להקת בלט ירושלים הגיחה אל מחולוהט 2012 עם גרסה יפה למחזה של שקספיר
אתגר לכוראוגרפים
אחד המאפיינים הבולטים של הבלט הקלאסי הוא היכולת של אמנות זו לספר עלילה דרמטית או אפילו קומית על כל היבטיה.
ביצירות הגדולות המשחק הוא מרכיב חשוב ומשמש מעבר טבעי בין רגעי השיא של המקהלה ושל הסולנים. משום כך ברור כי מחזות מוכרים מושכים כוריאוגרפים, ממש כמו מלחינים, ו"אותלו" של שקספיר הוא אחד המאתגרים ביותר.
מה יש בו במחזה שכוריאוגרף עשוי לראות בו אתגר יצירתי? קודם כל סיפור אהבה לא מקובל בין אותלו, חייל שחור לדזדמונה, בתולה זהובה ובתו של אחד מנכבדי ונציה. אחר כך יש מרכיב של קנאה מצד אחד - לא יוצלח זהוב תלתלים גם הוא, שיש לו כסף ומוניטין בחברה המשתאה נוכח הרומן הבלתי אפשרי, במגמה ברורה להפר את הברית הקדושה.
את הטיפול בעניין ואת ההפקה הוא מפקיד בידיו של גבר אחר, יאגו, עוזרו הבוגדני של השחור שהוא גם הגנרל שנשלח להציל את המולדת מידי הטורקים שמאיימים על מזרח הים התיכון ועל קפריסין.
יאגו, שבעצמו גם מקנא בגבריותו המצליחה של הבוס, וגם נפגע כאשר זה מקדם חייל אחר ולא אותו לתפקיד השליש, מצליח לעורר את חשדותיו של אותלו כאילו דזדמונה מנהלת רומן עם קאסיו, ונתיב הקנאה הקשה משאול מליך אל הסוף הטראגי של כל הנפשות הפועלות.
לפני כארבעים שנה הועלתה בלהקת בת שבע גרסה אינטימית מרתקת של המחזה The Moor's Pavane של הכוריאוגרף חוזה לימון שבה רקדו רק שלושה – אסתר נדלר, יאיר ורדי ורוג'ר בראיינט – את מחול האהבה הקנאה והמוות של אותלו, דזדמונה ויאגו. מיצוי הטרגדיה השקספירית היה מושלם.
"אותלו" - בלט ירושלים (צילום: סרגי דמיאנצ'וק)
עתה במסגרת "מחולוהט 2012" מגיעה גרסת בלט מודרני מקורית של המחזה בביצוע של להקת "בלט ירושלים" ובכוראוגרפיה רעננה של מרינה קסלר ומוזיקה מרתקת של ארוו פארט – שניהם מאסטוניה.
העיצוב היפה של הבמה ומרבית התלבושות של אנדראה האמר משוודיה, כפי שהיה בבכורה העולמית לפני שנתיים בבית האופרה הלאומי של אסטוניה, הושלם על ידי יעקב ברסי, התאורן של מרכז המחול סוזן דלל, שעיצב את התאורה המפעימה שכמו המוזיקה העמיקה את הדרמטיות של היצירה.
"אותלו" - בלט ירושלים (צילום: סרגי דמיאנצ'וק)
קסלר תמצתה יפה את העלילה והתמקדה כמו בגרסת האופרה של ג'וזפה ורדי בתאור השתלטותו של יאגו על נשמתו ודעתו של אותלו. הכוריאוגרפיה יצרה תנועה בימתית שוטפת, המתארת היטב את הלכי הרוח של אותלו, מגבריותו המנצחת דרך קנאתו המשתקת ועד רצח האישה האהובה.
"אותלו", בלט ירושלים (צילום: סרגיי דמיאנצ'וק)
הדואטים בין יאגו ואותלו ובין דזדמונה ואותלו, השלישייה שלהם, וכן גם קטעי המקהלה, מספרים את העלילה מצוין, תוך אבחנה יפה של התנועה המותאמת לכל דמות, כולל זו של קאסיו. מיכאל שניידר, רקדן אורח של הבלט הקלאסי, מצוין כאותלו ומסתמן כהבטחה מסקרנת בתחום הבלט הקלאסי-מודרני. ארטור טרויצקי מרשים ומרתק כיאגו וקסלר השכילה ליצור עבורם מרקם תנועה מרגש.
"אותלו" - בלט ירושלים (צילום: סרגי דמיאנצ'וק)
קרן נוטיק רוקדת היטב את תפקיד דזדמונה ובעיקר בתמונות העימות עם אותלו והרצח. אמיר יוגב, רקדן אורח מ"בלט פנסילבניה" ומריה סלקטור כביאנקה אהובתו משלימים היטב את קבוצת הסולנים ומחזקים את קבוצת המקהלה, שעדיין נדרשת לשפר את הדיוק ואת היחד הקבוצתי, וכמה היבטים של ביצוע של תנועות-בלט הקלאסי.
בסך הכל "אותלו" זה הוא יצירה יפה וחיזוק הביצוע שלה ב"בלט ירושלים" יועיל להרצתה הראויה.