקין, בימוי: גליה בארי, נירית אהרוני, תפאורה: בתיה ומיכאל פיק, תלבושות: לימור הרשקו, תאורה: חיים בארי, עריכה מוזיקלית: אפי שושני. שחקנים: אור אילן, ליז רביאן, נגה מילשטיין, ערן חגי. רקדנים: רקדני להקת המחול הקיבוצית.