תולדות מרוקו בראי המוזיקה

"לכל מקום שתגיע אליו במרוקו, קרוב לוודאי שתשמע מוזיקה", קראתי מזמן באחד המדריכים למטיילים במדינה הצפון אפריקנית הגדולה.

אם נתעלם מקולו של המואזין הנשלח באמצעות מערכות הגברה משוכללות מכל צריח מסגד, הרי שהמוזיקה כולה, או יותר נכון סוגות המוזיקה המגוונות ומלוות את החיים, משקפות רגעים של שמחה, חגיגות עממיות, חגים דתיים, טקסים דתיים. בה בעת מתקיימת מוזיקה המושרת ונרקדת עד אבדן החושים.

במרוקו נמצא מוזיקות מוקדמות של הבֶּרבֶּרים, מוזיקה אנדלוסית שהגיעה מן המערב ומוזיקה ערבית שהגיעה מן המזרח. שנות השלטון הצרפתי  הטביעו חותם תרבותי עמוק גם על המוזיקה. במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו הצבאות הזרים ועמם המוזיקה שלהם ואחריהם נחתו בחופי המדינה האמריקנים עם המוזיקה שלהם. בתחילת שנות החמישים תפס המאבק לעצמאות מקום במוזיקה.
 
לא פלא איפוא שאיזא ג'ניני, במאית קולנוע צרפתייה- יהודייה- מרוקנית, ניגשת במרץ לתעד את המנהגים והמסורות של תושבי מרוקו בהקשר המוזיקלי.
 
במבחר הסרטים שיוצגו בשבועיים הקרובים בסינמטקים  בחיפה, ירושלים, שדרות ותל אביב, המוזיקה נוכחת כמעט תמיד,  חלק מן הסרטים מלווים בקריינות, אחרים נטולי קריינות מסבירה  אבל המוזיקה תמיד שם. לעתים, התחושה בסרטים אלה היא שהעלילה מלווה את המוזיקה. 
 
אחד הסרטים, "בחזרה לאוּלַד מוּמן", מספר את קורות משפחתה של ג'ניני עצמה, השזורים בקטעי יומני קולנוע מן התקופה שבין שתי מלחמות העולם דרך חילופי השלטון בצפון אפריקה,  השלטון הצרפתי המשתף פעולה עם הנאצים, כניסת האמריקנים, חזרת הצרפתים והעצמאות ושלטון המלך המרוקני. במקביל מסופרות קורות המשפחה היהודית, היציאה ממרוקו לצרפת, קנדה, ארצות הברית וישראל, הסרט עוקב אחרי המשפחות בארצות השונות.  כולם שבים להתכנסות משפחתית באולד מומן.
 
סרטים אחרים מציירים תמונה מורכבת ורבת שכבות של שירת גברים, שירת נשים, מוזיקה מוסלמית ומוזיקה יהודית  ושל נקודות המפגש ביניהן. בסרטים אנחנו נחשפים למינימליזם הצפון אפריקאי, שיש בו מן הממכר.

איזא ג'ניני - רטרוספקטיבה (תמונת יח"צ)

דרך מצלמתה של ג'ניני  אנחנו מלווים טקס חתונה מתחילת ההכנות, דרך ההליכה של זקנות המשפחה לקנות את הצמחים המיובשים שמהן יכינו את חומרי האיפור. אנחנו מצטרפים לנשים ברחצה המשותפת, בטיפול בשיער, בציור החינה, בטקסי ההכנה, ההנחה והלבישה המדוקדקת  של שכבות הבגדים על הגוף  וגם האוכל המסורתי העשיר זוכה לחשיפה.
 
סרט מרתק אחר, שבו אין מילת קריינות אחת, עוקב אחרי פסטיבל המוסן, שבו נפגשים מאות רוכבי סוסים  לכמה ימים לקראת אירוע שבסופו ייקבע הפרש הזוכה. גם כאן הפרשים עוטים על עצמם גד על בגד, כמו כוהנים במקדש וגם הסוסים יוצאים מקושטים כראוי.  וגם כאן יש מקום מרכזי למוזיקה.


בחזרה לאולאד מומן (תמונת יח"צ)

ההיסטוריון ד"ר יגאל בן-נון חוקר יהדות מרוקו ובין האחראים להבאת הרטרוספקטיבה של ג'ניני לישראל, עומד על כך שלא מדובר במוזיקה שבישראל נוהגים לכנות מוזיקה מזרחית. "האוזן הישראלית, תצטרך מידה של ריכוז ויכולת להאזנה רצופה כדי להפיק הנאה מאוצר הצלילים החדש הזה".  אין לי אלא להצטרף לדבריו ולהוסיף שהריכוז וההאזנה הרצופה שווים את המאמץ.
 
הרטרוספקטיבה מסרטי איזא ג'ניני תיערך בתאריכים 23-3 בספטמבר 2012 בסינמטקים של תל-אביב, ירושלים, חיפה ושדרות.

תכניית הרטרוספקטיבה